כולם כבר יודעים ששנת 2022 עתידה להיות שנת מפנה בתחום ההתחדשות העירונית. תמ"א 38, ששימשה בשנים האחרונות שם נרדף ל"התחדשות עירונית", תסיים את דרכה, ולמעשה תוחלף על ידי תוכנית ותיקה וראויה שלא צברה מומנטום רציני עד כה - "פינוי בינוי". נכון לימים אלו, פינוי בינוי פועלת בשני מסלולים שונים. הראשון הוא מסלול הרשויות המקומיות, בו הרשות המקומית יוזמת ואחראית לקידומה של תוכנית פינוי בינוי. רק לאחר אישור התוכנית הדיירים מתקשרים עם יזם, שמנסה לקדם את הוצאת היתרי הבנייה מכוח התוכנית ואת הבינוי בפועל. המסלול השני הוא מסלול מיסוי (יזמים), בו יזמים ובעלי נכסים מתקשרים ביניהם ומקדמים תוכנית פינוי בינוי באופן עצמאי (הם זקוקים לאישור וגיבוי הרשות המקומית כמובן). שני המסלולים מחייבים הכרזה של המתחם כמיועד לפינוי בינוי על ידי שר הבינוי והשיכון, כאשר מסלול המיסוי דורש לרוב גם החלטה מקדמית על גבולות המתחם (שלב מאוד ראשוני).

כל אחד מכיר ויודע את התקלות הצפויות בשיחת זום, כשהמצלמה פתוחה ואתם נכנסים פתאום לחדר של הילדים בתחתונים או נתפסים בפוזה לא מחמיאה. מה שקרה לג'פרי טובין, הפרשן המשפטי הבכיר של ה"ניו יורקר", עלה לו בהשעיה. טובין, 60, עיתונאי מוכר שמפרשן גם ל-CNN, נכח בשיחת זום בין חברים בניו יורקר ובתחנת הרדיו WNYC בשבוע שעבר. בזום קיימת אפשרות שלא להיראות על המסך, אבל טובין לא ניצל אותה. המשתתפים בשיחה, חברים בכירים במפלגות השונות ועיתונאים, צפו פתאום בטובין פונה לשיחת זום אחרת, מוציא את איבר מינו ומתחיל לעשות מה שחשב שאיש לא רואה. אתמול (שני) הוא הושעה מהעיתון.

התפיסה הרווחת בציבור היא שמשבר הקורונה הביא לנעילת הארנק והימנעות מהוצאות. באופן מפתיע, התקופה שלא מפסיקה להכות בנו מספקת גם כאן ממצאים לא צפויים. מהנתונים של "ישראל תורמת" עולה כי דווקא בחודשים האחרונים נרשם גידול של 83% בתרומות מקוונות ברחבי הארץ. בשנה החולפת נרשם גידול של 18% במספר התרומות, אך הקפיצה הגדולה באמת חלה בחודשים של תקופת הקורונה. במהלך תקופה זו נרשמה עלייה של 200% בתרומות שבוצעו על ידי תושבי חו"ל ועלייה של לא פחות מ-300% בתרומות מישראלים. כנראה שהציבור רואה את פעילות העמותות בזמן המשבר ומבין עד כמה חשוב שהן ימשיכו להתקיים. העובדה המצערת היא שלמרות רצונם הטוב של רבים, הפוטנציאל האדיר רחוק מלהיות ממומש במלואו. לא פעם ולא פעמיים שמעתי את חששות התורמים, האם יש מי שמפקח שהכספים יגיעו אל הידיים הנכונות והאם אכן אלה מגיעות אל יעדן. מספר תחקירים עיתונאיים מהשנים האחרונות העלו כי החששות מוצדקים. התורמים חשים חוסר ביטחון להשלים תרומה לעמותה כלשהי מבלי לדעת בדיוק לאן התרומה מגיעה, או לפחות איזה אחוז מכל תרומה אכן מגיע ליעדו. גם אם נחריג מקרים של חוסר תום לב, מתוך תקווה ואמונה כי הם מעטים, בממוצע עשרות אחוזים מכל תרומה בישראל אינם מגיעים ליעדם, אלא מועברים למנגנון העמותה, אם זה למשכורות העובדים הזוטרים, הבכירים, לעמלות מגוונות ולהוצאות תפעול ותחזוקה למיניהן.

