במוצאי השבת האחרונה אירחה אמסטרדם את Eurovision in Concert, האירוע המקדים הגדול ביותר לקראת האירוויזיון, בהשתתפותם של נציגים מ-30 מדינות. לפני הופעתה של אחת הנציגות נשמעו קריאות בוז באזורים מסוימים באולם. לא לא, זו לא הייתה יובל רפאל. נציגת ישראל הייתה דווקא בין שמונת הנציגים שלא הגיעו להולנד, אלא מריאם שנגליה מגאורגיה. שנגליה עלתה לבמה עם השיר "Freedom" לביצוע חי בהופעה בין-לאומית ראשונה עם השיר. ה"חטא" שלה? טענות על כך שהיא מחזיקה בעמדות אנטי-להט"ביות ותומכת ברוסיה. היא מואשמת בהלבנת דעותיה בכך שהיא שרה על "חופש" - מילה שנשמעת צינית בעיני מי שרואים בה תומכת של משטר מדכא. למרות שהיא מכחישה בתוקף את הטענות הללו, זה לא עזר - הדין כבר נגזר על ידי "חבר השופטים" מהיציע. כמובן שאם נשווה את זה לקבלת הפנים של עדן גולן באירוויזיון שהתקיים בשנה שעברה במאלמו, לא מדובר אפילו בטיפה בים. עדן ספגה מתקפות קשות מכל עבר, כולל התעלמות מופגנת ממנה על ידי משלחות אחרות - במיוחד הנורווגית. יובל רפאל, שורדת מיגונית המוות שאליה נמלטו המבלים בנובה, נמצאת תחת סיכויים גבוהים לקבל יחס דומה.

סצנת סיום העונה הראשונה של "האחרונים מבינינו" הייתה תמצות יפה למה שהופך אותה למיוחדת. בניגוד ליצירות דיסטופיות שבהן הגיבורים מנסים להציל את העולם, להקריב את עצמם למען עתיד טוב יותר לאנושות - הסיפור במרכזה היה הסיבה שגורמת לגיבוריה להמשיך. ג'ואל (פדרו פסקל), שאיבד את עולמו עם אובדן בתו, בורא אותו מחדש בזכות אלי (בלה רמזי). היא מצדה, זוכה באמצעותו לראשונה בחייה בדמות שניתן לבטוח בה. מישהו לגדול ולצמוח לצדו. התמה הזאת הדהדה לאורך העונה הראשונה כולה, מגבשת בכל פעם זוגות - אחים, נאהבים, אב שכול ויתומה - שמגדירים את עולמם האחד בשני. הגישה הזאת הפכה את המשחקים שעליהם מבוססת הסדרה להצלחה גדולה כל כך. הבחירה ללכת דווקא אל האישי וקטן במקום אל הנשגב והכוללני, הבדילה את "האחרונים מבינינו" מכל כך הרבה משחקים דיסטופיים אחרים. אלא שההצלחה הגדולה של החלק הראשון הביאה איתה אתגר מרתק לא פחות: איך מוסיפים שכבה נוספת על גבי הנוכחית? איך הופכים את התלות האדירה הזו בין צמדים לכזו שמשפיעה על התפתחות הדמויות? התוצאה הייתה בחירה לא שגרתית ואמיצה אפילו יותר מהחלק הראשון: הפרדת הדמויות באופן שתכריח אותן לגלות מי הן לבדן.

1,700 אמנים ואנשי תרבות מכל תחומי היצירה חתמו על מכתב בקריאה לשחרור החטופים ולעצירת המלחמה. בין החותמים: רבקה מיכאלי, מירי מסיקה, קרן פלס, רונה קינן, אחינעם ניני, דנה ברגר, דפנה ארמוני, יהלי סובול, אסף אמדורסקי, חמי רודנר

"סאטרדיי נייט לייב" מחקים את "ארץ נהדרת", בכאן 11 מראיינים בחגיגות הניצחון עיתונאי מהערוץ המתחרה, קטגוריה חדשה ומפתיעה באוסקר הוכרזה לפתע - ועוד כמה דברים שבטח לא שמתם לב אליהם השבוע

טיפות הגשם שחתמו אמש (שני) את הופעת הענק של נועה קירל בפארק הירקון היו הפירוטכניקה האלוהית המושלמת לסיום השואו המטורף שנתנה. ביום שבו קייטי פרי הטיסה את עצמה לחלל, האמנית בת ה-24 הביאה לישראלים את הכי קרוב שהיא יכולה, והעיפה את עשרות האלפים שבקהל לאוויר. איך נהוג לומר, "כל עכבה לטובה"? אז אחרי אינספור השקות ודחיות של ההופעה, העיכוב הזה מסתכם כמצוין. אין אדם אחד בקהל, שהורכב מילדות בנות 10, נערות ונערים, הורים - והומואים לרוב - שלא הכיר את השירים. כולם, כמעט ללא יוצא מהכלל, איי-ליסטים של הפלייליסט של גלגלצ. עם רפרטואר מרשים של עשור ו-30 (!!!) ביצועים, קירל שיחקה אמש על כל ספקטרום הרגשות. היא הרימה עם להיטי הגאווה "טרילילי טרללה" ו"שלושה בנות", הקפיצה עם "פרובוקטיבית" וריגשה עם המחווה לנרצחת הנובה הילי סולומון, כשלבשה את הז'קט שתפרה עבורה כשביצעה את "תמיד יחכו לך" בליווי תזמורת נגנים. גם המעברים בין השירים לא הרגישו מלאכותיים, ולוו בווידאו-ארט מרשים, שניכר שהיה זמן ללטש בין הדחיות של ההופעה. הרקדנים נתנו הכל במהלך הביצועים, והפירוטכניקה שכללה זיקוקים ולהבות לא הרגישה מאולצת.

דוח בריאותי שפורסם באתר אמריקאי חשף סימני מכרסמים במבנים שונים באחוזת הזוג שמת לפני כחודשיים

מוזר באיזו קלות מכרה לנו "חתונמי" את הפרידה של מור וחיה כבר בסוף הפרק הקודם. אולי גם ההפקה הרגישה שאין מה לזייף מתח, כי כולנו מבינים לאן הקשר שלהם הולך, בין אם הוא ישרוד עד יום הצילומים האחרון או קצת לפני. הפרק מחכים לנו עוד שלושה זוגות, שני ימי הולדת ואחד אלוהינו, א.ק.א גלעד הפסיכולוג. ברוח ליל הסדר, הפרק הזה נמרח ומייגע מתמיד. דיינו.

על הפנטזיה של איסאק באבל, הפיזיקה של הייזנברג, ותיאטרון הבובות של עמרם - ועל המפגש בין אמנות לבין מציאות קשה, בפסטיבל עכו שניצל מגזר דין של התכלות