השבוע האחרון היה עמוס בידיעות – החל מהרופאים שפגעו ועד המחנכת שפגעה – וכל אחת מהן אינה טריגר כי אם מטח טילים, שהגיע לשיאו בהתאבדות הבזויה של חיים ולדר. השיח על "לשון הרע" שכביכול הביא אותו לביוש ולהתאבדות, התיר את דם הקורבנות הבאים

לאלוהים אין אצבע, וגם לא זרוע - אך כל ניסיונותיהם של חז"ל לשרש אמונה פשטנית זו, עלו בתוהו. אבל הקב"ה הכה את המצרים באצבע אלוהים ובזרועו - וכל מכה הביאה מנגד ברכה ליהודים. להדפיס ולשמור: גם לשבת הזו, וגם לליל הסדר

על אף נכותו מבקש אלוהים דווקא ממשה לעמוד מול מנהיג המעצמה הגדולה, ולדרוש את שחרור העם מעבדות. המינוי הזה מלמד אותנו מה נדרש ממנהיג אמיתי: פחות פוזות של גנרל, ויותר עיסוק בשליחות

פעמיים מוזכרת המילה "מורשה" בתורה: פעם אחת בקשר לתורה ובפעם אחת בקשר לארץ ישראל. לא מספיק שירשנו אותן, אנו צריכים גם לדאוג להוריש אותן לדורות הבאים

התורה מבקשת לבנות אצלנו יחס של כבוד כלפי החבר, ולשם כך היא דורשת גם כבוד לאבנים. המסר הזה נכון במידה רבה עוד יותר בזמננו, כאשר המעבר בין חפצים לבני אדם שוב איננו חד וברור

משה מודיע לעם שהם עומדים לצאת מהעבדות, אבל מי בכלל שומע אותו? ynet, בשיתוף עם מקראנט-גשר וקבוצת התיאטרון ה"בעטלרס", מזמינים אתכם ל"משחק השבת"

הארץ הובטחה לאברהם - אך הוא קנה את מערת המכפלה. וכשהפלישתים אטמו את בארות יצחק, הוא לא התלונן. גם יעקב שנאלץ לקנות חלקה ליד שכם לא בא בטרונייה כלפי הקב"ה. אבות האומה מבינים שעם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. השבת תורו של משה ללמוד את הלקח הזה