מגוון משדרי הזיכרון בערוצי הטלוויזיה השונים, משקף בעיקר בלבול. טבח, אסון - או אולי ניצחון? וגם: המשדר שהצליח לפרוץ את המסגרת

מאחרונות הכוכבות של תור הזהב ההוליוודי, אווה מארי סיינט, שזכתה באוסקר על "חופי הכרך" וכיכבה ב"מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק, הלכה לעולמה בביתה בלוס אנג'לס. בישראל היא זכורה גם מ"אקסודוס", שבו גילמה אחות אמריקאית המצטרפת למאבק להקמת המדינה

לייב לב לוין הסתתר על הסט מפני מחבלי נוח'בה ואז גילה שמי שמחזיקה מעליו שמשייה היא בעצמה ניצולת נובה. שון מונגוזה מצא בטבח הד לטראומות שמשפחתו נשאה מקונגו. וקים אור אזולאי חזרה אל המסיבה דרך הדמות שגילמה. שלושה מכוכבי "האהבות שלנו" חוזרים ליום ששינה הכל

איך מסכמים את מה שקרה ולא קרה לתרבות הישראלית מאז האסון הנורא באסונות? בשורה התחתונה, מנצחים לא היו בשלוש השנים האלה, ובטח לא מנצחים מוחלטים. אבל היו מי שהפסידו קצת פחות מאחרים, והיו תופעות שבלטו לטובה או לרעה יותר מאחרות. בסך הכל היה נאחס גדול וזיפת מזוקק, בואו לא ניתמם. שלוש שנים שעברו כל כך מהר ועם זאת כל כך לאט. שנים שבמהלכן כמעט אפסה התקווה להשבת החטופים בחיים, כשהיה נדמה כי נגזר על ליאור אשכנזי לתפור תורנויות לנצח בכיכר החטופים, בגרון ניחר ולב צולל שאסור לו ללבוש יותר מדי בגלוי על שרוולו המטאפורי, כדי לא להרוס את המשפחות ההרוסות ממילא. למזלנו היה סוף טוב לחלק מהחטופים. לא מספיק מהיר ולא למספיק שבויים, ואז עוד ועוד משורדי השבי התחילו לפרסם ספרים, רבי מכר במידה זו או אחרת. פורטיסחרוף שאלו פעם כמה שירים אפשר לכתוב על אמריקה. בהשאלה, כמה ספרים אפשר לכתוב על השבי? מתברר שאינספור.

פחות מיממה אחרי שעורר סערה בעקבות הדברים שהטיח בבני משפחות חטופים, שורדי שבי ומשפחות שכולות, ינון מגל התנצל הבוקר במהלך שידור תוכניתו עם בן כספית ב־103FM