01 זיכרון ילדות תרבותי. יש לי דיסלקציה, ועד גיל שמונה לא הצלחתי לקרוא. יום אחד אחותי הגדולה מיכל התיישבה ליד המיטה שלי והתעקשה להקריא לי לילה אחר לילה את הספר הארי פוטר. בהתחלה חשבתי שהיא מאוד מעצבנת, אבל מהר מאוד התאהבתי בעלילה ובדמויות, ובספר השני כבר הגענו להסכם שאני צריך לקרוא קצת בכל פרק, וככה […]

ההקנטות קטנות, בדיחות פרטיות וּויכוחים בלי הנחות שזורים באינטראקציה הכובשת של האחים הרוש. המפגש ביניהם כל כך קולח שלרגע נדמה שאנחנו על הספה בסלון של ההורים, ולא בשיחה רצינית על המופע המשותף החדש שלהם. הם גדלו בדימונה המדברית, שלושה מארבעה בנים. יגל (38) נשוי ואב לחמישה מצור־הדסה, ראש בית המדרש לפיוט של "כולנה", מנהל תזמורת […]

באחד מפרצי החום האחרונים של העונה המשובשת הזו, נטלתי יוזמה וניסיתי להכין משקה קר ומרענן משלי, בבית. ומכיוון שאני בכל זאת גר במזרח התיכון, נחתו עיניי על בקבוק ערק שישב בקרן זווית. המחשבון האלכוהולי התחיל לעבוד וניסיתי לדמיין מה אפשר לעשות איתו: למזוג לכוס עם קרח ונענע? פשטני מדי. לערבב עם לימונים ולימונדה? קצת חזק […]

יודע כל שמיניסט מתחיל: בבחירה מה לעשות אחרי כיתה י"ב טמונה אחריות גדולה. זו הנקודה הראשונה שבה בוחר הנער את דרכו הרוחנית והמעשית. אם להתגייס מיד, אם ללכת למכינה, ללמוד בישיבה גבוהה או ישיבת הסדר, לעמול בשנת שירות או כל אפשרות אחרת – כל האופציות פתוחות בפניו. ובדור הנוכחי שבו החברה מורכבת מסוגים וזנים שונים, […]

מישהו חכם אמר פעם שישראלים הם עם שאינו חובב סרטי אימה, פשוט מפני שבישראל "כל מהדורת חדשות היא סרט אימה בפני עצמו". גם אם האמרה הזו לא נכונה לגמרי, ישראלים ידועים בתור צופים שקשה לרגש, להפחיד או לזעזע. יש שאומרים זאת מפני שהם עם פוסט טראומתי בעל אופי הדחקתי הידוע בכינויו "יהיה בסדר". אז לקראת […]