ניסיון חטיפת המטוס פועלת במישור הרגשי, והאפקט שלה מדגיש את האמוציות החזקות העומדות מאחורי כוח המשיכה האלקטורלי של שני הגושים הפוליטיים

שלוש שנים אחרי האסון הגדול ביותר שפקד אותנו, הגיע הזמן לשאול איך עדכנו את התפיסות שלנו בעקבותיו. ומאחר שאני לא אובייקטיבי, אסתמך על האבחנות של אנשי הימין עצמם 

מנהיגי אופוזיציה שמבקשים להגיע לשלטון יורים לעצמם ברגל, ואז מתפלאים שהציבור הערבי לא רץ בהתלהבות לקלפיות. איזנקוט מפחד ללכת בלילה בחיפה או ביפו? בוודאי שלא

אספת אזרחים לא תחליף את הממשלה ולא את הכנסת, אלא תוסיף קול שחסר להן. גם הפוליטיקאים יצאו נשכרים: הם יצליחו לפרוץ קיפאון פוליטי, לפתור בעיה סבוכה בלי לשלם את המחיר הפוליטי, ולהיות מנהיגות מקשיבה לציבור הרחב על כל גווניו

שבעה באוקטובר לא פגע רק במי שאיבדו אדם קרוב. הוא פגע במשהו עמוק יותר. בתחושת הביטחון. באמון. בתחושה הבסיסית שהמדינה שלנו יודעת להגן על האנשים שחיים בה

אזהרות שב"כ מהקמת גדודי טרור בפזורה הבדואית מוכיחות: תשתיות הפשיעה המשמעותיות בדרום עלולות לסכן את ביטחון המדינה. הרחפנים שמבריחים סחורות דרך גבול מצרים יכולים לשמש לתקיפת בסיסים וכסף שמקורו בהברחות סמים או בפרוטקשן יכול לשמש לרכישת נשק. הפער בין פלילים לטרור הוא רק המטרה

העשרים ושמונה באוקטובר הוא הרגע שבו הפוליטיקאים יצטרכו לבחור האם הם ממשיכים לבנות את החומה של השישה באוקטובר, או מוכיחים שהם סוף סוף ראויים לעם שהתעורר בשמונה באוקטובר