בשבועות האחרונים דווח באוסטרליה על עצירת פרויקט מערכת ניהול קרב של אלביט. חלק מכלי התקשורת במדינה פרסמו שמועות, ללא בסיס, סביב הסיבות לכך. היות והקבלן הראשי בפרויקט הוא חברה אמריקאית, משהב״ט אוסטרליה יכול להכנס למבוכה מול הבית הלבן בשל פרסומים אלו https://twitter.com/PeterDutton_MP/status/1377061306172248064?s=20 הסערה התקשורתית בעולם הביטחון הבינלאומי סביב ביטול פרויקט מערכת ניהול הקרב של אלביט, נכנסה לשלביה המתקדמים. בהתחלה, טענו כלי תקשורת באוסטרליה כי ההחלטה של משרד הביטחון לבטל את פרויקט המערכת לכוחות הקרקע בשטח, ללא חלופה, תמוהה. בלשון המעטה.  על מה הסיפור? ובכן, אלביט מכרה לאוסטרליה שתי מערכות ניהול קרב. אחת לשטח ואחת לאימונים. זו של האימונים ממשיכה כרגיל. זו שמיועדת ללחימה בשטח מגיעה לסוף דרכה ואוסטרליה צריכה להחליט מה עושים. חלופה אחת היא לשלם לאלביט על פיתוח מערכת חדשה תחת ספק יחיד או לצאת למכרז.  מה עשה משרד הביטחון האוסטרלי? כלום. ההדלפה יצאה לעיתונות ועד היום המשרד שותק. לא ברור מה הוא רוצה. האם יש לאלביט תחרות בשוק זה? כן. יש לפחות חברה אחת בשם סיסטמטיקס (SitaWare) שמתחרה באלביט בשוק מערכות ניהול קרב.  בשלב הבא של הסאגה, החלו להאשים את אלביט בריגול, לכאורה, אחרי משרד הביטחון האוסטרלי. אלביט בתגובה, פרסמה כי הליך הפיתוח של המערכת בוצע יחד עם משרד הביטחון המקומי. יתרה מכך, טענה אלביט כי פיתוח הקוד התנהל בשקיפות מלאה עם המשרד והקוד עצמו בכלל שייך למשרד ששילם עליו. כלומר, הקוד תוכנה היה חשוף לכל אורך התהליך למשרד. אז על מה הטענה?  אם זה לא מספיק, ידע פלוני כי הקבלן הראשי של המערכת באוסטרליה הוא בכלל חברה אמריקאית, גדולה, בשם האריס-L3. חברה זו מספקת את שכבת הרדיו עליה ״רצה״ מערכת ניהול הקרב של אלביט. כלומר, אם אלביט עשתה משהו לא ראוי (לפי חלק מהשמועות),  האריס-L3 ידעה על כך בוודאות. מכאן, שאם משהב״ט אוסטרליה מאשים את אלביט - הוא מאשים למעשה את האריס-L3.  עוד ידע פלוני, כי אוסטרליה היא חלק מקבוצה ייחודית הנקראת ״חמש עיניים״. את הקבוצה הזו יצרה ארה״ב, יחד עם אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד ובריטניה. המטרה: לשתף מידע מודיעיני רגיש מאד בין חברי הקבוצה לטובת שמירה על העולם המערבי. מכאן, מה ההיגיון להאשים קבלן אמריקאי גדול בריגול אחרי אוסטרליה? הרי גם ככה היחסים בין המדינות אינטימיים מאד בהקשר מודיעין מלכתחילה.  זאת ועוד, אלביט עושה פרויקטים ביטחוניים רגישים בארה״ב וכן במספר מדינות אירופה, חלקן בנאט״ו. כל הפרויקטים הללו מתבצעים תחת פיקוח מקומי של הלקוח המזמין. מכאן, שהאמינות של אלביט כחברה ביטחונית אינה מוטלת בספק בעולם המערבי.  ״רב סרן שמועתי״ אם כן, מאיפה צצו השמועות באוסטרליה? יש לכך מספר תזות. ראשונה, שכתב אוסטרלי ראיין מישהו בצבא אוסטרליה ופרסם משהו בשמו, ללא בדיקת עובדות. הצבא האוסטרלי לא האשים מעולם את אלביט בחוסר אמינות. גם לא משהב״ט האוסטרלי. להפך, אלביט פועלת במדינה שנים בפרוייקטים ביטחוניים. אבל, שמתחילה שמועה, לך תוכיח שאין לך אחות.  שניה, מתחרה. לפי תזה זו, מתחרה באלביט רוצה שמשהב״ט אוסטרליה יצא למכרז על המערכת העתידית, במקום זאת שהגיעה לסוף חייה, במקום ספק יחיד לאלביט. לפי תזה זו, מתחרה הדליף לכתב אוהד במטרה ״לנעול״ את משהב״ט אוסטרליה למכרז.  תזה שלישית גורסת כי ההדלפה נועדה להוריד את המחירים של אלביט. כלומר, מישהו במערכת הביטחון האוסטרלית הדליף לתקשורת כמנוף על אלביט להוריד מחירים.  בינתיים, אלביט ומשהב״ט האוסטרלי שומרים על שתיקה בנושא. גם הצבא האוסטרלי. 

המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית מיפה מאות יוזמות טכנולוגיות סיניות ברחבי היבשת, ומציין פעמים בהן נעשה שימוש בטכנולוגיות זיהוי פנים מתקדמות למעצרים פוליטיים, באצטלה של שמירה על הסדר צילום: Oriental Image via Reuters Connect בייג׳ינג מהווה שחקן מוביל בתחרות העולמית על השליטה בשווקי הבינה המלאכותית והתשתיות הקריטיות של אפריקה, דבר המהווה איום על הביטחון והחירות של חלק מהאזרחים – כך על פי דו״ח חדש שפרסם המכון האוסטרלי למדיניות אסטרטגית (ASPI). במהלך שני העשורים האחרונים משקיעה סין רבות בפיתוח תשתיות תקשורת ומעקב נתונים מתקדמות, והיא מעוניינת לקחת את ההובלה בפיתוח טכנולוגיות אלה בקרב מדינות אפריקה. ״יוזמת החגורה והדרך״, אסטרטגיית הפיתוח המסיבית שהגה הנשיא שי ג׳ינפינג, מהווה את המוביל המרכזי להתפשטות הכלכלית והטכנולוגית של סין ברחבי היבשת. חוקרי ASPI מציינים כי בשמונה השנים מאז השקת היוזמה, 40 מתוך 54 מדינות אפריקה חתמו על הסכמי שיתוף פעולה עם סין. מרכז הסייבר של המכון מיפה 266 יוזמות טכנולוגיות סיניות ברחבי היבשת: תשתיות 5G, מרכזי נתונים, פרויקטים של ערים חכמות, תכניות חינוכיות שונות ועוד. כמעט מחצית מהיוזמות קשורים לענקית הטכנולוגיה Huawei – שאחראית גם ל-70% מתשתיות ה-4G באפריקה, ומהווה כיום את מותג הטלפונים הפופולרי ביותר שלה. יוזכר, כי בשנת 2018 הואשמה המפלגה הקומוניסטית הסינית בריגול במטה האיחוד האפריקני, וכי Huawei (שכפרה בהאשמות) סיפקה חלק נכבד מהטלקומוניקציה, הדאטה והציוד הדיגיטלי של המטה. אך כעת, מפנים החוקרים את הזרקור לסכנות הטמונות בטכנולוגיות הבינה המלאכותית והמעקב, ולדרכים בה משטרים אפלים עלולים לנצלן למטרות דיכוי. ״בשנה שעברה השתמשה ממשלת אוגנדה במערכות זיהוי הפנים של Huawei כדי לזהות ולעצור 836 אנשים שהיו חשודים כתומכי מנהיג האופוזיציה בובי וויין״, כותבים החוקרים. ״באצטלה של אכיפת חוק, בינה מלאכותית של Huawei שימשה למעשה למטרות פוליטיות״ (השלטונות באוגנדה טענו כי הם רק מנסים להרגיע את המהומות שפרצו לאחר שוויין נעצר, מ״ק). ״אותה טכנולוגיה נמכרה לבוטסואנה, מצרים, גאנה, קניה, ניגריה, דרום אפריקה וזמביה. באמצעות פרוייקטי העיר הבטוחה שלה, החברה סיפקה טכנולוגיות מעקב ל-16 מדינות אפריקניות, שמומנו לרוב על ידי בנק אקסים הסיני (בנק הייצוא-ייבוא)״, נכתב במחקר. ״היכולת של טכנולוגיות ערים חכמות לשפר ולייעל את מתן השירותים השונים עלולה לטשטש את הפולשניות שלהם ואת קידום השליטה הפוליטית, בעודן מעודדות שיתוף פעולה מצד משתמשים הממוקדים בעיקר ביתרונות המידיים והמוחשיים״.   

