"דידו ואניאס" של האופרה הישראלית - עם המוזיקה האלמותית של פרסל, הביצוע המושלם של ענת צ'רני והבימוי הטוטאלי של פודה סטפנו - היא יצירה שאפשר ליהנות ממנה בכל החושים. וברגע השיא על הבמה, לא יכולתי שלא להיזכר בכישלון של המחזמר "שאול". איזה מקצוע מוזר זה "מבקר"

נפוטיזם הוא לא הישג. הוא לא תוכן. זה לא אומר עליו שום דבר טוב או רע. במקום לדבר על הקול המצוין, הטקסט היפה והחיבור הפנימי המיוחד - הם התמקדו בשיוך המשפחתי

רגע לפני הפרק האחרון של "מקום שמח", היוצרת נועה קולר והבמאי רם נהרי מדברים על התגובות המרגשות על הסדרה, מגלים כי סיפורי השדיים מהשואה "אמיתיים לגמרי", וחושפים איך נולד הליהוק של אביהו פנחסוב

כשהכישרון על הבמה נשאר ברמה של "אחלה, אבל", כל מה שנשאר זה ללטוש עיניים לשולחן השופטים. אבל גם זה לא עוזר כי נראה כאילו גם הם מתים משעמום

במהדורה המוקדמת קרן מרציאנו בקשת 12 הובילה עם 9.9% ו-242 אלף צופים, בעוד רביב דרוקר ברשת 13 שידר במקביל ורשם 6.4% ו-151 אלף צופים

אם לשניים מברמינגהם חושפת: כך ניהלתי במשך 14 שנה רומן סודי עם גבר נשוי - ושמרתי עליו בסוד מבעלי, מילדיי ומכולם, באמצעות שגרה מדויקת ו-8 כללי ברזל

עדויות מצמררות חושפות את מאחורי הקלעים של אחוזת פלייבוי: סקס כפוי, מעקב, הזנחה ולחץ לשלישיות - כך מתארות נשים את החיים לצד יו הפנר, שלדבריהן הפך את הבית לאתר של שליטה וניצול

לפני שהסדרה "מקום שמח" - שהערב ישודר הפרק האחרון שלה בכאן 11 - עלתה, תפס במאי הסדרה רם נהרי את היוצרת והכוכבת שלו נועה קולר לשיחה. "אמרתי לה 'תקשיבי, גם הצלחות בינוניות זה נהדר. זה לא כישלון. לא הכול יכול להצליח כמו 'חזרות'". קולר הנהנה והסכימה וכבר התכוננה ל"הצלחה בינונית", אלא שמה שקרה בסופו של דבר הוא שגם "מקום שמח" - הסדרה השנייה שיצרה נועה קולר - הפכה ללהיט גדול וזכתה לשבחי המבקרים ללא יוצא מהכלל. "אני לא בטוח אבל אני חושב שמשהו במצב הרוח הלאומי התאים לה", מאבחן נהרי בריאיון משותף עם נועה קולר ל'ועדת תרבות'. "זו סדרה על חרדה, על דיכאון, על רצון לחיות, על איזה מין חיים אתה רוצה לחיות והאם יש לך זכות לחיות חיים שהם מעבר לחיים פרקטיים. כלומר, לא רק מלאכת החיים אלא חיים שיש בהם פנטזיה ושמחה. זו גם סדרה שמפלרטטת מאוד עם המוות. זה כנראה מאוד התחבר למצב הרוח הלאומי עכשיו. הלחץ הגדול סביב המלחמה והחטופים מעט נרגע ואז אפשר להתחיל לשאול שאלות אחרות". כלומר, הפסקת המלחמה והחזרת החטופים אפשרה לנו להתעסק עם היומיום, עם הזוגיות הרעועה, עם מחשבות על בגידה? רם נהרי: "יש פה שאלות הרות גורל - אילו מין חיים אני רוצה לחיות, האם מגיע לי יותר מהחיים האלה, מה נחשב חיים טובים וראויים, מה נחשב חיים לא טובים שלא שווה לחיות. אלו שאלות גדולות שנשאלות אחרי מלחמה". נועה קולר: "כן, אלו שאלות שהן לא על מלחמה, שהן לא על סבל לאומי אלא על כאב פרטי. אני לא חושבת שזה כאב יומיומי אבל זה כאב מוכר". *** פה אפשר להאזין בספוטיפיי לריאיון המלא עם נועה קולר ורם נהרי