מיכל ברוורמן-בלומנשטיק, מנכ"לית מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח וה-CTO של חטיבת האבטחה העולמית של החברה, החליטה לסיים את תפקידיה בחברת הענק – כך נמסר היום (ד') ממיקרוסופט. היא תישאר בהם עד סוף השנה, ומיקרוסופט תודיע על זהות המחליף או המחליפה שלה כמנכ,ל.ית פעילות המו"פ בארץ בהמשך. השנה, פרשו או יפרשו מתפקידם המנכ"לים של שתי הזרועות המשמעותיות ביותר של פעילות מיקרוסופט בישראל: לצד העזיבה של ברוורמן-בלומנשטיק, בחודש מאי האחרון, אלון חיימוביץ' עזב במפתיע את תפקיד מנכ"ל מיקרוסופט ישראל. לפי הגרדיאן הבריטי, העזיבה הייתה על רקע הפעילות של החברה עם יחידה 8200, שעוררה ביקורת עולמית נרחבת. מוקדם יותר החודש הודיעה מיקרוסופט על מינויו של נתי אמסטרדם לתפקיד. 13 שנים במיקרוסופט ברוורמן-בלומנשטיק הצטרפה למיקרוסופט לפני 13 שנים, כדי להקים ולנהל את קבוצת האבטחה בענן של החברה בישראל. ב-6.5 השנים האחרונות היא משמשת מנכ"לית מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח – תפקיד שבו החליפה את אסף רפפורט, שעזב את החברה לטובת הקמת וויז. בהמשך היא הייתה שותפה להקמת חטיבת אבטחת הענן וה-AI של מיקרוסופט העולמית, ולאחר הקמת חטיבת האבטחה המאוחדת, מונתה ל-CTO שלה. במיקרוסופט אומרים כי לאורך השנים, ברוורמן-בלומנשטיק הייתה שותפה לפיתוח ולהשקה של כמה ממוצרי הסייבר המרכזיים של החברה, ותרמה להפיכת תחום הסייבר לאחד ממנועי הצמיחה המרכזיים שלה. פעילות ברוורמן-בלומנשטיק במיקרוסופט מו"פ ישראל בתקופת ברוורמן-בלומנשטיק כמנכ"לית מיקרוסופט ישראל מחקר ופיתוח – תפקיד שבמסגרתו היא עמדה בראש מרכז המו"פ הראשון בעולם של הענקית מרדמונד מחוץ לארצות הברית – הוכפל מספר העובדים, שפרוסים על פני שישה אתרים, והוא זכה פעם אחר פעם להכרה כאחד ממקומות העבודה הטובים בישראל. המרכז הפך לאחד ממרכזי הפיתוח האסטרטגיים של מיקרוסופט בעולם, ולמרכז מצוינות בתחומי הבינה המלאכותית והסייבר. כיום מפותחים בו טכנולוגיות ומוצרי ליבה, שמשמשים מיליוני לקוחות ומשתמשים ברחבי העולם. לצד פעילותה הטכנולוגית והניהולית, ברוורמן-בלומנשטיק פעלה לאורך השנים לקידום נשים בתעשיית ההיי-טק, ולהגדלת ייצוגן בתפקידים טכנולוגיים וניהוליים. "זהו החלק במסע שלי שאני גאה בו יותר מכל" במייל ששלחה לעובדי החברה כתבה ברוורמן-בלומנשטיק: "הייתה לי הזכות להוביל את מרכז הפיתוח הישראלי ב-6.5 השנים האחרונות, וזהו החלק במסע שלי שאני גאה בו יותר מכל. מאז 7 באוקטובר, ובמהלך התקופה המאתגרת שבאה בעקבותיו, הפגנתם חוסן וכוח התמדה שיישארו איתי לשארית חיי. אני עוזבת בביטחון בכך שהטוב ביותר עבור מרכז הפיתוח הישראלי עוד לפנינו".

