מול עזה, מול איראן, מול חיזבאללה וביהודה ושומרון - הציבור הישראלי שהורגל בעימותים מוגבלים נדרש להתרגל למצב קבוע של כמעט מלחמה, עם המחיר הנלווה לכך

מתפתחות טענות שמנסות לערער גם על הזיקה ההיסטורית של היהודים לארץ ועל הקשר בין ההיסטוריה היהודית לישראל - ובעידן ה-AI יהיה עוד יותר קשה להתמודד עימן

אסור לנו בישראל להסיט את המבט ממקסיקו. התמונות של קרבות ירי ברחובות, מסוקים יורים על טרוריסטים שמרססים לכל עבר באזורים הומי אדם, צריכות להדהד בראשו של כל ישראלי. לא כי איננו זוכרים מראות זוועה משלנו, אלא דווקא כי מדובר בזוועה אחרת, זוועה שאנחנו עוד יכולים למנוע

סוכני רה"מ בעיצומה של דהירה ואין עוצר מבעדם. כלומר יש, הוא פשוט לא מעוניין. ברצונו הוא מאריך וברצונו מקצר להם את הרצועה

נאום "מצב האומה" של טראמפ שילב חזרה על מסריו הברורים לאיראן ובנוגע לעזה לצד הצהרות שנויות במחלוקת בנוגע לסדר היום הפנימי האמריקאי. בשילוב הזה שבין הגלובלי למקומי, בשנת ה-250 לעצמאותה של ארצות הברית, ביקש טראמפ למקם את מדיניותו כהמשך ישיר לסיפור הלאומי האמריקאי