לפני 50 שנה יצר יוסי אלפי את "הילדים משכונת חיים", שהייתה פורצת דרך בייצוג של בני עדות המזרח על המסך וזכתה להצלחה רבה. בריאיון לרגל חידושה בכאן חינוכית, משתף אלפי בזיכרונות מהתקופה ההיא, בקשיים שניצבו בפני ההפקה ובתגובות שקיבל מבחוץ - שגרמו לו להמשיך להילחם עבור שוויון. עוד הוא מספר מדוע בחר לא לרוץ לפוליטיקה, שמח על השינויים בחסות רוח הזמן - אבל לא על הקיטוב בארץ וחוגג 80 אביבים: "פעם בשנה ה-80, אנשים היו נחשבים כמתים. אני עדיין מחכה שיגלו אותי"

ב"חסין כאב" יוצא בחור צעיר, שמצבו הרפואי לא מאפשר לו לחוש כאב, בעקבות אשת חלומותיו שנחטפה. וסביר להניח שתיהנו מאוד מהאלימות הסלפסטיקית הפרועה שממתינה לו ולכם - אבל שימו לב, דרושה קיבה חזקה, מה גם שהסיפור לא באמת מחזיק בלי כל הכאסח המופרז שסביבו

כשהשחקן המרכזי הוא משבר האקלים, סחורה מהסוג שהסופר ת.ק. בויל מספק היא חמה. אנחנו מכורים לחרדה, לדגדוג של הסוף, להתפלשות באפוקליפסה. גם הריחוק הביקורתי מגיבוריך הוא להיט - ראה ערך "הלוטוס הלבן"