The headlines that made most buzz on this page
24/12/23 19:16
17.14% of the views
מאת אנשים ומחשבים
הטבח של ה-7 באוקטובר, שהביא לפתיחת המלחמה הנוכחית, תפס את כולנו המומים ולא מוכנים – אנשים פרטיים וארגונים. איריס נחשוני, סמנכ"לית מערכות המידע של אורמת טכנולוגיות, סיפרה בוובינר של אנשים ומחשבים כיצד האירועים הללו תפסו את אחת מחברות ההיי-טק הוותיקות בישראל, שפועלת גם במדינות מוסלמיות. הוובינר נערך ביום ה' האחרון והנחו אותו יהודה קונפורטס, העורך הראשי של אנשים ומחשבים, ואילן אלתר, מנכ"ל אלתרנט.
אורמת טכנולוגיות היא חברה בת 58 שנים – היא הוקמה ב-1965 על ידי בני הזוג יהודה ויהודית ברוניצקי, שב-2018, שנת ה-70 למדינה, זכו בפרס ישראל. לחברה 1,480 עובדים וב-2022 היא רשמה הכנסות של 734 מיליון דולר. אורמת רותמת את הטכנולוגיה לטובת הקמה ותפעול של תחנות כוח שפועלות על אנרגיה חלופית.
"המפעל שלנו נמצא ביבנה, שנמצאת בטווח הטילים, וטווחה לא מעט בימים הראשונים של המלחמה", אמרה נחשוני. "ב-7 באוקטובר ובימים שלאחריו, ניצבנו בפני שורה של אתגרים: הראשון שבהם הוא שבעוד שעובדי המשרדים שלנו יכולים לעבוד מהבית, עובדי הייצור חייבים להיות במפעל, ויבנה היא, כאמור, אזור מטווח – והייתה כזו על אחת כמה וכמה מיד לאחר פרוץ המלחמה".
"ככלל, כמו ארגונים רבים אחרים, גם אנחנו מתמודדים עם אתגר של כוח אדם – 10% מהעובדים שלנו גויסו בצו 8, ואנחנו מתמודדים עם מחסור בכוח אדם בכל המחלקות. אנחנו מחפים על זה באמצעות עבודה הרבה יותר מאומצת של 90% העובדים האחרים", אמרה.
"אתגר נוסף הוא ש-30% מהספקים שלנו הם מסין", הוסיפה נחשוני. "כל התובלה הימית היכן שאנחנו מובילים את המטען – דרך ים סוף – מתעכבת ומתייקרת, בשל התקיפות של החות'ים, שקורות כבר כמה שבועות. זה יוצר בממוצע שלושה שבועות עיכוב".
נחשוני ציינה את ההשלכות של המלחמה על העבודה של אורמת במדינות מוסלמיות. "מצד אחד", אמרה, "עובדים שלנו בכל העולם הביעו אחרי ה-7 באוקטובר השתתפות בצערנו – כולל מוסלמים מאינדונזיה. מהצד השני, אנחנו בונים תחנות כוח גם בטורקיה, וישראלים לא נוסעים לשם עכשיו. בשתי המדינות הללו אנחנו נאלצים לשנות את לוחות הזמנים של פרויקטים. אנחנו לוקחים כוח אדם מטורקיה ושולחים אותו לאינדונזיה. אלא שצריך להכשיר אותם, וזה לוקח זמן".
"עם תחילת המלחמה בנינו, באופן מיידי, אתר התאוששות מאסון ברינו, ארצות הברית, בנוסף לאתר ה-DR הראשי שלנו בארץ, ב-MedOne", אמרה.
אתגר אחרון שנחשוני ציינה הוא ש-יש לנו בתחנות הכוח רשתות טכנולוגיה תפעולית (OT), ואנחנו צריכים לוודא שהן תהיינה Always on. ביצענו בתחילת המלחמה הקשחה של הרשתות הרגישות, PT חיצוני, הדרכות פרונטליות, יישום והטמעה של כל המלצות ה-CERT הישראלי, האצה משמעותית ופריסה של מערכות הגנה חדשות ושליחת תרגילי פישינג לכל החברה בתדירות גבוהה".