מטא מעבירה את התקשורת הפנימית שלה מגוגל צ'אט לסלאק, משום שסלאק, לדבריה, היא הפלטפורמה החזקה ביותר עבור סוכני בינה מלאכותית. כך עולה ממזכר של אלכסנדר ואנג, ראש תחום ה-AI במטא. לפי ביזנס אינסיידר, הסיבה למעבר היא הרצון להתאים את סביבת העבודה לעידן של סוכני AI. "בסלאק יש כיום את הפלטפורמה החזקה ביותר הזמינה עבור סוכנים", כתב ואנג במזכר. הוא מציין את ממשק השיחה של סלאק, את כלי הפיתוח שלה ואת האינטגרציות עם שירותים של חברות צד שלישי. וכאן טמון הסיפור האמיתי: מטא לא בחרה בהכרח בכלי הצ'אט הטוב ביותר. היא בחרה בפלטפורמה שכבר קיים בה אוסף עצום של שירותים וכלים שסוכני AI יכולים להתחבר אליהם. זהו ניצחון משמעותי עבור סיילספורס (Salesforce), שרכשה את סלאק ב-2021 תמורת 27.7 מיליארד דולר. מטא וסיילספורס לא הגיבו לפרסומים, וכך גם גוגל. אירופה הולכת בכיוון ההפוך הרוכשים המוסדיים הגדולים באירופה השקיעו בשנתיים האחרונות במהלך הפוך לחלוטין. צרפת הורתה למשרדי הממשלה להתרחק מ-Windows וקבעה יעד לשנת 2027 להחלפת Teams ו-Zoom עבור 2.5 מיליון עובדי מדינה. החלופה אינה מבוססת על אקוסיסטם מסחרי רחב – צ'אפ (Tchap) – אפליקציית המסרים של ממשלת צרפת, המבוססת על מטריקס (Matrix), משרתת יותר מ-600 אלף משתמשים ופועלת על תשתית ריבונית מוסמכת. המדינה מפעילה על אותה תשתית גם כלי וידיאו ודואר אלקטרוני משלה. גרמניה הלכה אפילו רחוק יותר במקומות מסוימים. מדינת שלזוויג-הולשטיין העבירה בשנה שעברה 44 אלף תיבות דואר ו-110 מיליון הודעות דוא"ל מתוכנות קנייניות, וחסכה 15 מיליון אירו בעלויות רישוי. גם בית הדין הפלילי הבינלאומי מפעיל גרסה של אותה תשתית. הוא משתמש ב-אופן-דסק – חבילת התוכנה הריבונית שפותחה על ידי ZenDiS הגרמנית, כאשר Element מספקת את רכיב הצ'אט. גם הבונדסוור, צבא גרמניה, וגם סוויס פוסט משתמשים במטריקס. וזה לא הכול. לפי פרסום בדה רג'יסטר, מטריקס מנהלת מגעים עם כ-35 ממשלות בנוגע לפתרונות תקשורת בקוד פתוח. ההבדל המהותי הוא, שאף אחת מהממשלות האלה לא בחרה במערכת בגלל האקוסיסטם שלה לסוכני AI. הן בחרו בה משום שהן רוצות שליטה. המטרה היא שהמדינה תדע איפה המידע נמצא, מי שולט בו ועל אילו שרתים הוא פועל. שתי תפיסות של העתיד מצד אחד ניצבת מטא, שמבינה שסוכן AI טוב הוא סוכן שמסוגל להתחבר לכמה שיותר מערכות. מבחינתה, אקוסיסטם הוא כוח. מצד שני ניצבות ממשלות אירופה, שמוכנות לוותר על חלק מהנוחות והאינטגרציה כדי להבטיח עצמאות דיגיטלית. במילים פשוטות: מטא שואלת מה סוכן ה-AI יכול לעשות. אירופה שואלת מי שולט בתשתית שעליה הוא עושה את זה.

"העשור הקרוב יהיה רווי בשינויים דרמטיים בתחום ה-Physical AI, שיהווה את 'משטח המפגש' המכריע בין האנושות למחשבים. לישראל יש יתרון עצום בתחום הזה, ועליה לנצל אותו", כך אומר טל כהן, שותף מנהל ב-נקסט גיר ונצ'רס (Next Gear Ventures) ומייסד דרייב (Drive TLV), לקראת כנס Physical AI של אנשים ומחשבים. כהן ירצה בכנס, שיתקיים בשבוע הבא (ג'), על החשיבות הקריטית של גישור על הפער בין פיתוח AI לבין יישומה בעולם המעשי, ועל הצורך בפיתוח שכבות אמון – ככלי לתרגום האינטליגנציה של הבינה המלאכותית לערך ממשי ומוחשי. כהן, יזם ופרופסור לשעבר ב-ג'ורג'יה טק (Georgia Tech) בארה"ב, הוא בעל ניסיון רב בתחומי ה-AI והרובוטיקה מאז שנות ה-2000, וכן בעל רקע יזמי עשיר בהקמה ובמכירה של חברות סטארט-אפ. בשנת 2015 חזר לישראל והקים את חברת דרייב, המחברת בין סטארט-אפים ישראליים לבין חברות ענק גלובליות הפועלות בעולמות הפיזיים – תעשייה, אנרגיה ורכב. בין שותפיה העסקיים של דרייב נמנות יצרנית הטרקטורים ג'ון דיר (John Deere), יצרנית המכוניות הונדה (Honda), חברת טוטאל אנרג'יס (TotalEnergies) ועוד. "ליזמים יש כמה סיכונים כשהם רוצים להקים סטארט-אפ", אומר כהן. "הסיכון האחד הוא טכנולוגי, וזה דבר שאנחנו הישראלים מודעים לו. יש גם סיכון בבחירה נכונה של ההון האנושי שילך איתך. הסיכון השלישי הוא ראייה נכונה של השוק והסיכונים. בדרך כלל מי שמקים את הסטארט-אפ, לפחות