פרסום ראשון: לאחר תביעה שהגישו שתי צעירות נגד אייל גולן בטענה להתעללות וניצול, הציעו עורכי דינו גישור והמתלוננות הסכימו. אולם לטענת גורמים המעורים בתיק, גולן עצמו לא הגיע לגישור, ולכן התהליך חוזר לבית משפט. ליאם הפקות: "ממליצים להימנע מהעלאת טענות כוזבות"

רותם סלע מבואסת מהמצב, שלום אסייג מבין את אתי אלון ("גם אני הייתי גונב בשביל אח שלי") ויהודה לוי מתקשה לרדת את 10 הקילו שהעלה ("המטבוליזם לא כמו פעם"). ראיונות עם כוכבי הסדרות של yes בשנה הבאה

לאחר שנים של עבודת שטח בחברה הפלסטינית, כתב חדשות 12 אוהד חמו מוציא לאור ספר מרתק בשם "פני השטח" (כתר). לרגל צאתו, הוא התארח בפודקאסט של וואלה תרבות וסיפר על הפעמים שהיה בסכנת חיים, מה למד מהורים של מחבלים מתאבדים ומה הטעות הכי גדולה שלנו לגבי הפלסטינים

הזיכרון הקולקטיבי מתעתע. מי בכלל זוכר שהיה כאן פעם ראש ממשלה שאינו בנימין נתניהו. אבל אם מגרדים קצת בפדחת, משהו מתחיל לצלצל. כן, היה משהו כזה: אהוד אולמרט, איש שנחקק בהיסטוריה כראש הממשלה הישראלי הראשון שמורשע בשחיתות, ומי שבקדנציה שלו היו שתי מלחמות איומות. אולמרט בטוח גם כיום, אחרי שסיים לרצות את עונשו, שאינו אדם מושחת, ושהכרעת הדין לגביו הייתה שגויה. בסרט הדוקו החדש, "האיש שרצה יותר מדי" של הבמאית רוני אבולעפיה (HOT8), הוא שוטח את גרסתו הציבורית לאירועים. היא לא מאוד משכנעת. הדוקו מורכב משני חלקים שהם למעשה אחד: ראש הממשלה והנאשם. הוא מגולל בזריזות את הקריירה הפוליטית של אולמרט, מסמן גם כן בזריזות נקודות ציון בולטות בממשלתו של אולמרט (ומדלג על אחרות, פחות מחמיאות), ומסכם עם ליווי מקיף של ההליכים הפליליים נגדו, תוך שיחות קצרות עם הפוליטיקאי המושמץ עצמו. ויזואלית זהו סרט נאה ואסתטי, הנשען על שילוב מהוגן של ראיונות עם דמויות מפתח, קטעי ארכיון, קטעי יומי חדשות וליווי של אולמרט עם שחרורו מהכלא. אלו משובצים זה לצד זה בניסיון לספר איך הדברים נראים מצדו של ראש הממשלה לשעבר, משימה שהסרט מתגייס אליה בהתלהבות.

הזמרת אורה זיטנר הלכה לעולמה והיא בת 74. זיטנר, בוגרת האקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, זכתה לפרסום כשהוציאה אלבומים משיריו של המלחין סשה ארגוב בליווי פסנתר בלבד. לפני שנתיים הלך לעולמו בעלה, הבמאי ואיש התיאטרון דוד ברגמן. היא הותירה אחריה שני ילדים ושישה נכדים. בסוף שנות השבעים נולד שיתוף הפעולה בין זיטנר לבין ארגוב. המלחין ראה אותה מנצחת על מקהלה ומבצעת קטע שיר ומאז היא מזוהה יותר מכל זמרת אחרת עם המלחין. כתוצאה מהמופע המשותף שלהם הופקו שני תקליטים שבהם זיטנר מבצעת את שירי ארגוב.

חשש מה קינן בי לקראת העונה החדשה של "ככה זה". בימים כאלה, כשכולנו עומדים להסתגר בבתים בעל כורחנו, כשהכל מסביב גם ככה נראה כה מייאש, האם אנחנו באמת יכולים להתמודד עם סדרה שגיבוריה מרוטים וכנועים כשם שהמציאות מאיימת לעשות לכולנו? שהדכדוך בה לוחש כמו גחל? שחרתה על דגלה את ההשלמה עם גזרת הגורל, את הסטטוס קוו? הרי זה ממש שמה של הסדרה. מצד שני, אולי בנאליה יומיומית מהימים שלפני הקורונה היא בדיוק מה שדרוש לנו? אולי סתמיות הקיום ש"ככה זה" כה היטיבה לתאר, מלווה במוזיקת שריקות מעצבנת, היא משהו שכעת נוכל להתרפק עליו? אלא שכבר בפרק הראשון של העונה החדשה, שעולה היום (רביעי) במלואה ב-yes, מתברר שמדובר ביצור שונה. הסטטוס קוו נשבר, והוא מוסיף להישבר ככל שהעונה מתקדמת, ובכל זאת בלי שיפגום באופיה הבסיסי של "ככה זה". בעונה הראשונה שני הגיבורים נטולי השם - בגילומם של דנה מודן ואסי כהן, שגם יצרו את הסדרה עם הבמאי רם נהרי - מצאו זה בזה קשר אנושי חיוני. היחסים ביניהם היו אז מין ריקוד דוקרני שהשאיר אותם קרובים אך גם במרחק של זרוע פשוטה לפנים, רגע ביחד ורגע בנפרד, ובכל מקרה לא בלעדיים זה לזה. המצב השתנה בסוף העונה כאשר התנשקו בלהט במסיבה של השכן. עכשיו, בעונה החדשה, הם כבר באמת זוג, מה שבהכרח מביא איתו מטען שונה. אותו ריקוד בין גיבוריה עדיין קיים, אבל שונה. הוא ברמה של מתקדמים. למעשה זה משהו שמגדיר את העונה השנייה כולה - "ככה זה" עושה בה קפיצת מדרגה. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

הסגר יתחיל בשישי, ועולם התרבות שוב ייכנס לקיפאון שסופו אינו ידוע. יו"ר שח"ם אסתי זקהיים זועמת: "אם לבתי הכנסת מאפשרים להיפתח, למה לא לאולמות התרבות?". השחקן זוהר שטראוס: "אנחנו מתרסקים מכל סגר זה. אנשים בצרה צרורה". ומרגי? לא מתרגש