למרות ההצהרות בגלזגו, בישראל קשה להגיע להסכמה אפילו על כלים חד-פעמיים. ייתכן ונוכל לתרום בטכנולוגיות ירוקות. דעה של דן ארקין     סטילס: חיים צח/ לע"מ חשוב מאוד בעולמנו המסובך ובעיקר בארצנו המורכבת והמטורפת לפעמים לבחון את המציאות, לא לשגות באשליות, לשקול עניינים לגופם, להסתכל למציאות בעיניים, לא לטפח ציפיות שאולי לא יתממשו לעולם, או אולי בחלקן בלבד. והעיקר שלא נתאכזב מרה. להביט במראה ולראות את האמת. בגלזגו שבסקוטלנד התכנס לראשונה בהיסטוריה כינוס רב-משתתפים, עם הבכירים ביותר בעולם. התקבלו החלטות והוכרזו מספרים ונתונים. תגובות לשינוי האקלים, יוזמות ותכניות גרנדיוזיות הפחתת זיהום ולשימוש באנרגיות מתפתחות.  כל אלו עניינים ברומו של עולם, וגם בישראל. אנו קטנים, אך יכולים לתרום בעיקר בטכנולוגיות שהן מקור חוזקנו. אבל מוטב לבחון את המציאות. לא בטוח שעד 2050 יושגו כל ההבטחות של ראשי מדינה שאיננה דנמרק או איסלנד, ובנט, זנדברג ואלהרר ממילא כבר לא יהיו אז שרים.  סביבנו אויבים, יש לנו גבולות מסוכנים בדרום ובצפון, יש צרות פנים וחוץ ושטחים וטרור ומיעוטים ובעלי אמונות למיניהם. קשה להגיע להסכמה אפילו על כלים חד-פעמיים. כדאי שנביט במראה ונאמר לעצמנו: נשתדל לעשות הכל כדי להפחית זיהום אוויר ולנהוג "ירוק".  אל תצפו למהפכה ירוקה אבל אל תצפו למהפכות בתחום. דווקא עולם ההיי-טק והסטארט-אפ שלנו יכול לספק לעולם ולנו פתרונות ייחודיים, ובזה כוחנו. אז מוטב ללכת בעיקר לכיוון הזה לטובת העולם הירוק ולהשקיע בו משאבים. ואולי עוד לפני זה נעשה משהו כדי לסכל, לפחות להקטין, את מה שאנו רואים במראת המציאות שלנו: היינו לארץ אלימה. לפני שנהיה 'ירוקים', אנחנו אדומים מדם, ולא במלחמות.  איש את רעהו מחסל חשבונות בנשק גנוב מצה"ל. אשה שנוהגה לא מוצא חן בעיני מישהו, נדונה למות לעיני ילדיה. 'חיילי' כנופיות מחסלים זה את זה בראש חוצות, ובדרך נהרגים עוברי אורח "בלתי  מעורבים".  הרוגי תאונות דרכים. זה מתחיל באלימות מילולית ברחוב, בתור, במגרש חנייה, בחוף הים, ובכנסת ישראל. אלימות מילולית היא מבוא לאלימות פיסית. שרי הממשלה הם "כלבים", ראש הממשלה הוא "שקרן ונוכל". קללות, נאצות, סגנון ביבים, איומים אלימים על רופאה בכירה בישראל וילדיה, מתנגדי חיסון בריונים ומנבלי פה ומקלדת. זה מה שרואים כשבוחנים מציאות. נביט במציאות ולא נשלה את עצמנו: איראן הולכת להיות מדינה גרעינית. אולי סף גרעינית, אלא שגם בסטטוס "סף" הסכנה קיימת, אם כי אולי רחוקה מאשר מנסים להסביר לנו. המערב מתחנן שטהרן תשוב לשיחות וינה, וזו האחרונה מושכת את העולם באף. וכשתשוב לשיחות, תנקוט סחבת בלתי נגמרת.  ומה אתנו, מאויימי השמדה ובפוטנציה מאויימי גרעין? מוטב שנביט ישירות אל המציאות, ללא אשליות, ונאמר לעצמנו - איראן תהיה גרעינית. ומה עושים עם זה. בתקווה שהקלסרים הרלוונטיים נמצאים על השולחנות המתאימים מתכוננים למצב של "יש" בהיבטים ההתקפיים וההגנתיים. בודקים היטב את עוצמותינו ויכולותינו האמיתיות, לא הדמיוניות.  