ב-7.10 פרצה המלחמה. בחלוף כשלושה חודשים, ומשהמלחמה הגיעה לשלב האבולוציוני הבא, כדאי להתחיל לדבר על איך בכלל הגענו אליה. כדי לעשות זאת, חשבתי שנכון להתחיל בתיאור יחסי נתניהו והתקשורת עד לישראל ביום 30.7.2007 - אז נברא עולם התקשורת הביביסטי. לצעירים מביננו, נזכיר שבנימין נתניהו לא נכנס לפוליטיקה בשנת 2009, אז החלה כהונתו הנצחית הנמשכת עד עצם היום הזה (עם הפסקה בת כשנה וחצי בזמן "ממשלת השינוי"). לא מעט אירועים או תופעות שהתרחשו בשנים לפני כן - עשויים להיראות מוזרים למי שלא למד את ההיסטוריה. למה אני מתכוון? בשנת 1993 נתניהו ניצח בפריימריס בליכוד. בשנת 1996 הוא גבר בבחירות על שמעון פרס, ברוב של *פחות מ-30 אלף* קולות - ונבחר לראשות הממשלה. שלוש שנים לאחר מכן, בתום קדנציה מלאת סערות וסכסוכים קואליציוניים ומפלגתיים - אהוד ברק הביס את נתניהו, וגבר עליו בפער של כמעט *400* אלף קולות. נתניהו נטל פסק זמן מהפוליטיקה, ואריאל שרון הפך ליו"ר הליכוד. בשנת 2001 שרון ניצח את ברק בפער עצום בבחירות שהתקיימו לראשות הממשלה בלבד, ונתניהו - שקיווה לפיזור הכנסת - נותר מחוץ לזירה. הוא שב אליה בפריימריס לראשות הליכוד, שהתקיימו בשנת 2002. כן כן, נגד ראש ממשלה מכהן. שרון ניצח בפריימריס בפער גדול, ובבחירות לכנסת שהתקיימו בשנת 2003 זכתה "הליכוד" בראשות שרון בלא פחות מ-38 מנדטים - נתון שנתניהו מעולם לא הצליח לשחזר. לאחר הבחירות, הוקמה ממשלת שרון השנייה, בה כיהן נתניהו כשר האוצר. הממשלה והכנסת הזו זכורות כמובן בעיקר בשל תוכנית ההתנתקות. בשנה וחצי שבין הכרזת שרון על התוכנית לבין ביצועה - נתניהו נמנע מניסיון ממשי למנוע את מימושה. הוא בהחלט הביע חוסר נוחות מהתוכנית, ולמשל דרש לקיים משאל עם - אבל הצביע *בעד* ההתנתקות, הן בממשלה והן בכל שלוש הקריאות בכנסת. שבוע בלבד לפני תחילת הפינוי, נתניהו התפטר מתפקידו. בנובמבר 2005, לאחר השלמת ההתנתקות, שרון הודיע על עזיבת הליכוד, על הקמת "קדימה" - ועל פיזור הכנסת. מועד הבחירות נקבע למרץ 2006. בינואר 2006, כחודשיים וחצי בלבד לפני הבחירות - עבר שרון אירוע מוחי חמור, והוכרז כמי שנבצר ממנו להמשיך ולכהן כראש הממשלה. ממלא מקומו היה אהוד אולמרט. בבחירות עצמן, זכתה "קדימה" ב-29 מנדטים, ואולמרט הושבע כראש הממשלה. "הליכוד", בראשות נתניהו, זכתה ל-12 מנדטים בלבד. ועד כאן תמצית סיפורו של החלק הראשון בחייו הפוליטיים של בנימין נתניהו. ולמה סיפרתי לכם את כל זה? ובכן, בעיקר בגלל הפער העצום בינו לבין החלק השני, שהחל ב-2009.

כוונת ההנהלה: לפטר כ-20 מתוך 60 העובדים ברשת המקומונים ידיעות תקשורת, זאת בנוסף על כ-60 מעובדי העיתון שצפויים לסיים את עבודתם במסגרת גל הפיטורים בקבוצה. ברשת הוכרז על סכסוך עבודה

לאחר סערת הקריקטורה של אסתר חיות, אור רייכרט, קריקטוריסט בעיתון "שביעי" ויוצר הקריקטורה המדוברת, ועמוס בידרמן, קריקטוריסט עיתון "הארץ", שוחחו היום (ראשון) עם אראל סג"ל ודוד ורטהיים ברדיו 103fm. "לא אני עשיתי את הסערה, מערכת המשפט עשתה את הסערה", אמר רייכרט. "העיתון לא קיבל את העמדה, לעיתון כופפו את היד ואמרו לו 'זה או זה או שלא יהיה לך עיתון'". נזכיר: השבועון למגזר הדתי "שביעי" פרסם ביום חמישי מאמר מערכת קיצוני נגד נשיאת העליון בדימוס, ומתחתיו קריקטורה בה היא נועצת דגל של בית המשפט העליון בגופת חייל. הקריקטורה מרפררת לקונספירציה הנאצית "אגדת תקיעת הסכין בגב" (ראו בהמשך), לפיה, בגידת היהודים היא שגרמה להפסד של גרמניה במלחמת העולם הראשונה. בזו המקורית ניתן לראות אישה בעלת אף ארוך וידיים גסות, שחובשת כובע שעליו מגן דוד, ודוקרת חייל גרמני בעת שנמצא במארב. לצד הקריקטורה התפרסם כאמור מאמר מערכת קיצוני בחריפותו נגד חיות. בין היתר נכתב בו: "האם חיות לא חשבה על הסכנה של השלכות החלטתה על האחדות שבין חיילי צה"ל? היא כנראה חשבה, אבל זה פשוט לא מעניין אותה. בעת הזו, שבה האויב הנאצי מעזה חוגג על הפילוג בתוכנו, חיות רואה דבר אחד בלבד - להמשיך את המהפכה האנטי-דמוקרטית שאותה החל הקיסר ברק".