Mercer, מגופי היעוץ המובילים בעולם, מפרסמת היום (שלישי) את תוצאות סקר מדד הפנסיה העולמי לשנת 2020. השנה, לראשונה, נכללה ישראל בסקר המשווה בין 39 מערכות פנסיה במדינות שונות ומכסה כמעט שני שלישים מאוכלוסיית העולם. תוצאות הסקר מראות כי מערכת הפנסיה בישראל דורגה במקום השלישי, מיד אחרי עם הולנד ודנמרק, כאשר היא מקדימה מדינות אחרות בעולם כגון ארה"ב, בריטניה, גרמניה, סינגפור ועוד. הדירוג הגבוה ממנו נהנית ישראל נובע בשל יכולתה של המערכת לספק יתרונות בני קיימא עבור החוסכים, לצד רגולציה חזקה והגנה על החוסכים. מערכת האכיפה והרגולטורים השונים בישראל קיבלו ציונים גבוהים על הפיקוח ההדוק וההנחיות בנוגע למסירת מידע ושקיפות. עוד עלה מהסקר, כי רמת המינימום להפרשה לקרן פנסיה בישראל גבוהה יחסית למדינות שנבדקו בסקר וששיעור החוסכים מהאוכלוסייה העובדת עומד על כמעט 80% עם השתתפות גבוהה יחסית בכוח העבודה בגילאים מבוגרים יותר. הדו"ח מציג גם המלצות לשיפור במערכת הפנסיה בישראל. ההצעה לשיפור מתמקדת בשני היבטים עיקריים: הקטנת החוב הממשלתי כאחוז מהתמ"ג בקרנות הפנסיה ויצירת מנגנוני הגנה נוספים במקרה של ניהול כושל מצד הגופים המנהלים.

קבוצת קמעונאות האופנה שבשליטת הראל ויזל חתמה על הסכם שותפות עם קמעונאית הספורט הבינלאומית להקמת עשרות חנויות של הרשת לפחות בשש מדינות. היקף ההשקעה של הקבוצה בפעילות מוערך בכ-35 מיליון שקל בשלוש השנים הראשונות

הרשת תקים סניפי קונספט במיקומי פריים המציעים עמדות הזמנה דיגיטליות בשירות עצמי לצד שירות משלוחים ואיסוף עצמי: "המשבר שינה את כללי המשחק, מזהים צורך להרחיב משלוחים"

שנת הלימודים מהמוזרות שידענו אי פעם נפתחה השבוע. ראשי המוסדות האקדמיים מרגישים חסרי אונים לאור המצב ולאור השאלות הנמצאות על דל שפתותיהם בכל הזדמנות: מתי אנחנו כמדינה וכעם נשלם את המחיר בגלל מצבה של ההשכלה הגבוהה בעידן הקורונה, ובעיקר מי ישלם את המחיר הזה? התשובות לשאלות אלה די ברורות - כבר בעוד כשנה יצאו הבוגרים הראשונים של מערכת ההשכלה הגבוה בישראל לשוק העבודה, והם לא יהיו מוכנים כפי שהיינו רוצים, כפי שמגיע להם להיות. וכולנו, העם, המדינה, המשק והכלכלה, התעשייה כולנו נשלם את המחיר- לא רק הם. המשק והכלכלה בישראל אמורים לקבל בשנים הקרובות את בוגרי האקדמיה, שכולי תקווה לא יידבק בהם התואר "בוגרי הקורונה", אך לצערי לא ניתן לדעת אם המצב לא ישתנה כאן בקרוב. חלק לא קטן מבוגרים אלה כנראה לא יגיעו מוכנים לשוק העבודה, תרומתם המיידית תהיה פחותה והם ייאלצו להמשיך את הכשרתם בעיקר המעשית בתעשייה עצמה על חשבון המעסיקים. לצערי ניתן להסיק כי הם לא יהיו פרודוקטיביים מיד עם כניסתם לעבודה. המצב הזה יורגש הן בתוצרים שלהם אך גם ביכולת הכלכלית שלהם, כי מישהו יצטרך לשלם על חוסר המוכנות שלהם, ואלה יהיו כנראה אותם צעירים אשר ירוויחו פחות ויצטרכו להתמודד עם כלכלה שצריכה לסגור פערים ולבנות את עצמה מחדש. לצידם יהיו גם בוגרי הישיבות שחיים לפי תורתם ואמנותם, ואשר חזרו ללימודיהם (על פי המסתמן היום) וימשיכו על פי ההסכמים הקואליציוניים לקבל את התקציבים והמלגות שיעזרו להם להמשיך להתקיים ללא כל שינוי דרמטי בהרגליהם.

זהו עוד סיפור של האזרח הקטן מול המפלצת המשוכללת ורבת הזרועות, רק שהמקרה שלפנינו מיוחד ועתיר בפרטים שנראים כמו שרשרת של תקלות מצד אחד וחוסר תום לב מהצד השני. של מי מהצדדים? אתם תשפטו. תושב נשר בצפון היה מעורב, לכאורה, בתאונה בשנת 2010, בעת ששימש כנהג שכיר ברשת מאפיות שפשטה מאז את הרגל. לדברי עוה"ד עמירם אלקובי, המייצג את הנהג, חברת הביטוח 'ש. שלמה רכב בע"מ' שביטחה את הרכב הנפגע, החליטה להגיש תביעת שיבוב (צד שלישי) נגד הנהג המעורב, ולא נגד חברת הביטוח שביטחה את רכבו. את התביעה החליטה, לטענתו, החברה להגיש כ-6 שנים תמימות לאחר התרחשותה המשוערת, ומסרה אותה לידי אחותו של הנהג, עימו לא היה לה כל קשר באותם ימים. כתוצאה מכך לא התייצב הנהג למשפטו, זה נערך במעמד צד אחד - והסתיים בפסק דין מצלצל, אשר קיבל את מלוא טענות חברת הביטוח.