תסכימו איתי שלא צריך להקדים ולהסביר למה רבים כל כך מאיתנו לא זזים לחו"ל בלי סלולר… והתוצאות ניכרות בשטח בצורה מובהקת: רכישת חבילות eSIM עלתה ביותר מ-50% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. במקביל, נרשמה עלייה של 35% ברכישת חבילות גלובליות, המאפשרות גלישה במספר מדינות תחת חבילה אחת ללא החלפת eSIM או רכישת חבילה ייעודית לכל יעד. יתרה מכך, בחברה מזהים עלייה של 25% ברכישת חבילות גלובליות שנתיות המאפשרות גלישה במספר מדינות תחת חבילה אחת ללא החלפת eSIM או רכישת חבילה ייעודית לכל יעד. נתונים אלה על הרגלי התקשורת של הישראלים בחו"ל מסרה במפגש עיתונאים חברת ה-eSIM הישראלית VOYE Global, הפועלת בענף הטראוול-טק ומספקת פתרונות תקשורת למטיילים ברחבי העולם, לקראת קיץ 2026, ש"זז" קצת לרבים בעקבות המצב הביטחוני באזור. מהנתונים עולה גם, כי הישראלים ממשיכים להתארגן ברגע האחרון בכל הנוגע לחיבור הסלולרי שלהם בחו"ל, ורוכשים את חבילת הגלישה שלהם בממוצע כ-72 שעות בלבד לפני הטיסה, בעוד שבאירופה נהוג לבצע את הרכישה כשבוע מראש. בנוסף, רבים עדיין אינם מצליחים להתאים את החבילה לצורכיהם: כמעט 40% מהלקוחות נאלצים לבצע רכישת המשך (Top-Up) במהלך החופשה לאחר שהחבילה שרכשו התבררה כקטנה מדי או כלא מתאימה למשך השהות. שיעור רכישות ההשלמה של הישראלים גבוה בכ-40% מהממוצע העולמי. עוד עולה מהנתונים, כי הישראלים צורכים יותר דאטה ונשארים זמן רב יותר מעבר לים – משך השהות הממוצע של ישראלים בחו"ל התארך השנה והגיע לשבוע ימים, בהתאם לכך גדלה גם צריכת הדאטה. מטייל ישראלי צורך כיום בממוצע כ-500 מגה-בייט ביום, כאשר ליעדים מרוחקים דוגמת יפן ותאילנד הצריכה עולה לכ-700-750 מגה-בייט ביום, בעיקר לצורך ניווט, תחבורה ציבורית, תרגום והזמנת שירותים. היעדים המובילים ברכישת חבילות גלישה לקיץ 2026 הם יוון, קפריסין, איחוד האמירויות, ארצות הברית, תאילנד ויפן. לצד היעדים המבוקשים, בחברה מזהים גם עלייה בביקוש לגיאורגיה, שהפכה לאחד היעדים הבולטים השנה. עוד מדווחת החברה כי המדינות שבהן נרשמה צריכת הדאטה הגבוהה ביותר בקרב ישראלים הן תאילנד, יפן, סין, ארצות הברית ויוון. במהלך האירוע הציג אסף שניר, סנכ"ל השיווק והמכירות הדלובלי של החברה, כמה שירותים חדשים, בהם שירות eSIM ייעודי לקרוזים, חיבור למספר מפעילי סלולר בכל מדינה ושירות לקוחות 24/7 בעברית ובשפות נוספות. לצד החידושים, החברה מציעה גם 100 מגה-בייט ללא עלות בכל רכישת חבילה, המאפשרים להתקין את ה-eSIM ולבדוק את תקינותו עוד לפני ההמראה. מנכ"ל VOYE Global, שגיא שנטג, ציין כי החברה נמצאת כרגע בתהליך גדילה מואץ ומגייסת למטה החברה בישראל ובחו"ל  צוותי מכירות ושיווק, אשר תומכים בתוכנית האסטרטגית שלה לגדילה והובלת השוק העולמי.

