בצל חשש מהשלכות השיח המסית מתוך הממשלה המיועדת כלפי הקהילה הגאה והטרנסית בפרט, אלפיים אנשים מרחבי הארץ באו אתמול למופע של שלוש מלכות דראג אמריקאיות שאירחו אמני דראג ישראלים בולטים. הביקורת ואווירת החירום שדיברו עליהם לפני כן לא מצאו את דרכן לבמה

אם יש הוכחה לכך שמשהו באמת משתנה סוף סוף ביחס של תעשיית הקולנוע – ואולי גם של החברה בכללה – לנשים, הרי זו הכתרתו של "ז'אן דילמן" של הבמאית שנטל אקרמן לסרט הטוב ביותר אי פעם. לא במקרה נבחר דווקא סרט שמקדיש דקות ארוכות להכנת שניצלים

קיריל פטרנקו, המנהל האמנותי של הפילהרמונית הברלינאית, ינצח על הפילהרמונית הישראלית ב"וריאציות לתזמורת". יצירתו החידתית של ארנולד שנברג אינה קלה, אך פוקחת אוזניים ולב

"אבא חטוב" קוראת לגבר הממוצע להפסיק להיות מוזנח וחלשלוש. זה בטח מתאים למציאות הפוליטית שבה מובטח לנו לחיות לנצח על החרב

השחקן הבריטי סשה ברון כהן נכנס שוב לדמותו של בוראט וגנב את ההצגה בטקס פרסי אמנויות הבמה במרכז קנדי בוושינגטון הבירה. הוא התייחס בדבריו לנשיא ארצות הברית לשעבר דונלד טראמפ, לראפר קניה ווסט ולאנטישמיות בארצות הברית

"העולם הבוקר", רשת 13

דהן לא נתנה לעצמה לכתוב כי הרגישה שלא קיבלה אישור. מרגע שהתחילה, כל השירה שחיכתה כל השנים התפרצה והחלה לחשוף הכל — את הזהות הלסבית ועוד במשפחה שמרנית דתית, את מערכת היחסים המתעללת שעזבה אך בקושי. "אני לא חושבת על הקורא כשאני כותבת ולפעמים גם אני לא מבינה על מה אני כותבת"