את "אולפן שישי" שלשום חתם אחד השירים הכואבים ביותר שנכתבו. אולי זה מרגיש ככה בגלל התקופה. "קחי לך זמן, הכאב הזה יחלוף מהר, אני מבטיח", שרה נעמה איתן, ניצולה מהמסיבה ברעים, והדמעות עמדו להן בקצה עיניי. רק לפני יומיים חזרתי משתי שבעות שהרגישו יותר כמו חלום בלהות. בעודי נוסע על איילון ריק, חלון בחלקו פתוח לשמוע את האזעקה שלבטח תגיע בקרוב, אני מרגיש כי הזמנים מתחלפים. דממה שררה בכביש, צפצפה אחת לא נשמעה במרחק. במדינה שלנו מדובר במשמע חריג. הגעתי לשבעה, אחוז חרדה ומבוכה. פתחתי את הדלת וראיתי ניצולים מבארי יושבים על הספה ובמרפסת, ותחושת התופת בחדר. על השולחן מונחת תמונתו של הנרצח, המפה רטובה מדמעות שקטות ועצובות בצדה האחד ובצדה השני יבש. הצד האחד מתמוטט, הצד השני עוד מנסה להתבדח. זורק חיוכים ובדיחות כדי להסתיר את מסת הכאב שבחדר. זה היה החיוך הראשון שראיתי מאז שהמלחמה החלה. ובעוד הפה דיבר, העיניים האדומות של כולם הן אלו שסיפרו הכל. חברי התיישב לידי. רק לפני יומיים נודע למשפחה כי אביו לא שרד את המתקפה. במשך שעה הוא גילם בפניי את התחושות של להיות בממ"ד בזמן שלא היה לו מושג מה מתרחש בחוץ. ההשתדלות לא לקרוא חדשות כדי שהסוללה לא תיגמר, כדי שהחרדה לא תציף. הוא סיפר לי שהשכן לידו רצה לבדוק אם הוריו, מנותקי הקשר, עדיין בחיים. הוא קשר על פניו בנדנה ויצא לבית הוריו ברגל - אף איש חמאס לא עצר אותו בדרך. זה לבטח אחד מהניסים שאולי לעולם לא יצא לנו לשמוע מהמקור. השבעה הזו לא הרגישה לי רגילה. העצב היה אחר. הוא היה מהול בתסכול, בהפתעה ובשאלות. בדלת עברו חיילים, צעירים, מבוגרים, אנשים מהקיבוץ, משפחה וחברים. עם ישראל כולו היה שם בחדר, מתאבל יחד על נפש נוספת שהלכה טרם זמנה.

מאז יום שבת השחור נמנעתי בכל דרך מהמראות "הלא מצונזרים" של הזוועות שהתרחשות בנגב המערבי - האזור שבו גרה משפחתי ורבים מחבריהם - על ידי מחבלים צמאי דם. נעשו שם, כך מתברר, דברים שהדעת לא סובלת. דברים שלא דמיינו בסיוטים הנוראיים ביותר שלנו. ההצלחה הייתה מוגבלת: ברשת זה נמצא בכל מקום, והאימה עולה על גדותיה. הסרטונים והתמונות המפורשות עברו מהערוצים הפופולריים בטלגרם, שאליהם עוד אפשר היה לא להיכנס, אל ניסיונות ההסברה הישראלית ברשתות החברתיות. אלה מופצים בהתלהבות על ידי אנשים שוחרי טוב, אבל אני כבר לא יכול לישון, אפילו מהמעט שראיתי. הרהורי הלילות - שהתמלאו ממילא במחשבות על עשרות ילדים שנרצחו או נחטפו, על צעיר טוב-לב אחד שהכרתי שיצא למסיבה בדרום ולא חזר, ועל מה היה קורה אילו הייתי נמצא באזור בעצמי באותה שבת - קיבלו עכשיו תוספת ויזואלית שנצרבה בראש ואינה עוזבת. זאת בדיוק המטרה של הטרור. לארגוני גרילה אין דרך לנצח מדינה שחזקה מהם עשרות מונים, אבל הם יכולים, באמצעות סרטון קצר שמתאר פשע נוראי, לזרוע פחד מצמית, חרדה אינסופית וזעזוע נוראי שמערער את כולנו. אסור לשתף עם זה פעולה.

השיר כולל את המילים המצמררות: "אני לא אספיק להגיע/ לשמור, להציל, להושיע/ לספוג במקומם ת'קליע/ אוי כמה הלב הוא פגיע". בגרסת ההופעה של השיר בן ארי שר "שלא ישמעו יותר אזעקה בחיים שלהם", וכל הקהל צועק "אמן"

עשרות פעילי ימין התכנסו אתמול בלילה (בין שבת לראשון) מחוץ לביתו של העיתונאי החרדי ישראל פריי, המזוהה עם עמדות שמאל רדיקליות, בבני ברק. הפעילים ירו זיקוקים בסמוך לבניין שבו הוא מתגורר וקראו קריאות "בוגד". כוחות משטרה שהגיעו סייעו לחלץ את פריי אל רכבו, כך מדווח העיתונאי בר שם-אור ב-X (לשעבר טוויטר), אך לאחר מכן הוא נאלץ לנוס על נפשו מהפעילים. "אתמול הייתה סכנה ממשית לחייו של העיתונאי ישראל פריי בעקבות ההסתה נגדו בקבוצות וואטסאפ של הימין הקיצוני שבהן הופצה כתובתו. כולנו ראינו כיצד עשרות פעילי ימין קיצוני הגיעו אל מחוץ לביתו של פריי וירו זיקוקים אל עבר הבית בעקבות סרטון שפרסם, אבל כעת נפרסם את מה שקרה לאחר מכן ואת ההתנהלות של המשטרה", עדכן שם-אור. "במשטרת ישראל סייעו לפריי להגיע לרכב שלו לאחר שהיה נצור בביתו, אולם לאחר שנכנס לרכב השוטרים עזבו את המקום. באותו הרגע שנשאר לבד, פעילי ימין קיצוני לבושים בשחור החלו לנסוע אחריו על ציר ז'בוטינסקי ברמת גן והתפתח מרדף".

הזמרת בת ה-65 פתחה בלונדון את סיבוב ההופעות שלה שנדחה בעקבות מחלתה בהתייחסות למלחמת עזה: "כולנו סובלים מצפייה במה שקורה בישראל ובפלסטין. זה שובר את הלב שלי לראות ילדים סובלים, בני נוער סובלים, זקנים סובלים" וקראה למעריצה להתאחד ב"אור ואהבה" כדי להביא שלום

אביב ברעם, שנרצח ביום המלחמה הראשון בהגנה על קיבוץ כפר עזה שבו גר, הובא היום למנוחות. ברעם היה מפיק טכני ומנהל הבמה של עברי לידר ושל חנן בן ארי. שני הזמרים הופיעו היום בהלווייתו. צפו

השחקנית האמריקאית, המוכרת מהסדרות "שלושה בדירה אחת" ו"אבא חורג, אמא חורגת", הלכה לעולמה לאחר שאובחנה לפני חודשיים בשנית עם סרטן השד