ניתן לציין מספר בודד של רובים שכנראה יעניינו את שתי המדינות: רובי HK416 ו-HK417 וכן רובה HK433, כולם מתוצרת הקלר וקוך ואולי רובי FN SCAR 16 ו-17 של חברת FN   Photo: Joakim Elovsson / The Swedish Armed Forces   מהודעה לעיתונות שהוצאה בתחילת השבוע על ידי משרד ההגנה השבדי מסתבר כי בכוונת השבדים לבצע הליך רכישה משותף עם השכנה פינלנד של רובה שירות חדש לצבאותיהן. האתר Thefirearmblog.com שחשף התפתחות זו מרחיב בנושא ומספר כי כיום הצבא השבדי משתמש ברובה AK5 (גרסה שבדית לרובה FN FNC בתחמושת 5.56x56 מ"מ נאט"ו) והצבא הפיני משתמש במספר סוגים של רובי RK62 ו-RK95 (בקליבר 7.62x39 מ"מ). השאלה העולה היא מה יהיה הרובה הבא ובאילו קליברים של תחמושת ישתמשו הצבאות. האם פינלנד תזנח את קליבר 7.62x39 מ"מ ושבדי את קליבר 5.56x45 מ"מ? האם שתי המדינות תאמצנה קליבר חדש כדוגמת 7.62x51 מ"מ או משהו אחר? סוד גלוי הוא שכל העולם מחכה לתחמושת ההיברידית 6.8X51 מ"מ, כך שלא ניתן לשלול שזהו הקליבר ששתי המדינות תבחרנה. מבלי מידע נוסף על סוג הקליבר ששבדיה ופינלנד תבחרנה, ניתן לציין מספר בודד של רובים שכנראה יעניינו את שתי המדינות: רובי HK416 ו-HK417 וכן רובה HK433, כולם מתוצרת הקלר וקוך? אולי אף רובי FN SCAR 16 ו-17 של חברת FN? חלק מרובים אלו כבר נמצאים בשימוש יחידות מיוחדות מסוימות בצבאות שבדיה ופינלנד וגם השכנה נורבגיה משתמש באופן נרחב ב-HK416. קיימת עוד נקודת-מבט לעניין זה והיא ששבדיה מחזיקה כיום כמויות גדולות של רובי AK4 ישנים בקליבר 7.62x51 מ"מ, מעטים בצבא הסדיר ורבים יותר במשמר הלאומי. משפחת רובים חדשה תשמש ככל הנראה לשדרג גם רובים ישנים אלו. מנקודת הסמט הפינית, יהיה כנראה קשה יותר לשנות את סוג התחמושת. אולם, חייבים לזכור כי רק לאחרונה הזמין חיל המילואים הפיני רובה חצי-אוטומטי העתק של AK מתוצרת חברת דאסאן הדרום-קוריאנית, כך שהקליבר יישאר כפי שהוא.  

צילום: דובר צה״ל  בצה״ל לא לוקחים סיכונים. לאור המהומות בירושלים, האיום של מוחמד דף והקרבה למועד הבחירות ברשות הפלסטינית, החליטו בצבא לעבות כוחות ולהגביל גישה של חקלאים לגבול. החשש: צלפים.  ״לאור הערכת המצב הוחלט בצה״ל על חסימות אזורים וצירים סמוכים לגדר המערכת ברצועת עזה. האזורים והצירים שייחסמו הינם כלל צירי הגישה החקלאיים מערבית לכביש 232״, כותבים בהודעת דובר צה״ל. ״בנוסף, הוחלט על סגירת חוף זיקים למבקרים. כמו כן הוחלט על עצירת תנועת הרכבות בין אשקלון לבאר שבע (ככל הנראה בגלל חשש לירי נ״ט).״  ההחלטה של צה״ל מגיעה לאחר מספר ימים בהם שוגרו מספר רקטות לעבר יישובי עוטף עזה ותקיפת טנקים של צה״ל עמדות חמאס. צה״ל, עושה רושם, נמנע ככל הניתן מליבוי הלהבות. זאת, במטרה להשאיר את האלימות מקומית בירושלים ולא להרחיבה לדרום הארץ.  עם זאת, בצה״ל חוששים כי חמאס, או קבוצות אחרות ברצועה, יחממו את השטח בימים הקרובים לקראת סוף החודש. כמו גם, ישנו חשש כי אם יהיו הרוגים פלסטינים בירושלים, חמאס ירצה ל״השוות״ באמצעות התנקשות באזרח ישראלי בסביבת הרצועה. 

״היערכות נכונה של משטרת ישראל חיונית תמיד, אך כפי שהומחש גם היום, אין בכוחה למנוע חיכוך, התלקחות מקומית, וניצול הנסיבות לערעור הביטחון מעבר לתחומי העיר״, כותבים בהודעה של התנועה כוחות משטרה בהר הבית. צילום: משטרת ישראל מטח הרקטות אל עבר אשקלון, התפרעויות בהר הבית ובמזרח ירושלים, התנגשויות אלימות בין כוחות משטרת ישראל לבין מאות צעירים פלסטינים ובינם לבין קיצוניים יהודים, פרץ הרגשות בקרב אזרחי ישראל הערבים – כל אלה מהווים עדות לפוטנציאל הנפיצות בירושלים המאיים על היציבות והביטחון גם מעבר לה. המסרים המודאגים מהעולם הערבי – בכלל זה מדינות אשר אך לא מכבר נרמלו יחסיהן עם ישראל – ומהעולם הרחב ממחישים את מרכזיותה של העיר ואת הרגישות לכל המתרחש בה ומחייבים מדיניות שקולה בטרם ייגרם נזק ליחסי ישראל – המדיניים, כלכליים ואף הביטחוניים – באזור ומעבר לו. תנועת ׳מפקדים׳, על למעלה מ-300 חבריה, כולם יוצאי מערכות הביטחון בדרגים הבכירים ביותר, משוכנעת שלישראל היכולת והעוצמה הדרושים כדי להתמודד עם כל אתגר ביטחוני. עם זאת, השתלשלות האירועים מעידה הן כי לא לכל בעיה מצוי פתרון בתחום העוצמה הצבאית והן שהתנהלות מדינית נבונה יכולה למנוע הידרדרות ביטחונית.על רקע זה, תנועה ׳מפקדים׳ קוראת לממשלה לטפל באירוע המתגלגל ברגישות ובתבונה הראויות לעיר מורכבת המקודשת על יהודים, מוסלמים ונוצרים בעולם כולו. התנועה מברכת את בית המשפט העליון על ההחלטה הנבונה לדחות הכרעתו בסוגיית שייח ג׳ראח, לבל תנוצל ע״י קיצוניים להלהטת הרוחות ברגע עתיר סיכונים זה. באותה רוח, התנועה קוראת לממשלה להפגין אחריות, להמחיש שריבונות אינה נמדדת ביכולת ליצר פרובוקציות אלא במשילות שקולה, ולרסן מסיתים – ויהיו אשר יהיו – ולהרחיקם לאלתר מאזורי החיכוך. היערכות נכונה של משטרת ישראל חיונית תמיד, אך כפי שהומחש גם היום, אין בכוחה למנוע חיכוך, התלקחות מקומית, וניצול הנסיבות לערעור הביטחון מעבר לתחומי העיר. נדרשת מנהיגות לאומית אחראית אשר תנחה את כוחות הביטחון ברוח זאת ובכך תתרום להרגעת הרוחות והכלת האירוע בטרם יסלים ויתבע קורבנות נוספים. סדרת הכשלים במגוון תחומים אשר חוותה המדינה בתקופה האחרונה מחייבת בחינה יסודית של הנחות עבודה ודפוסי פעולה. כפי שמתברר שוב בשעות אלה, הדבר נכון במיוחד בתחום הביטחון. בבוקר שאחרי האירוע תידרש ממשלת ישראל להפיק לקחים באשר לשלוש אשליות שהאירוע חשף במלוא העצמה. ההתפכחות מאשליית השקט היחסי בירושלים, תוך התעלמות מנפיצות היחסים בין פלסטינים לישראלים בעיר והרגישות האזורית והבינלאומית למתרחש בה, מחייבת שינוי יסודי בהתייחסות לצרכי כל הדתות והאוכלוסיות בעיר והקפדה בלתי מתפשרת על הסטטוס קוו במקומות הקדושים. ההתפכחות מאשליית הבידול בין יהודה ושומרון לבין רצועת עזה וביניהן למזרח ירושלים – כאילו המתרחש באחד מהם אינו משליך על האחרים – את מחירה משלמים שוב ושוב תושבי העוטף והדרום כולו, מחייבת גיבוש אסטרטגיה חלופית אשר תגייס קואליציה אזורית ובינלאומית למהלך משולב של ביסוס הפסקת האש מול הרצועה, תכנית שיקום ופיתוח נרחבת לאוכלוסייתה וחזרה מדורגת של הרשות הפלסטינית לניהולה. ההתפכחות מאשליית היציבות בין ישראל לפלסטינים במרחב כולו מחייבת גיבוש אסטרטגיה אשר תענה על צרכי ביטחון ישראל ותשלב מהלכים ליצירת אופק מדיני (גם אם מימושו רחוק), שיפור איכות החיים של כל החיים בשטחים שבשליטת ישראל, צמצום החיכוך בין ישראלים לפלסטינים, ובכך תתרום ליציבות בשטח ולסיכויי היפרדות עתידית בין שני העמים. תנועת ׳מפקדים׳ גיבשה תוכניות מעשיות למרבית הסוגיות אשר נפיצותן נחשפה באירועי השבועות והימים האחרונים. התנועה מעמידה את הידע והניסיון של מאות חבריה, בכירי עבר בצה”ל, בשב”כ, במוסד ובמשטרת ישראל, לרשות הממשלה, מערכת הביטחון וגורמים ממלכתיים אחרים במאמץ החיוני לגיבוש מדיניות חלופית בכל אחת מסוגיות הביטחון הללו.

