העובדה שאתם מטיילים עם ילדים לא אומרת שאתם צריכים להתפשר על הבחירות הקולינריות שלכם - קבלו 5 אופציות חיפאיות (ועוד אחת מחוץ לעיר) להעביר יום כיף משפחתי וטעים (!) בעיר הלוהטת של התקופה

הרבה החלטות לשנה החדשה נכנסו לטו דו ליסט של תשפ"א ובראש ובראשונה, ההחלטה לטייל יותר, להתעצל פחות, להיות באוויר הפתוח, לאכול לשתות ולאהוב - עד כמה שניתן, ובלי מגבלות. שיננתי את זה במוחי בזמן שחציתי במהירות של 120 קמ"ש (אולי טיפ טיפה יותר, על מי אני עובדת) את כביש 77 לכיוון טבריה, וראיתי שאנחנו אוטוטו ביקב נטופה. השעה הייתה די מוקדמת, הכביש היה ריק כמעט לחלוטין אבל לעצור בעשר בבוקר ביקב לפני שעוד התארגנו בלוקיישן החופשה שלנו היה קצת תלוש. "מקסימום עוד נחזור" אמרתי, ובתוך חצי שעה כבר עשינו יוטרן קטן כדי שיהיה מה לשתות בצימר. למרות שזו לא הפעם הראשונה שלי בנטופה, עצירת חובה לתדלוק קל תמיד כשאנחנו נוסעים לצפון (תל קאסר אדום, אם אתם שואלים אותי, ורצוי יותר מבקבוק אחד). לא לקחתי חופש הרבה זמן, כל כך הרבה זמן וליתר דיוק מאז יממה קסומה לפני יום עצמאות בה נעלמתי ל 24 שעות מהציביליזציה, עבדתי כמו מכונה. עבודה זה מבורך ועדיין גופי קרס, נפשי שיוועה לאוויר צח, והבטחתי לפרטנר הבטחה אחת שתסביר את הסיבה מדוע אין לי הרבה תמונות קולינריות מהמסע. פשוט הבטחתי לא להוציא את הטלפון יותר מפעם ביום מהתיק, המכשיר הארור הזה ששואב כל חלקה טובה של אינטימיות. זה עבד, וזה היה נחוץ. ממליצה לכולכם לעשות את זה מידי פעם, אז פשוט תצטרכו להאמין לי. הרבה דברים אמרו על טבריה, ויש שאוהבים להפריד את "טבריה" מה "כנרת" ואולי בצדק, מכיוון שהעיר הגוססת אך מלאת קסם הילדות לא ממש מספקת חוויות קולינריות, כמו אלה שמקבלים אם נוסעים כמה קילומטרים צפונה, ועדיין החלטנו לא להתייאש, ולנסות לאתר פנינים לנופשים באזור, לאוהבים הצעירים, לכל מי שזוכר את "ליל אהבה בצמח", ומזמזם (כמוני) את "על הכנרת בזריחה" רק שבמקום שק שינה, בגילי אני חייבת מלון. ואולי לעזור ולהציל ולו במעט את המכסה היומית של העובדים המשוועים לפרנסה.

שוק טלה בתנור במינימום מאמץ - נתח איכותי וטוב בעל טעם עדין לא זקוק להרבה עבודה, רק תנו לו את הטיפול הנכון, ויש לכם ארוחת חג מושלמת לכל המשפחה (ויש גם טריק של עשבי תיבול מטוגנים שאתם חייבים לאמץ)