מתאמים ללא הרף עם ארה"ב, בת ברית אמיתית, כמעט יחידה, ושותפות אסטרטגית. בשום פנים לא נשארים לבד עם בעיית הגרעין האיראני. ובמקביל ממשיכים להציק קשות למי שצריך. נשמע פשטני? זו המציאות 'על רגל אחת'. יהודה ושומרון מציאות עתיד יהודה ושומרון, השטחים, על קצה המזלג: נהיה ריאליים, כי כל האופציות גרועות. פתרון מדינה אחת או שתי מדינות. נביט למציאות בעיניים: העולם לא יניח לישראל להתמיד ב"כיבוש" לנצח.  מאות אלפי תושבי יו"ש לא עולה על דעתם לנטוש את עריהם והתנחלויותיהם, ואיך, ולמה, מפנים מבתיהם מאות אלפי בני אדם. כמעט לא ניתן להקים מדינה פלשתינית בשטחים שהם מחוררים כגבינה שוויצרית, מנוקדים בישובים יהודיים.  מדינה פלשתינית לאורך גבולנו המזרחי עלולה להיות מדינת טרור קרובה לבית. מדינה אחת עלולה להיות אסון לחלום הציוני, כאשר לא תהיה ברירה אלא להעניק זכויות מלאות ותעודות זיהוי לפלשתינים, ויהיו להם 40 מנדטים בכנסת. ואם לא יינתנו להם זכויות, נוכרז כמדינת אפרטהייד אמיתית, הרבה יותר גרועה מזו שבה מאשימים אותנו היום.  מה הפתרון? ניהול הסכסוך כי אין כרגע פתרון?. אבל לפחות צריך להביט במציאות ולא לחלום על אשליות. מול עיניה של מדינת ישראל ניצבות שתי מציאויות שמוטב לבחון אותן היטב: בצפון ובדרום. אנו המדינה היחידה בעולם שמעבר לגבולה הצפוני יש שלוש מדינות עויינות וארגון טרור ומחבלים המחזיק ברבבות רבות של קני ירי, רקטות וטילים מכוונים נגד ערי ישראל, ארגון טרור שמיום ליום הוא יותר צבא של ממש.  רקטות נגד ערים בדרום עוד ארגון טרור ברצועת עזה המחזיק 'כמעט צבא' עם אמצעי ירי, החל מבלונים שורפי שדות ועד תחמושת ייחודית בעולם - רנ"ע, רקטות נגד ערים. ובל יטעה אתכם השקט עתה סביב הרצועה, הוא עלול להיות זמני.  הסתכלו בגלובוס: אין תופעה כזו בעולם. הביטו במציאות: הנה מדינה שמדרומה ומצפונה ובסביבה הרחוקה מתנהלים להם איומים להשמידה. פתרון? עוד 'ניהול סכסוך'? מצב נפיץ כזה אינו יכול להימשך לנצח. לפחות נכיר במציאות ולא נשגה באשליות.  האינפורמציה שמגיעה לתודעתו של האזרח הישראלי, זה הצופה ומאזין למהדורות חדשות בטלוויזיה וברדיו, ואולי קורא עיתון, איננה בהכרח מדוייקת, אובייקטיבית ועובדתית. להפך, רוב המידע המוזרם למוחות עטוף כמו בצל בשכבות של אמונות ודעות, פוליטיקה ועסקנים ופרשנים והשערות וסברות וניחושים וספקולציות.  קשה לקורא ולמאזין האזרח מן השורה לקבל את התמונה האמיתית, מה קורה באמת ולמה יש לצפות בעתיד הקרוב והרחוק. קשה לקלף את שכבות התודעה שמהנדסי תודעה למיניהם עוטפים בה מצבים, התרחשויות והתפתחויות.  הדרך היחידה היא לנסות לבחון בקור רוח ובראיית המציאות באובייקטיבית עד כמה שאפשר, תוך נטרול והתעלמות מרחשים, מציפיות ומחלומות. להביט באמת בעיניים פקוחות. כך לעצב לעצמנו את תמונת המצב.