צופי "הישרדות VIP" ברשת 13 זועמים על הפקת התוכנית על רקע הפרק הקצר ששודר אתמול ושבסופו הודח רגב הוד. למי שפספס, אתמול שודר פרק בן כ-8 דקות, שבמהלכו התקיים דו-קרב בין רגב לאלינה, שבסופו אלינה - שומרת הבקתה - ניצחה, ורגב הודח מהמשחק. לאחר אותן שמונה דקות שודר ריאיון שקיים טילטיל עם רגב בביתו. "מה זה? הפרומו לפרק יותר ארוך מהפרק, זה פשוט מגוחך", כתב אחד הגולשים הזועמים בעמוד הפייסבוק של "הישרדות". גולש אחר הוסיף: "הפקה של ליצנים. זה הישרדות או ראיון אישי מהבית עם אחד השורדים? איך לקחתם פורמט מצליח ופשוט שיבשתם אותו". גולש אחר כתב: "מה זה הביזיון הזה? אנשים ציפו לראות פרק ובמקום זה תוקעים ראיון מודח מהבית של רגב. אתם לא מפסיקים להחריב את הפורמט וסתם לבזבז את הזמן של האנשים. תצפו קצת בפרקים של הישרדות ארה"ב תבינו איך זה אמור להיות. כי מה שקורה פה זה פשוט האח הגדול ולא הישרדות".

קלאסיקת הניינטיז "החברה שלי" עלתה בנטפליקס, וזו היתה הזדמנות לצפות בו מחדש ולגלות למה גם אתם והילדים שלכם צריכים לעשות את זה. וגם: "המזכרת" הוא אחד הסרטים הכי טובים שנגנזו בארץ בשנה האחרונה, ו"אמנות המירוץ בגשם" מוכיח שוב כמה כלבים הם מופלאים

שרה נתניהו כואבת קריאות מיניות בוטות שהופנו כלפיה ברשת ועל שלטי מחאה - אפשר להבין זאת: זה מכעיס ומקומם, ובחברה בריאה אין לזה מקום, ואפילו בחברה לא בריאה כמו ישראל. הטרדות מיניות הן דבר שאסור לקבל אותו, נקודה. לצד זאת, ומבלי להפחית מכך, הקשר הוא הכול, והריאיון הנדיר עם רעיית ראש הממשלה אצל עופר חדד בחדשות 12 אתמול לא היה הצגה יבשה של העובדות. רחוק מכך: זכינו להצצה מיוחדת אל הניסיון להפצת ספינים מבית היוצר של בלפור. אפשר לזהות בו חמישה כללים מזהים, שמרכיבים מגדל של קלפים עם אפקט עוצמתי. הגרעין המקורי מבוסס על טיעון פשוט, ומעליו שכבות על שכבות של תעתועים. הנה הם לפניכם.

אירוע השירה בניהולו האמנותי של בני ציפר יתקיים בספטמבר הקרוב בגרסה מקוונת. בין היתר יציין הפסטיבל 110 שנים להולדתו של נתן אלתרמן ו-50 שנים למותו, חמישים שנים למותה של לאה גולדברג ופאנלים עם משוררים כאגי משעול, צרויה שלו, ארז ביטון, א.ב. יהושע ואחרים

דווקא הקורונה גרמה לו לקפיצת מדרגה מקצועית: גיל גורן, מי שהיה סמנכ"ל קריאייטיב במשרד פרסום גדול והפך לאמן עיצוב בינלאומי מוערך, השיק השבוע אתר שבו הוא מוכר את ציוריו אונליין

האינטרנט מתעקש לייחס את האימרה "רק בגלל שזה קרה לך, לא אומר שזה מעניין" לדניס הופר, למרות שדי בטוח שמורים לתסריטאות משמיעים אותה בשיעורים אותה כבר עשורים. המשמעות היא שהתווית "מבוסס על סיפור אמיתי" לא בהכרח מעניקה גושפנקה מיידית של אמינות ליצירה, והיא בפירוש לא מעידה על איכותה. ל"שוד המאה" ("The Great Heist") של נטפליקס יש בעיה קצת אחרת, כי במקרה שלה מדובר על סיפור טוב שדווקא ראוי להיות מסופר, רק בצורה הרבה הרבה יותר טובה. הבסיס הוא שוד אמיתי לחלוטין שהתרחש בקולומביה לפני כמעט 30 שנה על ידי שבעה אנשים פלוס ספיחים מבחוץ, במסגרתו נשדדו 24 מיליארד פסו (41 מיליון דולר במונחים של היום) מבנק הרפובליקה בוואלדופר, הבנק הלאומי של קולומביה. הוא עדיין נחשב לשוד השטרות הגדול ביותר בהיסטוריה, ובוצע מבלי לפגוע באף נפש חיה, לפחות בשלבי הגניבה וההימלטות. זו לא הסדרה היחידה בנטפליקס שמתעסקת בשוד מתוכנן לעילא, כידוע, ואפילו לא היחידה כזו שדוברת ספרדית, אבל יש בכל זאת ערך גדול לזכותה בכך שמדובר בסיפור אמיתי. בראש ובראשונה כי היריעה שלו מוגבלת, ואין באמת טעם למרוח את העלילה לאורך יותר מדי זמן. "שוד המאה" היא מיני-סדרה של שישה פרקים בלבד, ואורך כל אחד מהם הוא פחות מ-40 דקות. אי לכך היא מהודקת, לא נגררת או נמתחת, ומנצלת נכונה את הזמן שניתן לה - שני פרקים מוקדשים לתכנון השוד, שני פרקים לשוד עצמו ושניים נוספים לנשורת שאחרי. באמת שלא צריך יותר. מצחיק שמדובר ביתרון בימינו, אבל מדובר ביתרון. עוד פלוס מגיע בדמות הקאסט - אף אחד מהם לא אטרקטיבי או יפהפה במיוחד. לא ברור אם זו נגזרת של ייצוג נאמן למציאות או סתם בחירה אמנותית מעניינת, אבל התוצאה מרעננת בהפוך על הפוך. ויש גם טיפה, ממש טיפה, של הומור. יתרון יחסית זניח, אבל בהתחשב בהמשך הביקורת הזו, כדאי לה לקחת אותו. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר