החברים שמתו בקרב ("זה חייב להיפסק"), האכזבה מה-EBU ("לקח זמן עד שהחרימו את רוסיה"), הביקורת על ישראל ("צריכה לעזור") והמאבק דרך אמנות ("הנשק זאת המוזיקה"). ריאיון ראשון מאז המלחמה עם קאלוש אורקסטרה, נציגת אוקראינה לאירוויזיון שתופיע ב-"Israel Calling"

"טנטורה" מעורר המחלוקת, הסרט המדובר על אייכמן וסרטים על יגאל מוסינזון ורבקה מיכאלי - זו התוכנית הישראלית של פסטיבל דוקאביב

כמו המ"כ שלכם בסוף הטירונות או המנכ"ל בנופש חברה, תוכנית אחת לפני גמר "רוקדים עם כוכבים" וגם פאנל השופטים כבר שבר אתמול דיסטנס. אני עוד זוכר את הימים היפים בהם רונה לי ביקשה מהכוכבים "גב ארוך יותר", אנה הסבירה ש"זה אחלה אבל זה לא היה קוויק סטפ" ודוד דיבר על "רגליים קצרות". אתמול, בחלקו השני של חצי הגמר, כל אלה נשמעו כמו זיכרון רחוק בזמן ששולחן השופטים התמלא במחמאות מז'אנר ה"זה היה מושלם" מהר יותר מזוגות צעירים שנרשמים להגרלת דירה בתוכנית מחיר למשתכן. מי שלא עודכן בדבר שבירת הדיסטנס הוא השופט אלי מזרחי שהמשיך לקחת את תפקידו ביתר חשיבות משל הוא אחראי על בחירת הנציג שלנו לאולימפיאדה הבאה. התנהגות מוערכת ומגוכחת במקביל. בחלקו הראשון של חצי הגמר, המיקומים של הזוגות בטבלה שכבר נראו מקובעים למדי, חוו זעזוע. אלכס ונינה התאוששו מהנפילה היחידה שלהם העונה (ברבע הגמר) וקיבלו שיא של שלוש עשיריות מהשופטים. לעומתם, דווקא עדי וחיים, הזוג שנשף בעורפם לאורך רוב התחרות, ביצע ריקוד חלש יותר וירד לחלק התחתון של הלוח. כל אלה, לצד העובדה שנותרו בסך הכל ארבעה זוגות בתחרות הביאו אותנו לחצי הגמר השני עם התחושה שכל אחד מהזוגות יכול ללכת הביתה. אנחנו כבר יודעים שאין דבר שאוהבים יותר ב"רוקדים" מאשר ערבי נושא וספיישלים אך נראה שאתמול אפילו עורכי התוכן של התוכנית נותרו בלי רעיונות (ושיגידו תודה שהם לא עובדים ב"הישרדות" כי אז עוד היו לפניהם חודשים ארוכים של עבודה). אחרי שראינו מחווה לפס הקול הישראלי, שירים מהסרטים, ספיישל פורים ומה לא, בחצי הגמר השני - אני יודע שזה הולך להישמע מוזר - הזוגות פשוט רקדו לצלילי מוזיקה. למזלי, חוץ מריקודים, הכוכבים לקחו את הרקדנים לפגוש את האנשים הקרובים להם ביותר (ע"ע הלוקיישן שההפקה הצליחה לסגור הכי בקלות) מה שהכיר לנו צד בהם שעדיין לא פגשנו.

ספרו של מוחסין חאמיר, סיפור אהבה שנרקם בין סעיד לנדיה על רקע מלחמה שמתנהלת בעיר במזרח התיכון, זכה בין היתר בפרס לוס אנג'לס טיימס לספרות והיה מועמד לרשימה הקצרה של פרס הבוקר. כעת הוא מגיע בתרגום לעברית. קראו את הפרק הראשון

את אחד המשפטים הנפלאים על המסך אמר פעם אלפרד היצ'קוק, ביחס לפער בין המציאות לבין הקולנוע. "יש סרטים שהם חתיכה מהחיים, אבל הסרטים שלי הם חתיכת עוגה", אמר הבמאי המהולל. כנראה שלא לזה בדיוק היצ'קוק התכוון, אבל נטפליקס לקחה את החזון הזה באופן מילולי וקיצוני כשהפיקה את תוכנית הריאליטי החדשה, "עוגה או לא עוגה?" ("Is it Cake?"). זאת תחרות אפייה טלוויזיונית פוסט מודרנית, והצפייה בה מרתקת, מצחיקה ומבהילה כאחד. אם להודות על האמת, העניין בה לא קשור דווקא לחומרים שמהם נוצרות תכניות ריאליטי או תחרויות בישול טובות, אלא לתחום הביזאר. מתחרים בתכניות בישול בדרך כלל נשפטים על הטעמים, המרקמים והנראות של המנות שהם מגישים לשופטים. תשכחו מזה. משתתפי "עוגה או לא עוגה", אופים חובבים, מתחרים בפיסול פופ ארט. הקונספט פשוט: הם נדרשים לאפות עוגות שנראות כמו ג'אנק פוד או חפצים יומיומיים. העוגות מוצבות לצד דוגמאות אמיתיות, והשופטים נדרשים לזהות ממרחק איזו מהן עוגה ואיזו לא. משתתף שהצליח להטעות את השופטים, ולגרום לעוגת-מזוודה להיראות יותר מציאותית ממזוודה אמיתית - ינצח. זה בעצם "הזמר במסכה" רק עם עוגות, כשאת התחפושות המושקעות מחליף בצק סוכר וקרם וניל. מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

יעניין אתכם גם: הכירו את אל אדידה הכירו את דנה בן ארי הכירו את מריאנה דייץ הכירו את שני גולן

יעניין אתכן גם: לצפייה בפרק המלא של המסעדה הבאה האודישן מול הביס: האם מסעדת בובה שהלהיבה את השופטים מקיימת את ההבטחה? למתחם המסעדות של המסעדה הבאה לכל המתכונים מתוך התוכנית

אחרי 13 שנות משחקים במובייל, קשה להאמין עד כמה מהפכני היה המשחק הזה, הלהיט הראשון של האייפון. כעת, אחד היוצרים, פטר וסטרבקה, מספר למה כולם קראו לו משוגע, מה הייתה האינדיקציה הראשונה להצלחה ואיך המותג נתקע בראש "לנצח". צפו בכתבה המלאה של טל שורר בחדשות 13