יפעת ענבר, מנהלת אגף מזון במנהל תעשיות במשרד הכלכלה. צילום: משרד הכלכלה
יפעת ענבר, מנהלת אגף מזון במנהל תעשיות במשרד הכלכלה, דיברה בוובינר על הטמעת חדשנות בענפי המשק היצרניים – בשגרה ובחירום, תוך התמקדות בענף שעליו היא אחראית. "מטרת העל של המנהל היא לשדרג את התעשייה ולהגביר את היותה מנוע הצמיחה. אנחנו עוסקים בקידום מדיניות, עבודה עם מפעלים ומתן רישיונות והיתרים", אמרה.
היא ציינה כי "נכנסנו לעולם הייצור המתקדם לפני שנים אחדות בצורה מעמיקה, בגלל פערי הפריון בין ישראל לשאר מדינות ה-OECD. הגיע גם הצורך לתת מענה למחסור בעובדים, שהתחיל לפני המלחמה אבל החריף לאחר שהיא פרצה".
"במחקר שעשינו מצאנו שהטמעת הטכנולוגיות במפעלים לא גבוהה, ושמפעלים במרכז הארץ נוטים להטמיע טכנולוגיות בשיעור גבוה יותר מאלה שנמצאים בפריפריה", הוסיפה.
"הכלי העיקרי שאיתו ובו אנחנו עובדים עם התעשייה הוא המכון לייצור מתקדם, שהוקם בכרמיאל. הוא נותן אבחון וייעוץ בסבסוד, מהווה מרכז ידע ומסייע באיתור ובהטמעה של הטכנולוגיות שרלוונטיות למפעל. אנחנו בונים מפת דרכים עם המפעל, על בסיס הצרכים והאתגרים שלו, ומסבסדים 40%-60% מעלות הייעוץ וההטמעה של המוצרים. הנתונים מראים בבירור שהאימפקט של פעילות המכון הוא שיפור משמעותי בפריון ובתוצר", ציינה.
"כמו כן", אמרה ענבר, "אנחנו מפעילים את המרכז להתייעלות במשאבים, שכולל התייעלות סביבתית וכלכלית. הוא עובד עם 330 מפעלים, ומביא לחיסכון בשפכים ובאנרגיה".
מה לגבי הפעילות בתקופת המלחמה? ענבר ציינה כי "אנחנו עובדים מול כלל ענפי התעשייה, עם מיקוד בתעשיית המזון, לרבות שרשרת האספקה. אנחנו מתמקדים בימים אלה בעוטף עזה, שדרות, אשקלון ויישובי קו העימות בצפון. תפקידנו הוא לשקף להנהלת המשרד ולשר הכלכלה, ניר ברקת, את תמונת מצב התעשייה ומשמעויות פוטנציאליות עליה של התפתחות בלחימה, והוא מעלה את זה בקבינט".
לסיום היא אמרה כי "המתקפות של החות'ים עלולות להשפיע על המפעלים הישראליים. אנחנו מנסים לייצר תמיכה למסדרונות יבשתיים, בעבודה צמודה עם מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה ועם משרדי ממשלה אחרים. אין כרגע פתרונות כלליים לכך, אבל אנחנו מנסים ליצור פתרונות לבעיות פרטניות".