אמדוקס, סאפ ו-HP-אינדיגו הן שלוש חברות ההיי-טק המצטיינות באחריות תאגידית – כך עולה מהדירוג השנתי של ארגון מעלה, שפורסם אתמול (ג'). שלושתן קיבלו את הציון פלטינה+. שתי חברות תקשורת שזכו לדירוג הזה הן בזק ופרטנר. ארגון מעלה מדרג את החברות על בסיס מדידה שיטתית של גיוון, קיימות, שרשרת אספקה, ממשל תאגידי, קהילה ועובדים בחברה. בארגון אומרים שאחריות תאגידית הופכת לעשייה כשיש מדידה עקבית. חברות היי-טק נוספות שכלולות בדירוג הן: נייס, מלם תים, בינת, נס, סנדיסק ואינטל ישראל, שקיבלו דירוג פלטינה, ואפספלייר, נטורל אינטליג'נס וקארדו סיסטמס, שדורגו כזהב. זוהי השנה ה-20 שבה עורך ארגון מעלה את הדירוג. השנה כלולות בו 150 חברות, עם מספר עובדים מצרפי של כ-200 אלף. חברות בולטות נוספות שקיבלו פלטינה+ הן התעשייה האווירית, רפאל, אלביט, שטראוס, סנו, יוניליוור ישראל, טבע, טמבור, נטפים, מקורות, חברת החשמל, נמל אשדוד, אנלייט, נתיבי איילון, אל על, צים, קבוצת תגבור, קבוצת עזריאלי, לוריאל ישראל, אסותא, בית החולים שיבא, ויצ"ו, ישראכרט, והבנקים הפועלים, דיסקונט ומזרחי טפחות. באבקום, החברה המרכזית למשקאות קלים, יוניליוור, חברת החשמל, AIG והראל בלטו בדירוג הגיוון. כמה חברות השקיעו באחריות תאגידית? הדו"ח מעלה כמה נתונים על המשק הישראלי: המגזר העסקי השקיע אשתקד באחריות תאגידית 750 מיליון שקלים – סכום גבוה משמעותית מהתרומות לפני המלחמה, אך נמוך מהשיא של השנה שעברה. שיעור העובדים שהקדישו לפחות יום אחד להתנדבות עומד על 41% – כמו בדו"ח הקודם. שיעור הנשים בדירקטוריונים של החברות רשם עלייה קלה ל-36%, והשיעור הנמוך של קליטת עובדים ערבים וחרדים לא השתנה. לעומת זאת, נרשמה עלייה קלה במספר העובדים עם מוגבלות שנקלטו. כמו כן, כ-47% מהארגונים עובדים בשיתוף פעולה עם ארגון נכי צה"ל וארגונים דומים. הדירוג מפרט גם את התנאים הסוציאליים וההטבות שהחברות והארגונים מציעים לעובדים: מתן שירותים פסיכולוגיים וסוציאליים (73% מהם), קרן סיוע למצבי משבר (58%), תמיכה בהורים לילדים עם צרכים מיוחדים (63%), הצעת הכשרות דיגיטליות (80%), המשך שימוש ברכב חברה גם בזמן שהעובד.ת במילואים (88%), סיוע לעובדות שהן לבני ובנות זוג של מילואימניקים.ות (83%) והצעת מתווה חזרה מדורג לעבודה לאחר המילואים (73%). מומו מהדב, מנכ"ל ארגון מעלה, אמר כי "הדירוג, שהחל בפורמט הנוכחי ב-2006 ומציין 20 שנה של קידום אחריות תאגידית בישראל, מציב השנה את הזרקור על הייחודיות של האחריות התאגידית הישראלית. בזמן שהשיח העולמי מתמקד באקלים וסביבה ובפערים בין אירופה לארצות הברית, החברות המובילות בישראל פועלות עם סדר יום שונה: מחויבות מתמשכת לחברה הישראלית, ממד ערכי הקשוב לצרכים ולדגשים המקומיים, וזאת לצד התקדמות בטיפול באתגרי הסביבה והאקלים".