בישראל, מבין בנושאים כמו סייבר וטכנולוגיה, אבל פחות מכיר את השוק עצמו. כדי להביא את השוק, אתה צריך להיות קרוב אליו ולהכיר אותו. זו הסיבה שהקמתי את דרייב – כדי להביא את השותפים, כלומר להביא ללקוחות את השוק של העולם הפיזי", הוא אומר. "על מנת שפתרון של בינה מלאכותית פיזית יפגוש את היצרן הפיזי, נדרש קישור מצד גורם שמכיר את שני הצדדים, ופה אנחנו שמחים לתרום מניסיוננו", אומר כהן. כהן מציג דוגמה אחת לסיפור הצלחה של חיבור בין סטארט-אפ ישראלי לבין חברה גדולה בחו"ל. מדובר בחברת UVI הישראלית, שפיתחה מערכת מבוססת מצלמות ו-AI לסריקה אוטומטית של תחתית כלי רכב, לצורך איתור חפצים חשודים המוסתרים במקומות שונים. "הכל התחיל במגזר הביטחוני, לגילוי כלי רכב חשודים בגבולות, אבל אחר כך הם עברו לסקטור האזרחי", מספר כהן. "סייענו להם להתחבר ליצרנית הרכב השוודית וולוו (Volvo), כדי להתאים את המוצר לסריקת כלי רכב. "מאוחר יותר סייענו להם ליצור שיתוף פעולה אסטרטגי עם חברת השכרת הרכב הרץ (Hertz). כיום המערכת של UVI פרושה בכמעט כל אתרי השכרת הרכב של הרץ בארה"ב, ומשמשת לסריקת נזקים בכלי הרכב המוחזרים. הדבר מייעל משמעותית את תהליך הבדיקה", הוא מספר. "זו רק דוגמה אחת", הוא מוסיף. הרכב האוטונומי – כוכב ה-Physical AI כהן מעריך כי השינוי הדרמטי הגדול בתחום הבינה המלאכותית הפיזית יתרחש בתחומי התחבורה והרכב החכם. "תחום התחבורה נמצא בחזית ה-Physical AI, במעבר מבעלות על רכב פרטי לקונספט של 'רובוטקסי' – מוניות ללא נהג, שאותן מזמינים באמצעות אפליקציה", אומר כהן. לדבריו, ווימו (Waymo) – חברה בת של אלפבית (Alphabet) וגוגל (Google), ואחת המובילות בתחום – מבצעת כיום מאות אלפי נסיעות של מוניות אוטונומיות בערים גדולות בארה"ב, ובהן פיניקס, אטלנטה, יוסטון וסן פרנסיסקו. לדברי כהן, "התחום נחשב ל'קצה החם' בשל המורכבות המדעית, הטכנולוגית, הביטחונית והבטיחותית של אינטראקציית אדם-מכונה בסביבה ציבורית הטרוגנית".  לשאלתנו מה הם האתגרים המרכזיים של הבינה המלאכותית הפיזית כהן עונה ומונה כמה גורמים: הראשון הוא רגולציה ואמון הציבור. לדבריו, החקיקה בארה"ב עדיין אינה מפורטת מספיק, ויש גם עניין של מוכנות תרבותית ואמון של הלקוחות באימוץ מלא של הטכנולוגיה. אתגרים נוספים הם בטיחות ואמינות. לדבריו, מבחינה סטטיסטית, כלי הרכב של ווימו נחשבים לבטוחים יותר מנהיגה אנושית, בהתבסס על מחקרים שנעשו לאורך מאות מיליוני מיילים. עם זאת, הוא מציין כי "הדרך עדיין ארוכה ועדיין קיימים כשלים, הנובעים מתקלות תוכנה, שעלולים להשבית צי שלם של כלי רכב אוטונומיים, כפי שאירע בעבר". לדעת כהן, ישראל צריכה להתמקד בפיתוח "שכבת הביניים" – שכבת היישום (Deployment) ושכבת האמון (Trust Layer) – שתגשר בין מודלי ה-AI המתקדמים, הנבנים בעיקר בארה"ב ובסין, לבין יישומם בעולם הפיזי.  "היתרון היחסי שלנו הוא שישראל מצטיינת ב'כושר המצאה' ובכישרון טכנולוגי, וכן בפיתוח טכנולוגיות משלימות. חברות ענק מבינות כעת את הערך הייחודי שלנו; הן יודעות שיש פתרונות בכל העולם ויש הרבה מהנדסים, אבל הן מכירות בהון האנושי שלנו ומוכנות להשקיע פה בצורות שונות", אומר כהן. הוא מוסיף ומעיר: "לא במקרה אנבידיה (Nvidia) מתכננת להקים פה מפעל ומגדילה את השקעותיה בתחום הבינה המלאכותית הפיזית". לדבריו, הבינה המלאכותית עצמה מייצרת אפשרויות חדשות ליזמים: "היא מאפשרת לייצר יוזמות בלי לגייס הרבה כסף, ולמצוא שווקים מהר יותר מאשר בעבר. וזה התפקיד שלנו בחברת דרייב", חותם כהן את דבריו. לפרטים נוספים על כנס הבינה המלאכותית הפיזית – לחצו כאן