24/12/23 20:30
17.14% of the views
מאת TGspot
זהו משחק החינם היומי חגיגת המשחקים של אפיק עד שהשנה הבאה תפרוץ לחיינו - לא להחמיץ
24/12/23 18:40
14.29% of the views
מאת אנשים ומחשבים
"עולם הסייבר מתאפיין בגיוון ובריבוי סוגים של איומים – ממתקפות מתוחכמות, מבוססות AI, עד לכלי תקיפה 'ישנים', כמו מתקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS). אלא שעל אף שפושעי הסייבר מתקדמים כל הזמן, הגישה בקרבם כלפי מתקפות שמונעות על ידי AI היא שלילית. צללנו לתוך אינטראקציות עם פושעי סייבר וגילינו שרוב הפעילות בפורומים הייתה מוגבלת לשיתוף רעיונות, הוכחת מושגים ומחשבות. חלק מההאקרים החליטו שכלי ה-LLM (מודל שפה גדול) עדיין לא בשלים, או מאובטחים מספיק כדי לסייע בהתקפות. במקום זאת משתמשים בהם למטרות אחרות, כגון משימות קידוד בסיסיות או שיפורים בפורום", כך אמר צ'סטר ווישנייבסקי, מדען מחקר ראשי בסופוס.
ווישנייבסקי אמר בראיון בלעדי לאנשים ומחשבים כי "באחרונה חשפנו תובנות על הנוף המתפתח של איומי הסייבר המונעים על ידי בינה מלאכותית. בדו"ח הראשון שלנו בנושא, שכותרתו 'הצד האפל של הבינה המלאכותית: קמפיינים להונאה בקנה מידה גדול שהפכו אפשריים על ידי AI', שפכנו אור על הניצול הפוטנציאלי של טכנולוגיות כמו ChatGPT על ידי רמאים. הדו"ח צופה עתיד שבו ההאקרים יוכלו לבצע הונאות בהיקף מסיבי, ההיקף שלהן יגדל והפושעים יצליחו לעשות זאת על אף שיש להם מומחיות טכנית מינימלית".
המגמות והאיומים האחרונים
בהתייחסו לאיומי הסייבר האחרונים הוא ציין כי "גניבת אישורים וניצול חולשות ופגמים לא מתוקנים בציוד שפונה לאינטרנט ממשיכים להוות – עדיין – צמד הסיבות העיקריות לכך שארגונים ממשיכים להיפגע בסייבר. אנחנו ממשיכים לראות פושעים המתמקדים בדרכים לעקוף אימות רב גורמי (MFA), ככל שהאימוץ של יכולת הגנתית זו ממשיך לגדול. ההאקרים ממשיכים לפעול לשילוב של שרתי פרוקסי זדוניים, מתקפות הנדסה חברתית וגניבת קבצי Cookie. עוד הם פועלים בשיטת 'מתקפות עייפות' – שפועלות נגד אימות רב גורמי, תוך שימוש בהנדסה חברתית. כאשר הקורבנות מקבלים מבול של ניסיונות התחברות, גדל הסיכוי שהם ילחצו על 'קבל' לפחות פעם אחת".
"מגמה נוספת", ציין, "עלתה בדו"ח ה-Active Adversary האחרון שלנו, שבו ניתחנו מקרים של תגובת תקריות (IR) מינואר 2022 עד למחצית הראשונה של 2023. אז שמנו לב שיומני טלמטריה חסרים בכמעט 42% ממקרי התקיפה שנחקרו. הדו"ח גם הדגיש את הירידה בזמן השהייה – משמע, הזמן מהגישה הראשונית של התוקפים למערכות הקורבן עד לזיהוי שלהם. כך, 38% ממתקפות הכופר ה-'מהירות' התרחשו בתוך חמישה ימים מהגישה הראשונית".
האם יש נחשול של מתקפות שנתמכות על ידי מדינות?
לגבי מתקפות שנתמכות על ידי מדינות, ווישנייבסקי אמר כי "השחקנים הממלכתיים המעורבים ברוב פשעי הסייבר וגניבת המידע לא משנים הרבה – רק הטכניקות שלהם משתנות. אנחנו עדיין רואים הכי הרבה פעילות מהכיוון של צפון קוריאה, סין, רוסיה ואיראן. זה לא אומר שאין הרבה קבוצות אחרות שנתמכות על ידי מדינה בחוץ, אבל ארבע מדינות אלה אחראיות לרוב התקריות שנצפו. קשה למדוד האם יש עלייה בפעילות זו. הכול תלוי על מי אתה אחראי להגן ועד כמה אתה עושה זאת. לא הייתי מאפיין את זה כנחשול, אבל בהחלט מדובר בזרם קבוע של פעילות".
