מחפשים את הנתח המושלם ליום העצמאות? מאסטר הבשר מלמד איך להכין נתחי אנטריקוט, סינטה ודלמוניקו, שירימו לכם את המנגל לגבהים חדשים של טעם

מרינדה טובה מעניקה לבשר, לעוף או לדג על האש גוון נוסף של טעם. צחי בוקששתר, מערבב מרינדות רטובות ויבשות

לפני שנתיים בדיוק, בזמן אחד מאותם ערבי "עוצר" מיותרים בתקופת ההיסטריה הגדולה של הקורונה, ברחנו כמה שכנים באישון לילה לגג של אחת הבנות שמתגוררת לא רחוק כדי לבצע את זממנו ולעשות "על האש" כהלכתו בערב שאמור היה להיות שמח. כדי לא להיתפס משקשקת בדרכים, הסלקתי כמה משקאות שהיו לי בבית בתוך עטיפות עיתון, ובבגדי "יצאתי לזרוק את הזבל", ארגנתי על הגג עמדת משקאות ועל האש מאולתרת. בן לילה וכמעט בעל כורחי, הפכתי להיות המנגליסטית והברמנית הסודית של השכונה. מאז אותו ערב לא פגשתי את השכנים הללו שוב, אבל זה היה מפגש נחמד בו זכינו לשבת עשרה אנשים בני גילאים שונים לחלוטין, ולחגוג יום הולדת למדינה. שנתיים אחרי, במפגש אקראי בקפה השכונתי, החלטנו ברגע של חולשה, לשחזר את המאורע שוב רק לא מתוך אקט של בריחה אלא באור יום, תחת כיפת השמיים ועל הגג הלוהט ביותר בשכונה, הפעם עם בני זוגנו החדשים וגם כמה ילדים שהצטרפו לעולם בשנתיים החולפות. אמאל'ה. מכיוון שאנחנו עושים אירוע צוהריים מוקדם יחסית, וויתרנו על הנפנוף המסיבי אבל על הבר הם לא ויתרו לי. בשל השעה והרכב המשתתפים החלטתי להקליל את בר המשקאות שאני אמונה עליו ולבסס אותו בעיקר על בירות ומשקאות מבעבעים קפואים ולא מעיקים, כי כמו שאמרה לי אחת המשתתפות: "יש לי עוד שלושה אירועים באותו היום אז צריכה לשמור מקום בבטן ובראש ולא להתעלף לגמרי".

המתכון המתוק של אשת ראש הממשלה הפך לוויראלי בצדק, אבל אנחנו כאן כדי להציע נחמה (ותיקון)

הימים העצובים, אלו שבין יום השואה ליום הזיכרון מלווים בתחושת מועקה, ימים של דאון אחרי ההיי של פסח. כובד האומה מונח על כתפנו ואחרי סיפורי שואה ושכול, אפילו התקומה נראית פחות אטרקטיבית. השנה נראה כי אלו ימים קצת יותר קשים מבעבר. אולי זה פוסט קוביד בלו, אולי זה אבק באוויר או קולות מלחמה, בכל מקרה יש באוויר תחושת ריקנות מהולה בשעמום כללי וחוסר חשק לאינטראקציות עם העולם החיצון. ימי הדיפרסיה הגיעו אל סופם והנה עומדת בפתח המאניה הלאומית - יום העצמאות, יום בו כל ישראלי נידון להיות שמח. ביום כזה אני מודה לעצמי שבחרתי במקצוע הכי טוב בעולם ובכוונתי לגייס את כל יכולותיי כדי לנסות להרים את מפלס מצב הרוח בעזרת כלי עבודה בסיסי - יין. ישנם יינות שגורמים לנו לחשוב, להרהר, לתהות על טיבם ועל קיומנו בעולם. יש יינות שמעוררים זיכרונות ילדות, מקומות רחוקים או אנשים שעברו בדרך ויש יינות משמחים. יינות שמהשלוק הראשון מצהירים "באנו לעשות שמח" ובזכותם העולם נראה הרבה יותר וורוד. כוס אחת של יין משמח שווה הרבה יותר מכדור אחד של ציפרלקס , כאלה אני צריכה כאן ועכשיו. אסקפיזם Here we go!