איזנקוט, נתניהו – ההיסטוריה אינה זוכרת רק את מי שניצח בבחירות. היא זוכרת גם את מי שידע לזהות את הרגע שבו האינטרס הלאומי מחייב אותו לפעול אחרת מכפי שתכנן

ליברמן, אני מתארת לעצמי כמה קשה לך להתפשר בנושא שכל כך חשוב לך, גיוס החרדים - אבל החלפת הממשלה והקמת ממשלה יציבה הן עכשיו המטרות הראשונות במעלה 

כיצד עולה על דעת "יהדות התורה" שגוש מפלגות, המונהג בידי אב שכול ממלחמת עזה, ושבו שבו חברים ליברמן, לפיד וגולן, יציע להם פטורי גיוס נדיבים יותר מאלו שיציע נתניהו?

יש כאן הזדמנות. לא רק להגדיל את מספר הנשים סביב שולחן קבלת ההחלטות, אלא גם להביא אל השולחן מנהיגות אחרת. כזו שיודעת לנהל מחלוקות בלי לוותר על שיתופי פעולה, לזהות מטרות משותפות גם מעבר לקווים מפלגתיים, ולתרגם כוח פוליטי לשינוי בחייהם של בני אדם

כדי לוודא שישראל לא מתרסקת אל תוך מציאות בה רוב הישראלים אינם ציונים, אינם יצרנים ואינם משרתים, המפלגות החרדיות חייבות לחזור לגודלן המקורי - מפלגות המקדמות סדר יום וחקיקה, ולא "מדינה בתוך מדינה"

במקום להתעסק בשאלה "מי עשוי לנהל את המדינה טוב יותר", עסקנו בעיקר בשאלה "למי אסור בשום אופן לנהל אותה?"

מה נדרש כדי להניע תהליך רציני ולפתור אחת ולתמיד את הפלונטר שהחברה החרדית נקלעה אל מול החברה הישראלית ולהתחיל להניע תהליך רציני ויסודי?