זה מתחיל במונולוג קצר עם ספוילר שמרגיש מגוחך, ממשיך במצעד מנות אימתני ומסתיים בהבנה שלכל קיבולת יש גבול

כי לפעמים הדברים הכי מרשימים על שולחן החג הם גם אלה שדורשים מעט מאוד מאמץ

הגבינה והזיתים כבר בפנים. מיקי שמו חוסך את ההתלבטות מה לשים בבוקר בכריך ומכין לחמניות פרעצל ביתיות בגרסה מקוצרת עם זיתים וקוביות גבינה שנטמעים בבצק והופכים אותו לעשיר בטעם ומרקם

בחורה העלתה לרדיט סרטון מלחיץ שבו היא חושפת כיצד נתח הדג שהכניסה לתנור קיפץ שם במשך כמה שניות כאילו הוא חי. הצופים נדהמו וניסו למצוא היגיון, אך מסתבר שיש לכך הסבר מדעי

צפו: אבי ביטון ממשיך להגיש לכם מתכונים מיוחדים עם ברמונדי ישראלי והפעם הוא הגיע לחנות דגים שהפכה לאימפריה, כדי להכין תבשיל דג טעים עם רוטב טיפה מרוקאי, טיפה ישראלי, טיפה ים-תיכוני - הכל ביחד, בדיוק כמונו

בינינו, זה הכי קרוב שתגיעו לשם בימים אלה, אבל זאת ממש לא הסיבה היחידה להזמין

בשבועות האחרונים שוחחתי וראיינתי מספר לא מבוטל של אגרונומים, כורמים ומנהלי מחלקות חקלאיות של יקבים על הבציר הנוכחי. היום אנחנו כבר יכולים להגיד שמדובר בבציר לא שגרתי. לעומת כל שנה שבה כל העוסקים במלאכת הייצור היין אומרים שזה "הבציר הכי טוב", השנה כולם מודים שהעסק קצת שונה, במקומות מסוימים גם בעייתי. בציר מוקדם עם יבולים קטנים מאוד. פניתי לשיקי ראוכברגר, יינן יקב טפרברג, לשמוע ממנו את הזווית הייננית כדי להבין איך כל זה מתבטא באזורים השונים בנקודת הזמן הנוכחית. איך מתמודדים עם העניין, מה נפגע יותר ומה פחות והאם ניתן לשפר את התוצאות ביקב.

אחרי 139 שנות בציר, סביר להניח שביקבי כרמל יודעים את כל מה שצריך לדעת על גידול כרמים, ייצור ושיווק של יין במגוון איכויות וסגנונות. השנה הוחלט ביקב לברר לעומק מהו היין האידיאלי לטעמם של הישראלים. לא הישראלים שרצים בכל סופשבוע מטעימה לטעימה, מכירים כל יצרן ויבואן בשמו הפרטי ולא נכנסים למטבח לפני שהם מחליטים איזה יין ילווה את הארוחה שהם עומדים לבשל, אלא כאלה ששותים קצת פחות. ליתר דיוק: הישראלים ששותים יין לפחות פעם בחודשיים.