חברת הפרייבט אקוויטי אדוונט וחברת התשלומים סטרייפ הגישו בתחילת החודש לפייפאל הצעת רכישה תמורת יותר מ-53 מיליארד דולר, שהם 60.5 דולר למניה – כך פורסם היום (ד') ברויטרס. מדובר בפרמיה משמעותית, של כ-28%, לעומת שער הסגירה של מניית פייפאל אתמול. אם העסקה תצא לפועל, שתי הרוכשות יהיו בעלים משותפים של הנרכשת. אחד המקורות שסוכנות הידיעות שוחחה עימם אמר ש-50 מיליארד דולר מתוך הסכום כבר מובטחים מבנקים. הפנייה הראשונה של אדוונט וסטרייפ לפייפאל נעשתה בתחילת אפריל השנה ועל פי אחד המקורות, מועצת המנהלים של הנרכשת תתכנס ב-20 ביולי על מנת לדון בהצעת הרכישה. החברות המעורבות סירבו להגיב לידיעה. מהו נתח השוק של כל אחת מהענקיות? פייפאל וסטרייפ הן חברות ענק ותיקות (פייפאל נוסדה ב-1998 וסטרייפ ב-2010), והן מציעות את שני שירותי התשלומים הפופולריים ביותר באינטרנט. נהוג לחלק את נתח השוק של חברות בתחום זה לשניים: לפי נפח העברות הכספים (הסליקה) ולפי מספר ההתקנות באתרי אינטרנט. שילוב השירותים של שתי החברות ייצור תאגיד ענק, שיאחז בכ-70% משוק סליקת התשלומים ברשת בעולם. זה אומר שאם העסקה תצא לפועל, ייתכן בהחלט שהיא תיתקל בקשיים מצד הרגולטורים בארצות הברית, שכן היא כמעט מחסלת את התחרות בשוק. אשתקד סטרייפ עברה בפעם הראשונה את פייפאל בנפח העברות הכספים, עם צמיחה מרשימה של 34% בשנה ל-1.9 טריליון דולר. היקף העברות הכספים בפייפאל בסוף 2025 עמד על 1.79 טריליון דולר – עלייה של כ-7%. לעומת זאת, אם בודקים לפי מספר ההתקנות באתרי אינטרנט, השירות של פייפאל מוביל בענק, עם נתח של כ-43% לעומת כ-25% לסטרייפ. אגב, בניגוד לשאר העולם, בארצות הברית, סטרייפ הרבה יותר פופולרית בהעברות כספים מאשר פייפאל, ומחזיקה בנתח של 68%. הפופולריות של פייפאל נחלשה בשנים האחרונות, והיא פרסמה תחזית רווח מאכזבת ל-2026. כמו כן, החברה החליפה השנה את המנכ"ל שלה, לאחר שאלכס כריס, שהובא לתפקיד כדי לשפר משמעותית את הביצועים שלה, כשל במשימתו. במקומו מונה לתפקיד נשיא ומנכ"ל החברה אנריקה לורס, שהיה עד תחילת פברואר השנה מנכ"ל HP. ה-"אגדה" של וול סטריט לא מתלהב יש לציין שאחד המשקיעים הבולטים – אם תרצו "סלב" של העולם הפיננסי – מייקל בארי, לא מתלהב מההצעה. על פי מדד השווי הפנימי שלו (IV15), מחיר של 60.5 למנייה של פייפאל הוא מכפיל של 1.21 בלבד. לדבריו, החברה שווה יותר ממחיר המניה שלה בשוק ו-"הצעת הרכישה תצטרך להיות גבוהה יותר". בארי הוא משקיע שמעז ללכת נגד הזרם בוול סטריט. זה השתלם לו בעשור הראשון של שנות ה-2000: הוא הפך ל-"אגדה" לאחר שהיה הראשון לזהות את בועת הנדל"ן המטורפת בארצות הברית, שהובילה לקריסת השוק במשבר הסאב-פריים של 2007-2008, וכך הרוויח מאות מיליוני דולרים. בארי הפך לאייקון תרבות אחרי יציאתם של הספר, ואחר כך הסרט, מכונת הכסף, שהתבססו בין היתר על דמותו.