חברת אייר (AIR), המפתחת פלטפורמת אבטחה לשרשרת האספקה של סוכני AI, יוצאת היום מ-Stealth ומודיעה על גיוס כולל של 50 מיליון דולר בסבב Seed. הסבב הובל על ידי Sequoia ו-Greenoaks. בסבב השתתפו גם Swish ו–Netz, לצד משקיעים פרטיים, בהם זאק פרנקל, נשיא Cognition; ינון קוסטיקה, ממייסדי Wiz; אופיר ארליך, ממייסדי Eon; אן נויברגר; עומר אדם; וארון אנאנד, ממייסדי Clay וכן בכירים נוספים מתעשיות הסייבר וה-AI. אייר הוקמה בשנת 2026 על ידי יאיר סבאן וניב הופמן, שהכירו לפני כעשור בצבא, בעלי ניסיון בתחומי הסייבר ההתקפי, תשתיות ארגוניות ומחקר אבטחת AI. החברה מעסיקה כיום 40 עובדים בישראל. ככל שארגונים מטמיעים יותר סוכני AI, הסוכנים מתחברים ליותר כלים, מידע ושירותי צד שלישי, גולשים באתרים, קוראים מיילים וקבצים ומבצעים פעולות בשם העובדים. במקביל, הם יכולים להתקין תוספי AI באופן עצמאי ולהשתמש ב-Skills, בשרתי MCP ובסוכני משנה שמרחיבים את יכולותיהם. תוכן זדוני או כלי שנפרץ עלולים להשפיע על הסוכן ולגרום לו לבצע פעולות שלא התכוון לבצע, ובכךש ליצור סיכון לגניבת מידע, הונאה או גישה בלתי מורשית. בניגוד לתוכנות ארגוניות מסורתיות, סוכני AI מקבלים החלטות בהתאם למידע שהם פוגשים במהלך פעילותם, ולכן לצוותי האבטחה יש נראות ושליטה מוגבלות לגבי הגורמים שמשפיעים עליהם, המערכות שאליהן הם יכולים לגשת והפעולות שהם מבצעים. האתגר הופך משמעותי במיוחד כאשר תוסף AI שכבר הוטמע מתגלה בדיעבד כזדוני או כפגיע. במצב כזה, צוותי אבטחת המידע נדרשים להבין במהירות אילו סוכנים ותהליכים בארגון תלויים בו, היכן הוא מותקן וכיצד ניתן להסיר אותו מכלל הארגון. השקת AIR מגיעה לאחר סדרת מחקרי אבטחה מקוריים שערכה החברה, אשר מיפו את הסיכונים בשרשרת האספקה של סוכני AI עוד לפני שמרבית הארגונים הכירו בהיקף הבעיה. באחד המחקרים זיהתה החברה יותר מ-17,800 תוספי AI ציבוריים, המייצגים כ-6.7 מיליון התקנות, שהסתמכו על מקורות חיצוניים לא מהימנים לקבלת הוראות. במחקר נוסף איתרה החברה AI Skills שהתחזו למותגים מוכרים, בהם אנת'רופיק (Anthropic) ו-OpenAI, במטרה לעקוף מנגנוני בדיקה ואבטחה של פלטפורמות. אחד מהם אף היה מסוגל להריץ קוד באופן שרירותי על מערכות ארגוניות. כדי להתמודד עם האתגר, פיתחה אייר פיירוול שפועל בזמן אמת עבור סוכני AI תוך הגנה על המידע שנכנס לקונטקסט שלהם, במטרה לעצור הוראות זדוניות, מידע לא מהימן וכלים שנפרצו לפני שיוכלו להשפיע על החלטותיו או פעולותיו של סוכן הAI. הפלטפורמה מאפשרת לצוותי אבטחת מידע לגלות, לבחון ולנהל באופן רציף את כלל תוספי הAI, ה-Skills, שרתי ה-MCP וסוכני המשנה שבהם משתמשים סוכני ה-AI בארגון, לפני הטמעתם וגם לאחריה. כאשר תוסף מסוים מתגלה כזדוני, פגיע או כזה שלא אושר לשימוש, המערכת מאפשרת לזהות באופן מיידי את כלל הסוכנים והתהליכים שתלויים בו ולבטל את השימוש בו ברחבי הארגון. בנוסף, אייר מציעה לארגונים קטלוג של תוספי AI שעברו סריקה, נבדקו ואושרו מראש, וכך ארגונים יכולים להרחיב את יכולות סוכני ה-AI תוך שימוש בתוספים בטוחים. יאיר סבאן, מייסד שותף ומנכ"ל: "לכל ארגון יש שכבת פיירוול שמגינה על הרשת שלו. עכשיו ארגונים זקוקים לשכבת פיירוול שתגן גם על סוכני ה-AI שלהם – כזו שמגינה על המידע וההוראות שנכנסים לקונטקסט שלהם. כיום, סוכני AI מתקינים כלים באופן אוטונומי, מתחברים למערכות פנימיות ומקבלים החלטות, וברוב הארגונים אף אחד לא באמת יודע מה פועל, על מה אפשר לסמוך ואיך עוצרים את זה כשצריך". בוגומיל בלקנסקי, שותף ב-Sequoia: "מה שנתן לנו ביטחון ב-אייר מהרגע הראשון היה המייסדים. הם זיהו בשלב מוקדם שסוכני AI ייצרו אתגר אבטחה חדש לחלוטין עבור ארגונים, והחלו לפתח עבורו פתרון עוד לפני שמרבית החברות בכלל חשבו על הבעיה. אנחנו מאמינים שיש להם את הצוות והחזון להגדיר את הקטגוריה הזו". פטריק בקהאוס, שותף ב-Greenoaks: "שרשראות אספקת תוכנה מעולם לא היו משטח התקיפה הקריטי ביותר בארגון. עם כניסתם של סוכני AI, הן הופכות לרכיב קריטי במערך האבטחה. סוכנים פועלים בזמן אמת ומשתמשים ב-Skills, תוספים ושרתי MCP ממקורות שצוותי האבטחה לא בהכרח בחנו, תוך שהם חומקים מכלי סריקה שנבנו עבור עולם התוכנה המסורתי. אייר בונה את הפלטפורמה שמאפשרת לארגונים לגלות את הסוכנים, לשלוט במערכות ובמידע שאליהם הם רשאים לגשת ולנטר אותם בזמן אמת. אנחנו מאמינים שהשכבה הזו תהפוך לרכיב הכרחי במערך אבטחת הסייבר הארגוני, וגאים לשתף פעולה עם יאיר, ניב וצוות AIR בזמן שהם מגדירים את הקטגוריה הזו".

