איך הפסקתי לתעב והתחלתי לחבב את הצרפתים? יום הבסטיליה כבר או טו טו נגמר, אבל אני מחזיקה כבר כמה ימים בבטן את הסיפור. וכמו כל סיפור טרגי, הוא לא קשור לעניין עצמו. הצרפתים, לצורך העניין, כלל לא אשמים בכך שלא סבלתי אותם. הם דווקא היו בסדר, עם מגדל אייפל הזה שלהם, עם סנסר ושבלי, עם הרומנטיקה, ועם קארי בראדשו ואמילי בפריז. למרות שצ'רצ'יל ויהונתן גפן אמרו, כל אחד בדרכו, שלא באמת צריך לאהוב צרפתים כדי לאהוב את פריז. האמת היא, שמעולם לא הייתי בפריז. כן, זה הזמן לזרוק עליי עגבניות או לפתוח פה בתדהמה. לא הייתי בפריז וגם לא בניו יורק אבל אם וריאנט דלתא, אפסילון או למבדה לא יבלעו את העולם אולי זה יקרה עוד השנה. את פריז "שמרתי" איכשהו לטיול לזוגי כמו קלישאה מהלכת, ואחרי שאחותי חזרה משם מירח דבש וכדורגל הבנתי שלא טיול זוגי ולא נעליים. חופשה זוגית זה במלדיביים או גג ביינות אילת. פריז, תהיה בסופו של דבר כנראה גיחה קצרה לשופינג או גג לפתיחה של הטור דה פראנס הבא.

עולם המסעדנות שב לחיים ואנחנו כאן כדי להרים לו. בכל פעם נבחר מנה ממסעדה אהובה ונלמד אתכם איך להכין אותה בעצמכם. והפעם מנה קיצית של כדורי ארנצ'יני זהובים ופריכים מעל צזיקי לאבנה רענן של קפה לביא

במקום המון סוכר וצבעי מאכל, הכינו לילדים ולכם ארטיקים תוצרת בית עם מנגו על בסיס יוגורט

תנו לנו לשכוח יום אחד את מיקומנו על הגלובוס ולהיסחף באלגנטיות הפרנקופילית הזאת

"ארתור, אתה יכול לשמור סוד?" "ג'ים, אני לא רק ברמן, אני ג'נטלמן" יש לא מעט ברמנים מעולים בתרבות הפופולרית המודרנית - למעשה, יש לא מעט רשימות שמדרגות את הברמנים והברמניות הכי טובים בתרבות הפופולרית, עם הטייה מובנת יותר לכיוון סאם מאלון (אחד הבומרים מ"חופשי על הבר", לא משנה) ומובנת פחות לכיוון ברייאן פלנגן (טום קרוז ב"קוקטייל", שזה מצחיק שככה קראו לסרט כי בבירור לא נמזג שם קוקטייל אחד ראוי). לעמוד האינסטגרם הטעים של וואלה! אוכל המאבק ראוי ורווי אלכוהול מטבעו, אבל תואר אחד במסגרתו כבר חולק בצלילות - הברמן היחידי שמסוגל להרוס דייט בין ג'ניפר לורנס וכריס פראט הוא ארתור, הרובוט הקרינג'י של "הנוסעים". מדובר, על פי אבנר שביט, ב"אנדרואיד מעיק שתפקידו היחידי הוא לספק באופן רנדומלי לחלוטין את הטוויסט בלעדיו היה מסתיים הסרט בדקה ה-60". מדובר, אם יותר לי להוסיף, בברמן גרוע. ועם זה בראש, סקפטי וציני ומצולק וחסום רגשית - גם מהסרט וממייקל שין, אבל גם מעשורים של ברמנאות ישראלית - אני ניגש לסיסיליה ומצפה לכאוס אלכוהולי. 120 שניות לאחר מכן, אני רגוע הרבה יותר. עדיין סקפטי, אבל מחויך. יכול להיות שזה בגלל שלא אכלתי כלום מהבוקר. יכול להיות שזה בגלל הקוקטייל המושלם.

קציצה אגדית, תעלומה מסתורית, חיוך אכזרי ועסקית כלכלית: פרשת בילוש מגיעה לסיומה הטעים

בעולם שהולך לכיוון של משקאות אלכוהוליים קלים יותר, נוחים לשתייה וידידותיים לערבוב, ובמזקקה אירית כמו בושמילס, שהוויסקי שלה ידוע כמעודן יחסית, לא מפתיע לפגוש סדרה חדשה, שמסתובבת גם בחביות שהכילו בעבר משקאות אחרים.