מאת בת אל דיין פורטל הסקטור היצרני בישראל מתמודד בשנים האחרונות עם אתגרים מורכבים: שיבושים בשרשרת האספקה, מחסור בכוח אדם מקצועי, עלייה בעלויות חומרי גלם, לחצים לעמידה בזמני אספקה ודרישה מתמדת להתייעלות. בתוך כל זה, מהפכת ה-AI מגיעה גם לרצפת הייצור. אבל בשיחות עם מנהלים בחברות יצרניות חוזרת שוב ושוב אותה אמירה: “יש לנו נתונים על כל דבר, אבל אנחנו לא מצליחים לעשות איתם מספיק". הם לא טועים. ברוב הארגונים קיימות שנים רבות של נתוני ייצור, מלאי, רכש, איכות, תחזוקה, תכנון ואספקה. מערכות ERP, מערכות ייצור, מערכות איכות וגיליונות אקסל מתעדים כמעט כל תנועה בקו הייצור. הבעיה אינה היעדר מידע. הבעיה היא שהמידע מפוזר בין מערכות, מוגדר אחרת בכל מחלקה, ולעיתים אינו נגיש בזמן שבו ההנהלה צריכה לקבל החלטה. כשמגיעה הבינה המלאכותית לתמונה, השאלה הראשונה אינה "באיזו פלטפורמה נשתמש", אלא "על איזה בסיס נתונים ה-AI הזאת הולכת לעבוד". חלק גדול מפרויקטי ה-AI שנכשלים בארגונים אינם נכשלים בגלל האלגוריתם, אלא בגלל בעיות בדאטה: מידע חלקי, כפילויות, הגדרות לא אחידות, חוסר חיבור בין מערכות וחוסר יכולת לסמוך על הנתונים בזמן אמת. לאורך השנים צברה SIT ניסיון בעבודה עם חברות יצרניות ממגוון סקטורים, בהם תעשייה ביטחונית, אלקטרוניקה ורכיבים, דפוס ואריזות, מזון ומשקאות, רכב, מים והשקיה ותעשייה כבדה. למרות ההבדלים בין התחומים, האתגר חוזר על עצמו כמעט בכל ארגון: כמות גדולה של נתונים שנאספת לאורך שנים, אך אינה מתורגמת לתובנות ניהוליות ותפעוליות בזמן אמת. בפועל, הפער הזה מורגש ביומיום. מנהל ייצור מוריד נתוני MRP לאקסל כדי להבין מה צפוי לקרות בשבוע הבא. מנהל רכש מזהה חריגה מספק רק אחרי שהיא כבר משפיעה על קו הייצור. מנהלת איכות מרכיבה דוחות שבועיים ממקורות מידע שלא תמיד מדברים זה עם זה. והנהלה מגיעה לדיון רבעוני כשכל מחלקה מציגה מספרים שונים. אלו לא כשלים של אנשים. אלו כשלים של תשתית. מערכת MRP יכולה לספק תמונת מצב חשובה, אך ברוב המקרים היא מספרת בעיקר מה קיים עכשיו. השאלה החשובה באמת היא מה עומד לקרות. אם המערכות הארגוניות אינן יודעות לנתח מגמות, לזהות חריגות ולחזות את הפעולות הבאות על בסיס דאטה אמינה, הן לא באמת מסייעות להנהלה לקבל החלטות קדימה. אותו דפוס חוזר גם באיכות. חברות רבות מצוינות בתיעוד כשלים, אך פחות טובות בזיהוי הדפוס שמקדים אותם. כשמסתכלים על נתוני האיכות לאורך זמן, מתברר לא פעם שהכשלים לא באמת היו מפתיעים. הם היו צפויים, רק שאיש לא חיבר בזמן בין