מטא הסכימה בשבוע שעבר לשלם עד 18 מיליארד דולר במסגרת הסדר עם כמעט כל מדינות ארצות הברית. זאת, בעקבות תביעות שלפיהן פייסבוק ואינסטגרם תוכננו באופן שמאריך את זמן השימוש של ילדים ובני נוער, ויוצר דפוסי שימוש ממכרים וכפייתיים. הסכום מרשים, אבל החלק החשוב בהסדר איננו הכסף, אלא השינויים שמטא הסכימה להכניס במוצרים עצמם: עבור משתמשים צעירים בארצות הברית, יוגבל זמן השימוש בפייסבוק ובאינסטגרם לשעתיים כברירת מחדל; יוטלו מגבלות על שימוש בשעות הלילה ועל התראות במהלך יום הלימודים; יורחבו מנגנוני אימות הגיל; ספירת הלייקים תוסתר; ותינתן אפשרות להשתמש בפיד שאינו מותאם אישית באמצעות אלגוריתם. יש כאן שינוי תפיסתי חשוב: במקום צנזורה על תוכן וניסיון להחליט עבור הילדים מה מותר ומה אסור להם לראות, ההסדר כולל התערבות בארכיטקטורה של המוצר עצמו – ברירות המחדל, ההתראות, מנגנוני ההמלצה, מדדי הפופולריות והלייקים, והאופן שבו הפלטפורמה מתוכננת למשוך את הילדים להישאר בה עוד ועוד. במקום להתווכח רק על הסרתו של תוכן מזיק אחרי שכבר הגיע לילד, ההסדר מכיר בכך שגם האופן שבו הסביבה הדיגיטלית בנויה יכול לייצר סיכון, ולכן גם הוא צריך להיות מושא לאחריות ולרגולציה. הצד השני של המטבע לא הכול משמח בהסדר הזה. מכיוון שזה הסכם פשרה ולא פסק דין, ממילא אין הכרעה שיפוטית הקובעת שתכנון ממכר של מוצר דיגיטלי הוא הפרה של החוק. ההסדר גם לא מפרק את המודל העסקי המבוסס על אינגייג'מנט (מעורבות), לא מבטל באופן גורף את מודל ההמלצות האלגוריתמיות ולא נותן תשובה לכל הסיכונים שמבקרי החברה מצביעים עליהם. מטא גם ידעה לנהל את הפשרה היטב מבחינה עסקית: התשלומים נפרסים על פני שנים, וכחמישה מיליארד דולר מתוך הסכום הכולל מותנים בכך שמתחרותיה, ובהן טיקטוק, יוטיוב וסנאפ, יידרשו להסדרים ולשינויים דומים. הרי אם כבר מוטלת על מטא עלות רגולטורית, מבחינתה עדיף להפוך אותה לעלות של הענף כולו. נפתח חלון הזדמנויות חשוב: אירופה כבר הפכה את ניהול הסיכונים של הפלטפורמות הדיגיטליות לחובה רגולטורית, ארה"ב הולכת באותו כיוון ממש ובישראל תקום בקרוב כנסת חדשה. אחת המשימות שלה צריכה להיות להתחיל להתייחס ברצינות לאירוע שאנחנו מכנים, בנוחות רבה מדי, "רשתות חברתיות" ומה אצלנו? ההתחייבויות התקדימיות האלה לא חלות על ילדים בישראל. ניתן לקוות שמטא תחליט להחיל אותן גם כאן באופן וולונטרי, ואפשר לשאול מדוע אמצעים שהיא הסכימה שהם נחוצים לילד אמריקאי לא ניתנים גם לילד ישראלי. כך או כך, המציאות העגומה היא שבישראל אין חקיקה מקיפה שמסדירה רשתות חברתיות, ואין מעטפת חקיקתית ייעודית להגנת ילדים בעולם הדיגיטלי מן הסוג שהתפתח בשנים האחרונות בארצות הברית ובאיחוד האירופי. אפשר, כמובן, לפנות לבתי המשפט, כולל להגיש בקשות לתובענות ייצוגיות בהתבסס על דיני צרכנות, פרטיות או רשלנות, אף שהדרך המשפטית מורכבת והוכחת נזק וקשר סיבתי היא לא דבר פשוט. בשבועות האחרונים ראינו דוגמה ישראלית מעניינת: בנק לאומי תבע את מטא בעקבות מודעות הונאה בפייסבוק שמתחזות לבנק, וביקש לא רק פיצוי כספי אלא גם לחייב את החברה לשנות מנגנונים ומאפיינים במערכות שלה. הנה, כשגוף חזק ובעל משאבים מזהה פגיעה באינטרסים שלו, יש מי שמממן עורכי דין, אוסף ראיות ודורש שינוי. אבל לילדים שלנו אין מחלקה משפטית ואין תקציב ליטיגציה. מי אמור לעשות זאת עבורם? לא צריך להשלות את עצמנו שנוכל להפוך את הרשתות החברתיות למרחב נטול סיכונים, או שילדים יפסיקו להשתמש בהן. לא הפסקנו לאכול מזון מזיק, לנסוע במכוניות או לשתות אלכוהול. אבל למדנו שאפשר לקבוע תקנים וסימונים על האוכל, לחייב חגורות בטיחות ולהגביל מכירת משקאות לקטינים. נפתח עכשיו חלון הזדמנויות חשוב: אירופה כבר הפכה את ניהול הסיכונים של הפלטפורמות הדיגיטליות לחובה רגולטורית שבצידה קנסות עתק; בארצות הברית בתי המשפט, התובעים הכלליים ודיני הגנת הצרכן דוחפים לאותו כיוון ממש; ובישראל תקום בקרוב כנסת חדשה. אחת המשימות שלה צריכה להיות להתחיל להתייחס ברצינות לאירוע שאנחנו מכנים, בנוחות רבה מדי, "רשתות חברתיות": מוצרים דיגיטליים רבי עוצמה, שחלקם מתוכננים כך שנשתמש בהם כמה שיותר, ושיכולים להיות ממכרים ומסוכנים עבור הילדים. ומה לגבי המבוגרים? על כך, ילדים, בפרק הבא.

