תמיד אמרו לו שהוא נועד לגדולות. הרוחניות שאותה הציע הייתה דמוקרטית, ולא הכירה בייחוס, שבט או מעמד, שהרי כולם שווים בעיניי האל. עד שהגיע מנהיג חדש, שהוציא את עם העבדים לחופשי. קרח מעולם לא מחל על גאוותו הפצועה

על המדפים הגבוהים בארון הבגדים שבחדר השינה, מוחבאים עשרות ספרים "חילוניים". יהודה שגדל וחי כחרדי הוא חלק מקהילת "קוראים משפיעים", ובולע כל מילה כתובה. "היום כבר אין כמעט בתים כמו זה שגדלתי בו. הכל כל כך הקצין מאז"

על אף שנפטר כ"חסר דת" וביקש שלא להיקבר כמקובל במסורת ישראל - ברחוב החרדי והדתי מתגבשות מחוות דתיות לעילוי נשמתו: קדיש, משניות ותהלים. הרב מצגר: "ברבנות הראשית נדאג שיאמרו עליו 'קדיש', כי אחרי הכל הוא יהודי"

הוא נולד כניל מנוסי, וגדל במשפחה שמחקה את הזהות היהודית מסדר יומה, בלי בר מצווה או חגים - ועם אבא, דידי מנוסי, שמקדיש חלק ניכר מכתיבתו נגד הדת. "הייתי חילוני אידיאולוגי, אפילו יותר מאבי", הוא מספר. אבל בלילה אחד השתנה הכל

תודה לרב רונצקי, העומד בראש המנהלת לזהות יהודית, על נכונותו לחלץ מהאפלה אנשים כמוני, שזהותם לא מגובשת כשלו. אלא שמי שמבקש לחנך את הציבור למורשת ה'נכונה', מוטב שיניח לזלזול ולהתנשאות, כמו גם למשל 'העגלה הריקה'