"בעולם הכופרות", ציין, "אנחנו רואים את הפושעים נעים קדימה ואחורה, בין שימוש באישורים גנובים לניצול פגיעויות שלא טופלו. הרוחות נושבות לשני הכיוונים. אנחנו רואים גם מגמה של מה שמכונה 'כופרה מרוחקת': הפושעים חודרים למכשיר בודד ומשתמשים בו כדי להגיע לכל שיתופי הקבצים במחשבים האחרים, ואז מצפינים אותם מרחוק. הם עושים זאת דרך המחשב שנפרץ בתחילה, שלעתים קרובות לא היה מוגן מספיק, אם בכלל".
לדברי ווישנייבסקי, "נוף האיומים של 2024 ייראה במידה רבה כמו נוף האיומים של 2023, אבל יעיל יותר ועם פיתולים אופורטוניסטיים. פושעים מחפשים רק דבר אחד – כסף. הם ימשיכו לפדות ולסחוט את דרכם ללשון הרע ולעושר. המקום שבו אנחנו רואים הבדלים הוא סביב מה שמאפשר בקלות רבה את הפעילות הפלילית הזו. משנה לשנה אנחנו רואים – שוב ושוב – שינויים בין ניצול פגיעויות ושימוש באישורים גנובים, כדי לקבל גישה לרשתות של קורבנות. אחד המאפיינים של 2023 היה התקדמות רבה בניצול לרעה של שרשרות אספקה, כנתיב פריצה לקורבנות. זה מבוצע באחת מכמה דרכים: חדירה לספקי שירות מנוהלים (MSPs), מכשירי שיתוף קבצים או באמצעות ספקי אימות. לפעמים, הדרך הקלה ביותר לפרוץ היא דרך הדלת האחורית. ככל שאנחנו ממשיכים להקשיח את הרשתות שלנו ולאמץ מודלים נוספים של 'כשירות', כך אנחנו יכולים לצפות שמתקפות מסוג זה יגדלו במהלך 2024".
24/12/23 18:44
14.29% of the views
מאת וואלה!
מחר (שני) תקיים ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת דיון מיוחד בנושא התעמולה הכוזבת וה-"פייק ניוז" המופצות נגד ישראל ברשתות החברתיות מאז פרוץ המלחמה. בדיון ישתתפו נציגי ממשלה ונציגי ענקיות הטכנולוגיה, והוא ישודר בשידור חי ברשת
24/12/23 19:25
14.29% of the views
מאת TGspot
לפי מארק גורמן איש בלומברג קווי הייצור של המשקפיים החדשות פועלים במלוא הקיטור
24/12/23 22:13
14.29% of the views
מאת HWzone
האם שיפורי דרייברים הביאו את כרטיס המסך המוביל של אינטל בדור הראשון למצב חדש? לקחנו את ה-ARC A770 לסדרה של בדיקות ביצועים בשביל לדעת כמה אפשר להמליץ עליו כאפשרות רלוונטית בשלהי 2023
כרטיס המסך ARC A770 16GB של אינטל בבדיקה: כמה עוצמתי הוא היום?
24/12/23 18:24
8.57% of the views
מאת אנשים ומחשבים
רבות דובר על חוסן נפשי ועל היכולת שלנו, כיחידים, להתמודד עם המשבר הנוכחי. אך מה עם ארגונים, לרבות ארגוני היי-טק, ומדינות? תחומי החוסן הארגוני והחדשנות מלמדים אותנו כיצד מערכות יכולות לא רק לשרוד אלא אף לשגשג מול שינויים ואיומים יוצאי דופן. התובנות מהם עשויות לעזור לנו להבין מה קרה למערכות המדינה בתקופה שהובילה ל-7 באוקטובר ונמשכת עד עתה, ומה ניתן לעשות כיום למען עתידה וחוסנה.