במחקר מקיף שנערך עבור המכון למחקרי ביטחון לאומי, דנים אביתר מתניה וארז סרי-לוי באסטרטגיית בניית כוח של רדוקציה טכנולוגית – פיתוח מכוון של אמצעי לחימה פשוטים בהשוואה לטכנולוגיה השלטת טרור העפיפונים מעזה. צילום: דובר צה״ל תקציר המחקר ״בקלע ובאבן: אסטרטגיה של רדוקציה טכנולוגית״, INSS נהוג למנות שלושה מרכיבי יסוד בבסיס המדידה של עוצמה צבאית: כמות, איכות - ולצד שניהם גם המרכיב הביצועי או בכינוי אחר, ״יכולת ההמרה״, כלומר היכולת לתכנן ולממש פעולה צבאית בעזרת מרכיבים משלימים כדוגמת פיקוד ושליטה, לוגיסטיקה, מודיעין ותקשוב אחד מהיסודות שנתפס כמרכיב חשוב באיכות הוא מרכיב הטכנולוגיה הצבאית. הדעה הרווחת כי טכנולוגיה מסוגלת להוביל להכרעה צבאית הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם הופעת רעיון "המהפכה בעניינים צבאיים״, שלפיו יכולת תקיפה מדויקת בשילוב עם טכנולוגיית מידע מפותחת, לצד התאמות דוקטרינריות וארגוניות, יאפשרו להכריע יריבים ביעילות, במהירות ובמחיר נמוך יותר בנפש וברכוש. תפיסה זו שוררת בארצות הברית ובקרב צבאות מערביים נוספים, ביניהם ישראל. אך מה אם אחד הצדדים נתון בנחיתות טכנולוגית ומשאבית מובנית, ואינו יכול להתמיד במרוץ הטכנולוגי הצבאי מול הצד השני? מה יעשה במקרה שאין לו כל סיכוי להתגבר על העליונות הטכנולוגית המובנית של הצד השני, מסיבות כלכליות או אחרות? הקצב המהיר שבו מתפתחת הטכנולוגיה והתרבותם של עימותים לא-שוויוניים (אסימטריים) בעשרות השנים האחרונות מביאים יותר ויותר מדינות וארגונים לוחמים אחרים למצב כזה. העיראקים נגד ארצות הברית, הסרבים נגד כוחות האוויר של נאט"ו, הגיאורגים והאוקראינים נגד רוסיה, חמאס וחזבאללה נגד ישראל – כולם דוגמאות לאסימטריה מובנית לא רק ביחסי הכוחות הצבאיים, אלא גם ואולי בייחוד ביחסי הכוחות הטכנולוגיים. מצב כזה של אסימטריה מובנית הוא יחסי, כמובן, ליריבוּת. גם צבא מדינתי חזק יכול להיות נתון במצב של אסימטריה מובנית אל מול מעצמת-על. ישראל היא דוגמה למדינה בעלת עדיפות טכנולוגית מובנית על סביבתה הקרובה אך לא על רוסיה, למשל, שחיל האוויר שלה ואמצעי הלחימה שלה נמצאים באזור. מנגד, ארצות הברית כמעצמה העולמית הדומיננטית כיום מכוונת לעליונות טכנולוגית צבאית ללא עוררין, בכל שדה ובכל נושא מול כל גורם. אם כן, במצב של יריבות מול כוח בעל עליונות טכנולוגית באופן מובהק, אין באפשרותו של הצד הנתון בנחיתות להתחרות במרוץ הטכנולוגי. הרכיב האיכותי הטכנולוגי שלו מצוי בנחיתות מובנית. האם נגזר עליו להיכנע מראש בכל עימות? האם אין מענה לעליונות טכנולוגית? על אף המוסכמה הרווחת כי עליונות טכנולוגית חיונית כיום להשגת עליונות צבאית, יש לצד המצוי בנחיתות טכנולוגית אפשרויות פעולה משמעותיות. הבולטות שבהן, הנבדלות מהותית זו מזו מבחינה אסטרטגית, הן פנייה לפיצוי כמותי כמענה לפער האיכותי, או החלטה אסטרטגית לפתח ולהצטייד בנשק גרעיני, המקזז את היתרון של עליונות צבאית קונוונציונלית. אך לצד שתי אפשרויות