קצת לפני 7 באוקטובר קנו רועי שלו ובת זוגו, מפל אדם ז"ל, כרטיסים ל"אוזורה", אחד מפסטיבלי הטראנס הגדולים בעולם. אחרי שנרצחה באכזריות בנובה הוא שכח מכל העניין. אבל אז, במפתיע, הציעה לו יונה, אמא של מפל, לטוס איתו לשם במקומה. יומן מסע נדיר, על איך חוזרים למרות הכל לרקוד, גם עם דמעות בעיניים

אחרי שערך את ספרו השנוי במחלוקת של אבישי בן חיים על ישראל השנייה, צלל אופיר טובול לתוך נושא אמוציונלי נוסף: מסע הניצחון של המוזיקה הים-התיכונית. הוא מצא נקודות דמיון בין איל גולן לבנימין נתניהו, התבאס מהיחס שמקבלות הנשים וגילה שהאינתיפאדה השנייה שינתה לישראלים את הטעם המוזיקלי. עם יציאת הספר 'מהפכה של שמחה' מסביר איש התקשורת למה "מוזיקה מזרחית" היא הגדרה גזענית, איך הגיב כשעומר אדם שר על גייז ומדוע התאכזב ממירי רגב

התסריטאית שיר ראובן הצליחה להכניע במכות את הילדים של השכונה, אבל לקח לה עוד כמה שנים עד שהפסיקה להילחם בעצמה ולצאת מהארון. מאז למדה איך לא להתחיל עם נשים, השלימה עם ההורים והשאירה מאחור את שנות האנורקסיה. עכשיו היא מוכנה להתעסק בחיים של אחרים ולהסביר למה אנחנו צריכים להעריך את יאיר לפיד ולהכיר תודה לגל אוחובסקי

כך הובילו אותי הגעגועים לסבתא רבקה לכנס שבו סוף–סוף הרגשתי שייכת

הסיפור שלו קצת מוזר: חברי משינה לא קיבלו את השירים שהוא כתב. קריירת הסולו שלו לא התרוממה ומישהו אפילו טרח להחזיר את האלבום שלו לחנות. אבל הוא המשיך לכתוב, והמשיך והמשיך, עד שיצא לו ספר. לקראת גיל 60 ויציאת הספר השני, "רוח אל האור", הוא מנפץ את דימוי הילד הרע של הרוקנרול ומתעקש שלא שם לב לנשים שהתחילו איתו, משתף שההתמודדות עם המחלה של הבת חיזקה אותו, ומודה שהדבר היחיד שגרם לו להתעלף היה מחמאה ממאיר שלו

היא נלחמת להחזיר את שני חבריה שנחטפו לעזה, שברה שיא הופעות כזמרת צבאית במלחמה והחניקה דמעות כשניסתה לשמח מפונים ויתומים. בדרך היא השלימה מהפך יוצא דופן: מכוכבת הדור החדש - לזמרת ממלכתית שמופיעה לצד שלמה ארצי ושלום חנוך. אחרי צילומים לסדרה חדשה ומיני-אלבום על לב שבור, היא מספרת איך שחר טבוך יכול להציל לה את הפוני ומדברת על התקרית שבה תיכוניסט משך בשערה באירוע משפיל על הבמה

בממדי החלל החיצון יש כל כך הרבה מקום לעצב, כעס, תדהמה, אי-יכולת לשכוח, ואת כל זה אלוהים עדי שראיתי מהבמה. טוב הם גם ישבו מולי קרוב-קרוב ובכו. אמהות ואבות, אחים ואחיות, חברים וחברות. מה שנקרא כבר שנה משפחת התצפיתניות, שכשאומרים את זה כל ישראלי יודע בדיוק מה מנת הכאב בהירצחן של 16 נערות צעירות ותמימות ובחטיפת עוד שבע, חמש מהן עדיין חטופות

הסרט הדוקומנטרי "1948 - לזכור ולשכוח", שעוסק בזיכרון מלחמת העצמאות משני צדדי המתרס, יהודים ופלסטינים, נאסר לשידור בידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות - גוף בירוקרטי שבימים כתיקונם אמון בעיקר על סיווג הצפייה בסרטים. היינו תוהים איך נעשה שימוש פוליטי כה בוטה בגוף הזה, אבל זה קרה בשבוע שבו ראש ממשלה מפטר שר ביטחון בעיצומה של מלחמה מטעמים פוליטיים גרידא, כך שאם אתם מודאגים מקץ הדמוקרטיה - זה בצדק