מהו חוסן ארגוני?
חוסן ארגוני הוא היכולת של הארגון, בין אם הוא בהיי-טק ובין אם במגזרים אחרים, לצפות, להתכונן, להגיב ולהתאים את עצמו לשינויים, על מנת לשרוד ולשגשג. ארגונים בעלי חוסן גבוה לא רק חוזרים מהר לשגרה לאחר משבר (Bounce Back), אלא אף מצליחים להפוך אותו להזדמנות לצמיחה (Bounce Forward). מק'ינזי מצאה שארגונים בעלי חוסן גבוה השכילו לנצל את משבר הקורונה בכדי לעבור שינוי מערכתי עמוק, ששימש אותם מול התחרות בשוק לאחר המשבר ואפשר להם לא רק לשרוד אותו טוב יותר, אלא אף לצמוח מהר יותר אחריו. האם זה מה שיקרה גם לאחר המלחמה הנוכחית? והאם ישראל, כמדינה, נחשבת כארגון בהקשר זה?
ד"ר יונתן פפר. צילום: רונן אקרמן ז"ל
גישות החוסן הארגוני
ארגונים בעלי חוסן גבוה מאמצים חשיבה פרדוקסלית, שמאפשרת להם לנקוט בו זמנית בגישות מנוגדות לניהול משברים: הן להגן על הארגון ולהרחיקו ממשברים, תוך הקפדה על יציבות תפקודית (בשפה המחקרית זה נקרא גישות מתגוננות), והן לקחת סיכונים ולבצע שינויים ארגוניים משמעותיים על מנת לנצל הזדמנויות (גישות מקדמות). במונחי חדשנות ארגונית, הם מסוגלים להמשיך להגן על המודל העסקי הקיים ולנצלו (Exploit), ובה בעת לחפש מודלים עסקיים חדשים במקומו (Explore).
הגישות המתגוננות לחוסן הארגוני מתמקדות בהגנה על הארגון, ובהפרדתו ובהפרדת עובדיו מתחושת האיום והשינויים בסביבה. ארגונים שמדגישים גישות מתגוננות יתבססו על רציפות תפקודית, ניצול מקסימלי של משאבים, יכולות וטכנולוגיות קיימות, שמירת תחושת "עסקים כרגיל" בקרב העובדים ומניעת חילוקי דעות. הגישות המקדמות, לעומת זאת, מדגישות חקירה ישירה של הלא ידוע והמאיים. ארגונים שמצליחים בכך עושים זאת תוך התבססות על גמישות ארגונית, התעקשות על גיבוש תמונת מצב מורכבת ומלאה, ותשתית ותרבות של חדשנות, שמעודדות עובדים להגיב לאתגרים לא מוכרים, לאתגר הנחות יסוד, ולבצע ניסוי וטעייה.
כשהגישות המתגוננות והמקדמות מיושמות באיזון, בעיות מוכרות נפתרות מהר, הארגון מיוצב, העובדים מקבלים השראה מהמנהיגות וחווים בהירות לגבי מטרת העל וחלוקת האחריות. במקביל, הם מועצמים לשים לב ולטפל באתגרים באופן יזום ויצירתי. ואמנם, ב-7 באוקטובר ראינו מספר גיבורים שלקחו יוזמה לידיים והדגימו זאת. בין אם זאת ענבל רבין ליברמן, רכזת הביטחון של קיבוץ ניר עם, ובין אם אלה האלופים במילואים נעם תיבון, ישראל זיו ויאיר גולן, שירדו עצמאית לשטח על מנת לחלץ אנשים. גם לאחר הטבח ראינו זאת, כאשר אלפי מתנדבים הבחינו בחוסרים של צה"ל ובחוסר התפקוד של משרדי הממשלה, והקימו ארגוני התנדבות, או רתמו לטובת זה ארגונים קיימים, כמו אחים לנשק. ראינו את זה גם בתחום ההסברה, עם הפעילות של משפיענים כמו אלה קינן ויוסף חדאד.
