מספר ההספדים שנכתבו על גלצ אינו קטן בהרבה מזה שזכה להם לנתניהו עצמו. למעשה, אם היו מצרפים יחד את שרי הביטחון, הפוליטיקאים והעיתונאים שהצהירו שיש לסגור את התחנה כליל, סביר שמספרם היה גדול יותר ממספר המאזינים לתחנה המדממת-בהתמדה הזו. אלא שהוויכוח הזה כבר מזמן אינו רלוונטי, שכן הוא מתבסס על הנחת יסוד שגויה. העובדה היא שגלצ מתה מזמן. לפיכך, הוויכוח על מי התחיל ומה צריך לעשות עכשיו מיותר. גם זקן, עיתונאי לא בלתי מוכשר שקיבל על עצמו את תפקיד ממלא-מקום מפקד גלצ - יודע שמדובר במינוי שנולד בחטא. זקן, כתב ותיק שראה דבר או שניים, יודע שהתחנה אותה הוא מנהל בימים אלו אינה עוד גוף תקשורת שסובל מבעיות, אלא בובת סמרטוטים שפוליטיקאים מכל קצוות הקשת עשו ועושים בה כבשלהם. לפני 15 חודשים בדיוק החליט שר הביטחון בממשלת השינוי בני גנץ, בעיכוב של חצי שנה, להקים ועדת איתור למפקד גלי צה"ל הבא/ה. אלא שעד אז, שורת מהלכים - בהם הדחת ברדוגו - כבר נעשתה. גם מי שתמך אז בצעדים האגרסיביים, כולל החתום מעלה, כתב כי מאחורי הדחתו מסתתרת אג'נדה פוליטית וחוסר מנהל תקין; הדחת ברדוגו (שהתווספה להרחקתו של אמיר איבגי מניהול החדשות ודחיקתו של המגיש הימני ישי שנרב) - בין אם תוארה כ"ניקוי אורוות", החזרת התחנה לפסים עיתונאיים או טיהור פוליטי - נתפסה כמס שמשלמת ממלאת-מקום המפקד-הזמנית-הקודמת גלית אלטשטיין.