גוגל מוסיפה לסביבת העבודה העסקית שלה, Workspace, כלי עבודה חדש מבוסס AI ליצירת תמונות בשם Google Pics – שנבנה, כמובן, על מודל הנאנו-בננה שלה – ליצירת תמונות באמצעות הוראות טקסטואליות, אך עם יותר שליטה בתוצאה הסופית, כשה-AI משמשת כדי ליצור בדיוק מה שהמשתמש רוצה. הכלי הזה אמור להתחרות באופן ישיר ב-Canva וב-Adobe Express הפופולאריים, כשהמטרה המוצהרת של גוגל היא כמובן להשאיר את המשתמש בתוך סביבת העבודה שלה, מבלי שייצא ממנה לכלי סיוע חיצוניים. Google Pics מתמקד גם יותר בעריכה של חומרים נוכחיים, בתרגום מהיר של חומרים טקסטואליים שנמצאים בתמונה – כולל החלפת טקסטים שכבר קיימים בתמונה לשפה אחרת – וחשוב יותר, הוא מאפשר לסמן בכל פרויקט אזורים מדויקים ולתת הוראות עבורם בלבד, כמו, למשל, להחליף חלק בתמונה שמציג חתול כך שיציג כלב, ולאחר מכן גם אפשר לבחור את סוג הכלב וגודלו, בלי להשפיע על שאר חלקי התמונה, וכדי להבטיח מהירות עבודה גבוהה יותר. יש גם כלי עריכה ידניים, ויש אפשרות לבחור פוסטרים מצד אחד, ומצד שני פוסטים שמיועדים לפרסום כמו שהם במדיה חברתית כזו או אחרת. ההשקה, כמו כמעט תמיד אצל גוגל, תהיה באופן הדרגתי ובהתחלה ללקוחות העסקיים המשלמים, כמובן, וגם למנויי הפרמיום של Google AI. במקומות שהכלי החדש כבר זמין אפשר להשתמש בו ישירות מתוך Docs או Slides, ובקרוב גוגל תוסיף תמיכה גם לשירות האחסון שלה Google Drive.

פאלו אלטו יצאה אמש (ג') עם שתי הודעות משמעותיות: הראשונה הייתה על התוצאות הכספיות הרבעוניות, שהיו מעל לתחזיות האנליסטים, והשנייה על רכישה נוספת של חברה. החברה הנרכשת, קונסול, פיתחה פלטפורמה שמבוססת על בינה מלאכותית ומאפשרת תהליכי עבודה של סוכני AI לרוחב הפעילות הארגונית. פאלו אלטו תשלב אותה בפלטפורמת Cortex שלה, על מנת לסייע טוב יותר לארגונים לעבור לעידן הסוכנים מבוססי הבינה המלאכותית. סכום הרכישה לא נמסר. אנדריי סרבן, אחד המייסדים והמנכ"ל של קונסול, אמר כי "בנינו את החברה על רעיון פשוט: צריכה להינתן לאנשים האפשרות להוציא לפועל יעדים ארגוניים, ותוכנה אינטליגנטית צריכה לנהל את המורכבות הנדרשת להשגתם. הלקוחות שלנו כבר הוכיחו שסוכנים יכולים לבצע טרנספורמציה לעסקים שלהם". לדבריו, "ההצטרפות לפאלו אלטו נותנת לצוות שלנו את המומחיות שלה באבטחה, בסיס איתן ואת האפשרות לצמיחה גלובלית. ביחד, אנחנו יכולים להפוך את האימוץ של סוכני ה-AI למהיר יותר, ניתן למשילות באופן בטוח יותר והרבה יותר משמעותי". מסע הרכישות האגרסיבי של ניקש ארורה פאלו אלטו והמנכ"ל שלה, ניקש ארורה, מנהלים בשנה וקצת האחרונות מסע רכישות אגרסיבי של חברות, כאשר הרכישה המרכזית הוכרזה ביולי אשתקד – של סייברארק הישראלית. חברת הענק הסכימה לשלם עבורה 25 מיליארד דולר – הרכישה השנייה בגודלה בתולדות ההיי-טק בכלל, והסייבר בפרט, הישראליים, אחרי מכירתה של וויז לגוגל תמורת 32 מיליארד דולר, שבוצעה אף היא בשנה שעברה. בסוף השבוע פורסם שלפני עסקת סייברארק, פאלו אלטו ניהלה מגעים לרכישת שתי חברות סייבר גדולות אחרות – אוקטה ודאטהדוג. השיחות האלה, שהתנהלו בסוף 2024 ותחילת 2025, לא הניבו פרי, ובעקבות זאת פאלו אלטו החליטה "ללכת" על רכישת סייברארק. רוכש ורוכש. ניקש ארורה, מנכ"ל פאלו אלטו, בביקור בישראל. צילום: מולי גולדברג (ארכיון) חברה נוספת שפאלו אלטו קנתה ב-2025 היא כרונוספייר, שמציעה פלטפורמה לנראות וניהול דאטה בהיקפים גדולים עבור חברות שמריצות LLMs. במאי האחרון היא קנתה את חברת תשתיות ה-AI פורטקי בעסקת מזומן ומניות של 140 מיליון דולר. ארורה דחה בשיחת המשקיעים הרבעונית את הטענה שמיזוגים ורכישות מהווים חלק מהאסטרטגיה של פאלו אלטו. "מיזוגים ורכישות אינם אסטרטגיה, אלא תוצאה של מה שאנחנו עושים מהפרספקטיבה של התפתחות המוצר", אמר. נקודת מפנה בתעשיית הסייבר לדברי ארורה, תעשיית אבטחת הסייבר מגיעה לנקודה שבה בני האדם לא יוכלו עוד להדביק את הקצב של התפתחות האיומים שהם אמורים להגן מפניהם. הוא ציין כי הבינה המלאכותית מהווה, ותהיה עוד יותר, שינוי יסודי בתעשיית הסייבר, משום שככל שארגונים עושים אוטומציה של הפעילות שלהם, כך פתרונות ההגנה על המערכות יהיו אוטונומיים ומאוחדים יותר. זה, לדבריו, נותן רוח גבית לתעשיית הסייבר. הוא הצביע על שני שינויים מרכזיים שתעשיית הסייבר הארגונית עברה בשבעת החודשים האחרונים בלבד, שכל אחד מהם מעלה סיכוני אבטחה בפני עצמו: מעבר ממודלי שפה גדולים שיחתיים לסוכני AI אוטונומיים, וכן מעבר למודלים בקוד פתוח. התוצאות העסקיות שיחת המשקיעים נוהלה לאחר שפאלו אלטו פרסמה אמש את הדו"חות העסקיים שלה – לשנה הכספית 2026 ולרבעון האחרון שלה. סך ההכנסות לשנת הכספים 2026 עמדו על 11.48 מיליארד דולר – צמיחה של 24.5% לעומת השנה הקודמת. הרווח הנקי עלה ב-25% ל-2.93 מיליארד. ההכנסות השנתיות החוזרות מתחום אבטחת הדור הבא (NGS ARR), שמהווה חלק מרכזי באסטרטגיה של חברת הענק, צמחו ב-63% והגיעו ל-9.1 מיליארד דולר. הכנסות הרבעון הסתכמו ב-3.41 מיליארד דולר, לאחר שזינקו משנה לשנה ב-34%. הן עקפו את תחזיות האנליסטים, שצפו שההכנסות הרבעוניות של פאלו אלטו יגיעו ל-3.35 מיליארד דולר. הרווח התפעולי לפי GAAP רשם ירידה משמעותית, של 325 מיליון דולר – מכמעט חצי מיליארד דולר ל-172 מיליון. הרווח התפעולי Non-GAAP צמח מ-768 מיליון למיליארד דולר. פאלו אלטו רשמה הפסד נקי לפי GAAP של 282 מיליון דולר, לעומת רווח נקי של 254 מיליון ברבעון המקביל אשתקד. כמו כן, היא עברה מרווח נקי למניה לפי חישוב זה של 36 סנט להפסד נקי של 35 סנט. לעומת זאת, הרווח הנקי Non-GAAP רשם צמיחה של 26.7% ל-853 מיליון דולר, והרווח למניה גדל בשבעה סנט ל-1.02 דולר – ארבעה סנט יותר מהתחזיות בוול-סטריט. ארורה אמר כי "סיפקנו רבעון רביעי חזק, שסיכם את השנה, עם תוספת של כמעט מיליארד דולר בהכנסות השנתיות החוזרות ממוצרי ושירותי אבטחת הסייבר מהדור הבא". לדבריו, "ההתפתחויות האחרונות בתחום ה-AI מעלות את אבטחת הסייבר לראש סדר העדיפויות של המנמ"רים, וצפויות להמשיך ולתמוך בצמיחה שלנו בדרך ליעד של 20 מיליארד דולר ב-NGS ARR בשנת הכספים 2030".