אבל מה קורה כשגישות החוסן של הארגון לא מאוזנות? או אז, החוסן הארגוני נפגע: המערכות הארגוניות מתעקשות ללכת "לפי הספר", נהלים רבים מעכבים את תגובת הארגון ומתפתחת הכחשה של האיום. אנשים בטוחים מדי בנהלי העבר ובפרשנותם לתמונת המצב, נמנעים מלדווח על בעיות, משתיקים אחרים ומזלזלים בדעות שונות. כפועל יוצא, הם מתחמקים מלקיחת אחריות לפתרון בעיות ומייצרים תמונת מצב פשטנית, שלא לוקחת בחשבון את המורכבות הסביבתית. במקביל, הארגון מרוקן ממנהיגות בכל הרמות, היות שכל הכוח מרוכז במנהיג האחד שבראשו. בישראלית צחה, במצב כזה מתרבים במערכת קיבעון הקונספציה, הערצת "המנהיג החזק", "זלזול בש"ג" ו-"ראש קטן".
ישראל מדגישה מזה זמן את הגישות המתגוננות על פני המקדמות. הדגשנו חומות מגן וכיפות ברזל על פני יוזמות מדיניות ולקיחת סיכונים. אמנם, בעקבות הטבח באותה שבת שחורה נשמעים קולות שמכירים בכך שיש צורך בשינוי, אבל השוק של ה-7 באוקטובר לא בהכרח יביא לשינוי לכשעצמו
מה קרה לנו?
לצערנו, גם בישראל רבו תופעות כאלה. השאלות העולות מכך אינן פשוטות, אך הכרחי לתהות בהן בקול:
שאלת הקיבעון המחשבתי והבריחה מיוזמה מדינית. האם ייתכן שלאחר שנים של יציבות יחסית הודות לכיפת ברזל ועבודת מערכת הביטחון, המערכת המדינית התקבעה על פרדיגמת ניהול הסכסוך, שבה כל סבב מנוהל ו-"מיורט" נקודתית? גישה שבה במקום ליזום הסדר מדיני, אנחנו מגיבים לסבבי לחימה נקודתיים. האם ייתכן שההתעקשות הזאת לנתח את הסביבה דרך דפוסים מוכרים, כאשר המערכת לא נדרשת ליזום ולשלם מחירים כדי להתמודד עם הקונפליקט האזורי, תרמה להתעלמות מהפוטנציאל להפתעות ומהאיום שבהיעדר יוזמה מדינית, ומנעו מכל מחשבה מדינית חדשה להתפתח?
שאלת הקיטוב הפנים-מערכתי וכישלון הקואליציה הקודמת. האם ייתכן שלאחר כישלון הקואליציה הקודמת, של נפתלי בנט ויאיר לפיד, שנשענה על מנהיגות מכילה, ניסיונות להסכמה רחבה בין מפלגות מקצוות החברה וראייה בפשרה ומתח כדברים חיוביים, המעבר לקואליציה אחידה ("ימין על מלא"), שנשענת על פילוג בין "אנחנו" ו-"הם" (שמאל-ימין, דתיים-חילונים, ליברלים-שמרנים, פוליטיקאים-שופטים, ישראל ראשונה-ישראל שנייה), עודד במערכות המדינה השתקת קולות שונים, חשש מהבעת עמדה שונה וצמצום היכולת לאתר איומים ולחשוב יצירתית על דרכי התמודדות עימם?
