סדרת הדוקו "המניע" שמשודרת בימים אלו ב-yes ממשיכה לעורר סערה אחרי סערה. הסדרה, שיצרו טלי שמש ואסף סודרי, חזרה אל סיפור רצח המשפחה בעין כרם שאירע בשנת 1986. הבן הצעיר במשפחה, שהיה בן 14 בלבד באותה עת, הרג מטווח אפס את הוריו ושתי אחיותיו הגדולות. במהלך החקירה הודה הנער במעשה וטען כי נכנס בו שד ששכנע אותו לעשות זאת. בית המשפט הרשיע אותו אז בהריגה בלבד והוא ריצה עונש של שש שנים בלבד (מתוך תשע שנגזרו עליו), שלאחריהן יצא לחופשי. זהותו של הנער נשמרת בסוד עד היום מתוקף הגנה עליו ב"חוק הנוער" המגן על קטינים שביצעו פשעים בהיותם קטינים. בסדרה נחשף עוד כי אותו נער ירש את כל כספיו המשפחה ואת רכושה, לאחר שהורשע בהריגה ולא ברצח. עוד נחשף כי הוא התחתן והביא ילדים וכיום הוא בן 49. אותו גבר עבד בתקופה האחרונה בתפקיד בכיר מאוד בחברה בורסאית, אולם אתמול - לאור הסערה שהתעוררה עקב שידור הסדרה - הוא "פוטר בהסכמה" מתפקידו.

השחקן והקומיקאי הובא למנוחות בבית העלמין החדש של הרצליה. הוא זכה בפרס השחקן הראשי הטוב ביותר בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר על תפקידו בהצגה "דרקונים זונות", וכיכב בהצגות נוספות ובסדרות "המובילים" ו"גאליס"

הטאלנטית של קשת יצאה ל"מסע" כדי לברר לאיזה מערכת חינוך היא ובעלה צריכים לשלוח את ילדיהם - הממלכתית או הדתית. בפועל, בלי לחדש יותר מדי בנושא ועם מסקנה סתמית, גדעון מעדיפה לדבר שוב ושוב על עצמה - והתחושה היא שנקלענו לדיון בשולחן שבת שהתארך יתר על המידה

כמה דברים עמדו בעוכריה של הסדרה "מוסכמות" כשעלתה לנטפליקס; קודם כל, היא לא אמריקאית. שנית, היא לא באנגלית ודורשת צפיה עם כתוביות או דיבוב. ואז היא גם טורקית? הרי כולם יודעים שסדרות טורקיות זה סבוניה אחת גדולה, עם משחק מוגזם ומלודרמה מגוחכת. ונניח שהתגברנו על המכשול הזה, או שאנחנו דווקא ממיליוני האנשים בעולם שמאוד מחבבים סדרות טורקיות - אז מגיע האימג' ומוריד לנו לגמרי. אישה עם חיג'אב? זה לא נראה קליל ורומנטי כמו סדרה טורקית, אלא כבד ומעיק. ולמרות כל המחסומים האלה, הסדרה הפכה מהר מאוד ליקירת המבקרים וחביבת הצופים. טורקיה היא מעצמה של סדרות טלנובליוֹת, על כל המשתמע מהז'אנר. אבל "מוסכמות" היא בשום אופן לא טלנובלה, שבה הכל גדול, דרמטי והרה-גורל. היא גם לא סדרת אקשן עירונית על החיים המלוכלכים של העיר המסוכנת, למרות שיש בתוכה את כל הנושאים שיכולים להתאים לשני הז'אנרים האלה: מפגש בין שני עולמות שיש ביניהם פער בלתי ניתן לגישור - פער מעמדות ופער דתי, עוני, אהבה נכזבת, סקס, מוות, שיגעון, ואפילו תקיפה מינית וחיפוש זהות מינית - נושאים שהם טאבו. אבל סדרה כזו היתה דורשת מחוות גדולות ומלודרמה, ואילו "מוסכמות" מספרת סיפור קטן מאוד של חיים קטנים, כמעט אקראיים, של כמה דמויות אקראיות. הקסם שלה הוא בפשטות שלה. הכתיבה המתוחכמת מגישה את נקודות העלילה החשובות באופן מעודן ודק, משרטטת את הדמויות שכבה אחר שכבה מפרק לפרק, וחשוב יותר - יוצריה מציגים לנו הכל, ללא פחד. ככל שהיא יותר לוחשת, הקול שלה יותר צלול. כל סיפור שהיא מראה לנו מוגש באהבה וחמלה. לכל אחת מהדמויות יש עומק, היסטוריה, נסיבות חיים, שמתגלות לצופים בהדרגה, כשמגיע הרגע המתאים. אנחנו עדיין מגלים דברים גדולים על הדמויות כבדרך אגב, ממש בסצנות האחרונות. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

הבמאי והשחקן מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג'נין ג'נין", מגיב להחלטת בית המשפט לאסור את הקרנתו בישראל. "אני מתכוון לערער על פסק הדין מכיוון שהוא לא הוגן, הוא מסרס את האמת שלי", אמר לוואלה! תרבות. "נתתי במה לאנשים שיספרו את מה שהם הרגישו תוך כדי חומת מגן. נטען שזה שקר, שזה סילוף אמת וזה סילוף המציאות, זה לא נכון. לא עשיתי סרט נגד אנשים אלא נגד הכיבוש, נגד מדיניות של כיבוש מתמשך כבר 50 שנה". אתה מאמין שהעליון יהפוך את ההחלטה? "אין לי מושג. נחכה ונראה". השופטת סליש כתבה בפסק הדין כי יצרת סרט המתיימר להיות סרט תיעודי אבל בחרת "במודע שלא לערוך בדיקה, ולו מינימלית, ולו ראשונית, של הטענות והעובדות" בראיונות שהבאת בסרט. עוד קבעה כי "אין אמת בעיקר הדברים שפורסמו בסרט". "כשעשו סרטים על השואה ועל הפשעים של הנאצים נגד יהודים וקבוצות אחרות, לא שאלו את הגרמנים מה הם חושבים על זה. הביאו עדויות של אנשים בשואה, והעדויות של אנשים התקבלו בלי שום בדיקה. כשעשו את המשפט של אייכמן בארץ לא תיחקרו את העדים בארץ, אנשים אמרו את מה שעל לבם, ואת הטראומה שהם חוו. אתה לא יכול לבדוק אם מה שאדם בטראומה אמר נכון או לא נכון. אני לא חקרתי. ראיתי שהם מדברים מפצע מאוד אמיתי". זו השוואה מאוד שנויה במחלוקת. סרטי שואה רבים, ויצירות ומחקרים רבים על השואה, בדקו את העובדות הקשות. ואילו במקרה של "ג'נין ג'נין" השופטת קובעת שהיית מודע לכך שחלק מהתיאורים בסרט אינם אמת. "אני לא מומחה לשואה. אבל אתה לא יכול לחקור את מה שקרה לפני עשרות שנים".