בולטות אלו אנו רוצים להציע אסטרטגיה שלישית, העומדת בפני הצד המצוי בנחיתות טכנולוגית כדי לקזז את היתרון של הצד בעל העליונות הטכנולוגית. מדובר בוויתור על ניסיון חסר תכלית לדלוק אחר היריב במרוץ החימוש טכנולוגי, ובמקום זאת פנייה מושכלת להתחמשות באמצעי לחימה פשוטים מאוד מבחינה טכנולוגית. כלומר, הסגה לאחור של הטכנולוגיה ושימוש באמצעים אלו באופן שיקשה על היריב למצות את יתרונו הטכנולוגי. אנו מכנים גישה זו של בניין כוח בשם "אסטרטגיה של רדוקציה טכנולוגית״. רדוקציה טכנולוגית היא תפיסה שונה מהותית: לא עוד השתתפות במרוץ הטכנולוגי, בין בהעתקה, במעקף או בתשובה ישירה, לא חיפוש אחר הממד הטכנולוגי שניתן ליצור בו יתרון, נהפוך הוא – הרדוקציה הטכנולוגית היא יציאה מהמרוץ ונטישתו לטובת אסטרטגיה שונה בתכלית, תחבולנית, פשוטה וזולה. **בהמשך המחקר, סוקרים הכותבים שלושה מקרה בוחן רלוונטיים לתפיסת הרדוקציה הטכנולוגית: 1. עפיפוני תבערה בשירות חמאס: נשק בכינון עקיף ונחות ביחס לרקטות, שפותחו ויוצרו על ידי חמאס לאורך שנים. העפיפונים והבלונים הם התשובה הפרימיטיבית למערכת "כיפת ברזל" הישראלית, שהפכה את ירי הרקטות בשגרה לבלתי אפקטיבי וכמעט לא רלוונטי, למעט המתח ששימר בדרום. בהשוואה לרקטות, לעפיפוני תבערה יש מגבלות מרחק וכוונון משמעותיות. לצד זאת, לעפיפון יתרונות ניכרים - ראשית בהיעדר היכולת של כיפת ברזל ליירט אותו, מה שהותיר את ישראל ללא יכולת הגנה אקטיבית אפקטיבית מפני טרור ההצתות. כמו כן, עלות העפיפון נמוכה פי מאה ויותר מעלות הייצור של רקטה, והכנתו פשוטה ומהירה. הבדל חשוב נוסף הוא באופן התגובה של ישראל. ירי רקטי נתפס כפעולה צבאית משמעותית, הנענית בתגובה צבאית ישראלית כחלק ממשוואת הרתעה הדדית. מנגד, הלגיטימציה של ישראל להגיב בעצמה על הפרחות עפיפוני תבערה נמוכה במידה ניכרת, וכך גם הלגיטימציה שלה לפגוע במפריחים. 2. צוללות ננסיות בשירות הצי האיראני: הצוללת הזעירה מסוג גאדיר חמושה בשני טילי טורפדו. גודלה מקנה לה חשאיות ויכולת תמרון גבוהה, המאפשרות לה לפעול בתוך נמלים. לצד יתרונותיה, הצוללת הזעירה מוגבלת מאוד בכמות הנשק שהיא יכולה לשאת, וכן במשך המשימה שלה ובעומק הפעולה. בהתאם לכך, צוללת זו משמשת בעיקר להגנת חופים מפני פלישה, אך במקרה האיראני היא גם חלק משלל האמצעים לבניית יכולת לחסום את המפרץ הפרסי בנקל ובחתימה נמוכה ביותר. מערך ההגנה הימי האיראני שואף להיות נסתר, מבוזר ובלתי תלוי בהפעלה מרכזית, בעל יכולת להסב נזק משמעותי ליריב, גם אם לא להכריעו, באופן שיפגע במורל ובכדאיות של היריב להמשיך במתקפה. לאור תפיסה מבצעית זו מיקדה איראן את בניין הכוח הימי שלה ברכישת צוללות זעירות רבות, גם אם בעלות יכולת מוגבלת, לצד פיתוח כלים מבצעיים נוספים כדוגמת סירות מהירות ("צי יתושים") ומוקשים ימיים. 