שוק הדעות הישראלי עבר מהפך דרמטי. עד לא מכבר, החלוקה בו הייתה קבוצה מול קבוצה. שבט מול שבט. אדומים מול כחולים. השתייכות לקבוצה נכרכה בקבלת מערכת הדעות שלה; קראו לכך "פוליטיקת הזהויות". ההצבעה לכנסת הייתה פוזיטיבית, כדי להיות חלק מקבוצה, והעידה על שיוך המצביע יותר מעל תמיכתו במפלגה. כך התרגלנו מאז קום המדינה לימין מול […]

חכמינו אמרו ששפחה ראתה בקריעת ים סוף מה שלא ראה הנביא יחזקאל בחזונו. אבל מה היא באמת ראתה? יצאנו לשטח ושאלנו אותה. "אל תשאל", אמרה השפחה, "אילו פדיחות. אף אחד לא רצה להיכנס לים, עד שבסוף נחשון היה מוכרח להיכנס. נרטב כולו, עם הבגדים והכול". ואז הים נקרע? "כן, ואנשים נאנחו: אין ברירה, צריך להיכנס […]

אני עדיין מאמין באידיאל של תורה ועבודה, אידיאל ששאף להחזיר את ההלכה למלוא משמעותה ולממדים הנבואיים שלה, וייצג את ההתנגדות לצמצומה. פירוש הדבר שיש לנו עניין דתי בתיקון העולם ובתיקון הסדר הפוליטי, החברתי והכלכלי של החברה הישראלית ואף האנושות כולה. זוכר אני את ימיה הקלאסיים של תנועת תורה ועבודה, כשעוד האמנו בייעוד היהודי והאנושי הזה […]

גִּנּוּ, גִּנּוּ, גִּי נוּ־נוּ־נוּ! גִּנּוּנוּ. גִּנּוּ אֶת הַשָּׂנוּא. בְּגִין זֶה שֶׁהִכּוּנוּ גִּנּוּנוּ. גִּנּוּ אֶת הַנִּשְׁחָט, אֶת הַנִּסְחָט, אֶת הַכָּנוּעַ. גִּנּוּ אֶת הָאַחַת וְשׁוּב גִּנּוּהָ – אֶת הָאַחַת וְהַיְּחִידָה שֶׁתְּגֻנֶּה בֵּין אִם תֻּכֶּה, בֵּין בְּמִדָּה שֶׁתְּגוֹנֵן. עָבְרוּ עָלֵינוּ וְרָאוּנוּ בְּדָמֵנוּ בּוֹסְסִים וְשַׁמּוּ שָׁם וַיִּשְׁרְקוּ: חַכּוּ־חַכּוּ! גִּנּוּנוּ שׁוּב עַל עֲלִילָה עַל עֲלִיָּה אוֹ עַל אַל־מַעַשׂ; אֶת יְהוּדָה […]

אסואירה־מוגדור הייתה במאה ה־19 העיר היחידה במדינות האסלאם שרוב אוכלוסייתה הייתה יהודית. כיום המורשת הזו באה לידי ביטוי ב"בית דקירה", השוכן באחד מ־37 בתי הכנסת ששכנו בעיר, ומפגיש באותו מתחם בית זיכרון, מרחב היסטורי ושלושה מכוני מחקר: המרכז לחקר המשפט העברי במרוקו, מרכז המחקר חיים זעפרני לחקר 3,000 שנות ההיסטוריה של יהדות מרוקו, ומכון למדעי […]

ישראלים רבים נוסעים למרוקו, אבל יש גם כאלה שמביאים את החוויה המרוקאית לישראל. מי שמחפש למשל חוויית אירוח מרוקאית יוכל למצוא אותה ב"ריאד", שהקימה מימי אוסעדון בעיר העתיקה של באר־שבע. הריאד המרוקאי הוא גן, מעין חצר פנימית ללא גג, עם פטיו מרכזי הכולל מאגר מים – מפל או בריכה. בריאד של אוסעדון תמצאו בדיוק חצר […]

מנהג המימונה, שיצוין עם צאת ימי הפסח ויבשר על פתיחת האביב, היה שמחה גדולה במרוקו, והוא משמעותי עד היום בישראל. החג כולל התארגנות של כמה שבועות מראש, לא פחותה מזו שקדמה לחג הפסח עצמו. ההכנות החלו כבר אחרי פורים. לצד ניקיון הבית וההכנות לליל הסדר החלו הנשים להכין עוגות וממתקים למימונה. לפני הפסח היו היהודים […]

עד המאה העשרים נהנתה הקהילה היהודית במרוקו מאוטונומיה שיפוטית רחבה, והיא פתרה את כל הבעיות החברתיות והכלכליות שהתעוררו בקהילה באמצעות בתי הדין הרבניים. סמכות הדיינים הייתה פרושה על כל הנושאים – בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין הפרט לקהילה. רבים מפסקי הדין המנומקים השתמרו בספרות השאלות והתשובות. כ־70% מתוכנה עוסקים בדיני ממונות, כ־25% מוקדשים […]