הנתונים. אז מה צריך לקרות לפני AI? חברות שמצליחות להטמיע AI בעולם הייצור לא מתחילות מהכלי. הן מתחילות מסדר. השלב הראשון הוא מיפוי מקורות המידע בארגון: אילו מערכות קיימות, היכן נמצאים הנתונים, מי משתמש בהם ומה רמת האמינות שלהם. לאחר מכן נדרשת הגדרה אחידה של מושגים עסקיים מרכזיים, כמו מלאי זמין, כשל איכות, תפוקה, עמידה בזמנים ורווחיות מוצר. השלב הבא הוא חיבור בין מערכות ה-ERP, הייצור, הרכש, המלאי והאיכות, ובניית מאגר נתונים מרכזי, כמו DWH או Data Lake, שמאפשר לארגון לעבוד על בסיס מקור אמת אחד. ב-SIT אנחנו פוגשים חברות בשלבים שונים של מוכנות. יש חברות שעדיין עובדות עם תהליכים ידניים ואקסלים, יש חברות שכבר הקימו תשתית חלקית אך חסרה להן שכבת דאטה אחידה, ויש חברות שכבר מוכנות לשלב הבא: פתרונות AI וסוכנים חכמים שמייצרים תובנות תפעוליות בזמן אמת. היתרון של SIT נמצא בדיוק בנקודת החיבור הזו: שילוב בין ניסיון עמוק עם חברות יצרניות, הבנה של תהליכים עסקיים ותפעוליים, ויכולת לבנות תשתיות דאטה ופתרונות AI שמייצרים ערך עסקי אמיתי. לפני שבוחרים כלי AI, חברות יצרניות צריכות לשאול שאלה אחת פשוטה: האם הדאטה שלנו מוכנה לקבל החלטות חכמות? כי בסופו של דבר, איכות ההחלטות של כל מערכת AI לעולם לא תהיה גבוהה יותר מאיכות הנתונים שעליהם היא נשענת.   הכותבת היא CRO ב-SIT, חברה המתמחה בליווי חברות יצרניות ישראליות בתהליכי טרנספורמציה דיגיטלית, תשתיות דאטה ופתרונות  AI.

חצי גמר המונדיאל נפתח אמש (ג') עם הפתעה – ניצחון שנראה שרק מעטים ציפו לו. לפני המשחק, הקונצנזוס היה שצרפת-OpenAI, שהפגינה יכולות כמעט מעולות לאורך הטורניר, תנצח את ספרד-גוגל ותעפיל לגמר. אלא שהמציאות הראתה ההיפך – והיא זו שניצחה את "מודלי ה-AI המתוחכמים" בדמות אמבפה, דמבלה וחבריהם. ספרד-גוגל נגד צרפת-OpenAI הניצחון של ספרד-גוגל על צרפת-OpenAI לא היה רק זכייה בכרטיס לגמר – הוא היה הצהרת כוח. בפעם הראשונה בטורניר, הצרפתים נראו חסרי אונים לחלוטין. ההתקפה שלהם, שעד כה הרשימה ביצירתיות וביכולת אישית, לא יכלה לפתרונות ההגנה החזקים של גוגל, ועד לשלבים הסופיים של המשחק לא הצליחה להגיע אפילו למצב מסוכן אחד. ספרד-גוגל שלטה בקצב, החזיקה בכדור, נטרלה כל ניסיון התקפי והוכיחה שוב שהכדורגל שלה הוא קודם כל ניצחון של שיטה. התוצאה בסיום: 2:0 חלק, מפתיע, מוחץ ומהדד של ספרד-גוגל, שמראה ל-OpenAI שגם כלי ה-GenAI הטוב ביותר לא יכול להבטיח ניצחון על מגרש הכדורגל. ספרד שיחקה כמו מערכת שלמה של גוגל: ג'מיני סיפק