3. רחפנים מחומשים בשירות הג'האד האסלאמי: בשנים האחרונות ניכרת האצה יוצאת דופן בפיתוח רחפנים מתקדמים וזולים בעלי מגוון רחב של שימושים, שחלקם יכולים לשמש לצרכים צבאיים מגוונים, החל בצילום למטרות מודיעין ועד לנשיאת ראשי נפץ והתבייתות על מטרות. חרף אופיים האזרחי, ברחפנים גלום איום צבאי פוטנציאלי. מלבד איום על המרחב האווירי של שדות תעופה, ניתן להסב רחפן לרחפן נפץ בקלות יחסית. לראיה שתי תקריות שנרשמו בגבול עזה-ישראל, שבהן שימש רחפן מתוצרת אזרחית להטלת חימוש על כוחות צה"ל. בחודש מאי 2019 הטיל רחפן מתוצרת DJI בשימוש חמאס ראש קרבי נגד טנקים לעבר טנק ישראלי. באותו החודש גם רחפן של הג'האד האסלאמי הפלסטיני הטיל מטען נפץ לעבר טנק של צה"ל.   על הכותבים: אביתר מתניה הוא פרופסור בבית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת תל אביב, ומכהן שם כראש התוכנית לתואר שני בלימודי ביטחון וכראש התוכנית לתואר שני בפוליטיקה, סייבר וממשל, וכן כפרופסור נלווה בבית הספר לממשל באוניברסיטת אוקספורד. הקים את מערך הסייבר הלאומי של ישראל ועמד בראשו. ארז סרי-לוי שירת כראש מדור בחטיבת המחקר באמ"ן, כיום הוא סטודנט לתואר שני במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. המחקר התפרסם באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) תחת הכותרת ״בקלע ובאבן: אסטרטגיה של רדוקציה טכנולוגית״. לקריאת המחקר המלא

המהומות בירושלים ממשיכות. גם הבוקר (ב) החלו מאות פורעים לידות אבנים לעבר שער המוגרבים צילום: דוברות המשטרה לפני זמן קצר, החלו מאות פורעים לידות אבנים לעבר שער המוגרבים.  בעקבות כך הורה המפכ"ל, רנ"צ יעקב שבתאי לכוחות המשטרה המוצבים במקום, להיכנס להר הבית ולהדוף את הפורעים, תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות.  באזור גת שמנים, עשרות מתפרעים מיידים אבנים מכיוון הר הבית לאזור ציר העופל. אין נפגעים ולא נגרם נזק.  על פי המשטרה, ברחבת הכותל התפילה מתקיימת כסדרה. ״בסיום הערכת מצב, שהסתיימה לפני זמן קצר, בראשות מפכ"ל המשטרה, רנ"צ יעקב שבתאי בשיתוף מפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון תורג'מן וכלל גורמי הבטחון, החליט המפכ"ל בשלב זה שלא לקיים ביקורים בשטח הר הבית״, לפי פרסום של המשטרה. 

״איננו רוצים לגרום בעיות לחברה [העולמית]. מהיום נכניס מנגנוני בקרה [לשירות הכופר שלנו], כך שהמפיצים שלנו ימנעו מגרימת בעיות לחברה בעתיד״, כותבים במסר מטעם קבוצת ההאקרים DarkSide bigstock קבוצת ההאקרים DarkSide העומדת מאחורי מתקפת הכופר נגד צינור נפט מרכזי בארה״ב טוענת: ״אנחנו עושים זאת רק בשביל כסף. תשאירו אותנו מחוץ לשיח הגיאופוליטי״. כך לפי פרסום של darktracer_int .  מדובר במתקפה נגד חברת קולוניאל פייפליין, שמספקת עד שלושה מיליון חביות ביום לרחבי ארה״ב, הודיעה בסוף השבוע כי נפלה קורבן למתקפת כופרה. החברה, שבסיסה בג׳ורג׳יה, אחראית לכמעט מחצית מאספקת הדלק של החוף המזרחי. ״איננו רוצים לגרום בעיות לחברה [העולמית]. מהיום נכניס מנגנוני בקרה [לשירות הכופר שלנו], כך שהמפיצים שלנו ימנעו מגרימת בעיות לחברה בעתיד״, ממשיך המסר של קבוצת ההאקרים.