במשך יותר ממאה שנים פעל עולם הפרסום על בסיס הנחה פשוטה: בני אדם מקבלים החלטות, ומותגים צריכים לשכנע אותם. אבל מה קורה כשהאדם כבר לא מקבל את ההחלטה לבדו? רוב השיח סביב AI בפרסום עוסק היום ביעילות: איך לייצר יותר מודעות בפחות זמן, לכתוב קופי מהר יותר, לייצר סרטונים בעלות נמוכה יותר ולבצע אופטימיזציה טובה יותר לקמפיינים. כל אלה חשובים, אבל הם מחמיצים את השינוי האמיתי. המהפכה של AI לא תתבטא בכך שנוכל לייצר יותר פרסומות. היא תתממש בכך שייתכן שבעתיד פשוט נצטרך פחות מהן. "הקרב החדש יהיה על המלצה. ולכן ייתכן שהלקוח החשוב ביותר של מותג בעתיד לא יהיה האדם שמול המסך, אלא האלגוריתם שמחליט מה להציג לו" דמיינו צרכן שאומר לעוזר ה-AI שלו: "תמצא לי חופשה משפחתית בברצלונה, עד 8,000 שקלים, עם מלון במיקום טוב וטיסות בשעות נוחות". במקום לפתוח גוגל, לקרוא עשרות ביקורות, להשוות בין אתרים וללחוץ על מודעות, הוא יקבל תשובה. אולי שתי אפשרויות. עוזר ה-AI כבר עשה את העבודה: חיפש, השווה, סינן, בדק מחירים, ניתח ביקורות וקיבל החלטה. ברגע הזה, כלכלת תשומת הלב שעליה נבנה עולם הפרסום מתחילה להשתנות. במשך עשרות שנים מותגים נלחמו על כמה שניות מתשומת הלב שלנו. הם קנו שטחי מדיה, בנו קמפיינים, השקיעו בקריאייטיב וניסו לגרום לנו לעצור את הגלילה. אבל אם המכונה היא זו שמבצעת את החיפוש וההשוואה, אין משמעות רבה לכך שהצלחנו לגרום לצרכן לראות פרסומת אם ה-AI שלו מעולם לא בחר בה. הלקוח העתידי: האלגוריתם שמחליט מה להציג הקרב החדש יהיה על המלצה. ולכן ייתכן שהלקוח החשוב ביותר של מותג בעתיד לא יהיה האדם שמול המסך, אלא האלגוריתם שמחליט מה להציג לו. זו תפנית דרמטית עבור עולם השיווק. במשך שנים תהינו איך לגרום לאנשים לבחור בנו, בעידן סוכני ה-AI השאלה תהיה אחרת: איך לגרום למכונה לבחור בנו? כאן נכנסים לתמונה נכסים שהפרסום המסורתי לא תמיד נתן להם את המשקל הראוי: אמינות, ביקורות, ביצועים, מחיר, זמינות, שירות, מדיניות החזרה, היסטוריית לקוחות ובעיקר – מידע איכותי ומובנה. המותג העתידי יצטרך להיות לא רק מעניין, אלא גם "קריא" למכונה. זה שינוי עמוק. אם בעבר מנהל שיווק שאל כיצד לגרום לצרכן לזכור את המותג, בעתיד הוא יצטרך לשאול מה ה-AI יודעת עליו. האם המידע עליו מדויק? האם אפשר להשוות אותו למתחרים? האם ניתן לאמת את ההבטחות שלו? האם חוויית הלקוחות שלו טובה מספיק כדי להפוך לנתון שמערכת AI תתחשב בו? במילים אחרות, המותג העתידי לא יהיה רק מה שאנשים חושבים עליו. הוא יהיה גם מה שמכונות יודעות עליו. וזה מחזיר אותנו גם לעולם החיפוש. במשך שני עשורים עסקים השקיעו מיליארדים כדי להופיע במקום הראשון בגוגל. התחרות הייתה על הקליק. בעידן סוכני ה-AI, ייתכן שלא יהיו עשרה קישורים כחולים לבחור מהם. תהיה תשובה אחת. אולי שתיים. במקום SEO נקבל במידה רבה תחרות על אמון אלגוריתמי. המשמעות עבור חברות היא עצומה. ייתכן שבעתיד הן לא יצטרכו רק לקנות מדיה כדי להגיע לצרכנים, אלא להשקיע בתשתית שתאפשר למערכות AI להבין אותן, להשוות אותן ולהמליץ עליהן. גם הגבול בין שיווק, מוצר, דאטה ושירות לקוחות יתחיל להיעלם. חוויית לקוח גרועה לא תהיה רק בעיה של מחלקת שירות. היא עלולה להפוך לנתון שישפיע על ההמלצה הבאה. מוצר לא אמין, משלוח מאוחר או ביקורות שליליות לא יהיו רק פגיעה במוניטין – הם יהיו מידע שהמכונה תשתמש בו כדי לקבל החלטה. וזה יוצר פרדוקס מעניין: הצרכן עשוי להיות פחות מודע למותג שממנו הוא קונה, בזמן שהמותג עצמו יצטרך להיות שקוף, מדויק ומדיד יותר מאי פעם. אבל יש כאן גם שאלה גדולה יותר עבור תעשיית הפרסום: אם סוכני AI יתחילו לסנן עבורנו חלק משמעותי מהמידע, מי יצפה בכל הפרסומות שנוצרות כיום? מי יקליק? מי ייכנס לעמוד הנחיתה? מי יפתח עשר לשוניות כדי להשוות בין מוצרים? ייתכן שחלק גדול מהתעשייה בנוי היום על שלב בתהליך הקנייה שפשוט ילך וייעלם. זה לא אומר שהפרסום ימות. בני אדם עדיין ירצו השראה, בידור, סטטוס, רגש וסיפורים. מותגים עדיין יצטרכו לבנות עולם תרבותי סביב עצמם. אבל התפקיד של הפרסום עשוי להשתנות: פחות לשכנע אדם לבצע פעולה, ויותר ליצור את התנאים שבגללם גם האדם וגם המכונה יבחרו באותו מותג. לכן, השאלה שמנהלי שיווק צריכים לשאול את עצמם כבר היום אינה רק כיצד להשתמש ב-AI כדי לייצר עוד מודעות. השאלה היא: מה יקרה למותג שלנו ביום שבו הלקוח יפסיק לבחור – וייתן למכונה לבחור עבורו? כי ביום הזה, הפרסום לא ייעלם.הוא פשוט יעבור מהמסך – אל ההחלטה.   עידו עלמני הוא מנכ"ל Zoomd ועמית בוהנסקי הוא יו"ר Zoomd  ויזם סדרתי.