כנגד כל ההערכות והסיכויים, ולאור ההתעקשות של הנשיא טראמפ, כל החטופים חזרו ארצה. עכשיו, לנוכח ההצלחה הזו, טוב עושה ישראל שמאפשרת לנשיא ולצוותו להוביל את תכנית "20 הנקודות". במקביל, אסור להיכנס לפסיביות. שלושה דברים חייבים להיעשות, בתיאום מאחורי הקלעים עם האמריקאים: להתעקש על פירוז הרצועה, כולל השמדת תשתיות ומניעת הברחות; בהיעדר התפרקות של חמאס מנשק, להבטיח כי כל מאמצי השיקום יתמקדו אך ורק בשטח שבשליטת צה"ל; ולבסוף, להיערך גם לאופציה הסבירה ביותר - חזרה ללחימה

הדחיינות הכרונית של נתניהו, היא שהובילה את הנשיא טראמפ לחשק את ישראל ל"תכנית השלום". התכנית הזו, שתפקידנו בה הוא לא יותר מקישוט, נראית כרגע פחות כמו תכנית ישימה, ויותר כמו שאיפה מדומיינת לשקט. כבר למדנו מה עושים ארגוני הטרור עם שקט

הבשורה המרגשת על השבתו ארצה של מגן קיבוץ עלומים וגיבור ישראל, רס"ר רן גואילי ז"ל, מהווה אות של מופת וכבוד עבור צה"ל וקהילת המודיעין

הוא לא יראה נוצץ, הניצחון המוחלט. למעשה הוא לא ירגיש מוחלט בכלל. והאמת שגם לא בדיוק ירגיש ניצחון. זה יהיה מרגש ועצוב ומורכב. ועדיין, כנראה, ירגיש הכי קרוב למה שחיכינו לו

המפלגות החרדיות יתמכו בתקציב בשביל הכסף, ולאחר שהנושא יוסדר, יחריפו ההפגנות, לשכות הרבנים יישרו קו עם רוח הרחוב וביחד הם "לא יותירו ברירה" לפוליטיקאים לדרדר (בתיאום מלא עם נתניהו) את הקואליציה למשבר שיוציא אותנו לבחירות, אבל אחרי העברת התקציב

באיזה עוד מקום בעולם יש מחויבות והקרבה כזו של לוחמים, דור גבורה, שמאז הבוקר ההוא, לא רק אתמול, נלחמים על דמותנו כעם

אין יותר חטופים בעזה. אלו מילים שלא כתב אף יהודי מאז 2014. ועכשיו, עכשיו הן מציאות. אפשר לחוש הקלה. מלחמת 7 באוקטובר נגמרה

כשליבנו מלא גאווה, אני מבקש להתרכז בניצחון של משפחת גואילי. הלוחמות והלוחמים, בסדיר ובמילואים, הוכיחו כי הערכים מנצחים תמיד, ואפילו את הרוע של הטרור