הפגין חולשה? ראש הממשלה, בנימין נתניהו. צילום: ShutterStock
שאלת הכחשת האיום והמהפכה המשפטית. האם ההתעלמות מההתרעות שהגיעו מהשטח על מתקפה אפשרית של החמאס היא תוצר של הדוגמה השלילית מהנהגת המדינה בחודשים שקדמו לטבח הנורא? כיצד תקיפת היועצים המשפטיים וטייסי חיל האויר, וההתעלמות מאזהרות הרמטכ"ל ושר הביטחון תרמו למחדל המערכת הביטחונית? כאשר ההנהלה הבכירה בארגון לא מוכנה לשמוע אלא את מי שמסכים איתה, מזלזלת או, גרוע מכך, מתחמקת ומתעלמת ממי שמתריע – האם הגיוני לצפות שהדרגים בשטח ינהגו אחרת? כך, האם הזלזול מהתרעות התצפיתניות הוא בעצם חלק מהתעקשות הדרג הפוליטי להחזיק בתמונת מצב פשוטה, והחלשת מי שקרובות לקו החזית ושעלול להיות בידן מידע מזים לקונספציה?
שאלת "הקואליציה החזקה", שמקרינה חולשה. האם ייתכן שדווקא המרדף אחר קואליציה "חזקה", שלא מוכנה לפשרות, למרות חודשים של פילוג פנימי, שמתנגדת לכל שינוי בעמדותיה ומהפכותיה המשפטיות והחברתיות, הוא שהקרין חולשה פנימית לסביבתנו? האם ייתכן שאנחנו משלמים כעת את מחיר ההתנגדות לשינוי? ואולי דווקא פשרה – מדינית עם שכנינו וחברתית בתוכנו – היא שתחזק אותנו?
שאלת המשילות הריקה וריקון המערכת ממנהיגות. האם, באופן פרדוקסלי, דווקא החתירה למשילות מוחלטת באמצעות ריקון המערכת המדינית ממנהיגות והחלפת מקבלי ההחלטות באומרי הן היא שהובילה להיעדר המשילות ולחוסר התפקוד הממשלתי שאנחנו עדים להם מאז תחילת המלחמה? האם השנים הרבות שבהן אדם אחד עומד בראש המערכת הפוליטית רוקנו אותה מכל מנהיגות שאינה מרוכזת בו ובקרוביו? החל במערכת המפלגה שלו, עבור במשרדי הממשלה שנחשפו בחוסר תפקודם, המשך במערכת שומרי הסף, דוגמת נציב שירות המדינה ומבקר המדינה, וכלה בתקשורת. האם אין בכך כדי להסביר את כישלון מערכות המדינה להתמודד עם המלחמה לאחר ה-7 באוקטובר והמשך ההישענות על יוזמות אזרחיות התנדבותיות?
הריסות בית בקיבוץ בארי, שנהרס ב-7 באוקטובר. צילום: ShutterStock
לפני שאעבור למה שניתן לעשות כעת, כבר עכשיו ניתן לומר שישראל מדגישה מזה זמן את הגישות המתגוננות על פני המקדמות. הדגשנו חומות מגן וכיפות ברזל על פני יוזמות מדיניות ולקיחת סיכונים. אמנם, בעקבות הטבח באותה שבת שחורה נשמעים קולות שמכירים בכך שיש צורך בשינוי, אבל השוק של ה-7 באוקטובר לא בהכרח יביא לשינוי לכשעצמו. כישלון יכול להעיר מערכת ולנער אותה, אבל הוא יכול באותה המידה גם להביא למצב של נוקשות שנובעת מאיום (Threat Rigidity). במצב כזה, הארגון מעדיף להתמקד במה שהוא יודע לעשות היטב, גם אם זה לא רלוונטי למצב הנוכחי.
היכן המערכת המדינית נמצאת כעת? בנוקשות הנובעת מאיום או בחשיבה מחדש לאור אירועי ה-7 באוקטובר? בחציו השני של המאמר, שיפורסם מחר (ב'), אסקור זאת, וכן כמה צעדים מיידים וקריטיים שעל המדינה – ואף עלינו, כאזרחים – לקחת כדי להפוך את המשבר להזדמנות עבור ישראל.
הכותב הינו מומחה לחדשנות ויצירתיות ארגונית, מנטור לחדשנות באוניברסיטת הרווארד ומרצה באוניברסיטת רייכמן.