את היצירתיות, מנוע החיפוש מצאה בכל רגע את הפתרון הנכון, BigQuery ניתח את המשחק בזמן אמת ו-Vertex AI סייע לקבל את ההחלטות הנכונות. השער הראשון הגיע מפנדל מיותר, שצרפת-OpenAI גרמה ללא צורך, וספרד-גוגל ניצלה אותו בקור רוח. במחצית השנייה ראינו שער קבוצתי נפלא לאחר רצף מסירות, שהמחיש את התיאום המושלם בין השחקנים הספרדים-גוגלים. דקות אחדות אחר כך הם כבשו שער שלישי נכבש, אך הוא נפסל בגלל נבדל גבולי של למין יאמאל. מנגד, צרפת-OpenAI, שנשענה לאורך הטורניר על הברקות אישיות, לא הצליחה להפעיל את "המנועים" שלה. אפילו ChatGPT ,GPT-5 ,Operator ו-Codex יחדיו לא מצאו דרך לפרוץ את המערך ההגנתי הספרדי-גוגלי. זו הייתה המחשה מצוינת לאחד האתגרים הגדולים של עולם הבינה המלאכותית הארגונית: יש לא מעט ארגונים שמצהירים שהם "מאמצים AI", אך בפועל מטילים עליה כל כך הרבה מגבלות – רגולציה, דרישות סייבר, חששות מפרטיות, מגבלות תקציב, חסימות גישה למידע והרשאות מצומצמות – עד שהמערכת כמעט לא יכולה לנצל את היכולות שלה. התוצאה היא בינה מלאכותית שקיימת על הנייר ומתקשה לייצר ערך אמיתי. כך בדיוק נראתה צרפת-OpenAI בחצי הגמר: היא הייתה אמנם פחות טובה גם בהתקפה, אבל המגבלות שהוטלו על הבינה המלאכותית שלה – במקרה הזה מרגלי הספרדים – סגרו עבורה כל נתיב פעולה, לא אפשרו לה גישה ל-"מידע", צמצמו את מרחב ההחלטות שלה והוציאו ממנה את כל העוקץ. המשחק אמש מהווה תזכורת לכך שגם מנוע הבינה המלאכותית המתקדם בעולם לא יספק תוצאות אם סביבת העבודה אינה מאפשרת לו לפעול. במובן הזה, ספרד לא רק ניצחה את צרפת – היא המחישה כיצד ארכיטקטורה נכונה, ניהול מידע חכם ותשתית מאוזנת יכולים לנטרל גם את מנוע ה-AI המרשים ביותר. אוהדי נבחרת ספרד. צילום: SPORT PRESS MEDIA / Shutterstock.com מעבר לניצחון עצמו, ספרד-גוגל ממשיכה לבנות מונדיאל היסטורי מבחינתה. היא השוותה את השיא של איטליה, של 37 משחקים רשמיים רצופים ללא הפסד (לא כולל הפסדים בדו קרב פנדלים). גם מבחינה הגנתית, ספרד נמצאת על סף הישג נדיר: עד כה היא ספגה שער אחד בלבד בכל הטורניר. אם היא תשמור על שער נקי גם בגמר ותזכה בגביע, היא תקבע שיא חדש של (אי) ספיגות לאלופת עולם. ההישג הזה הוא (או יותר נכון יהיה) לא רק בזכות השוער שלה. אונאי סימון. הוא אמנם הציג לאורך המונדיאל יכולת מסוימת, אבל זוהי בעיקר תוצאה של קבוצה שלמה שמונעת מיריבות להגיע למצבי הבקעה. זו אינה הגנת בונקר, אלא לחץ גבוה, שליטה בכדור, משמעת טקטית וסגירת קווי מסירה, כך שהיריבה פשוט מתייאשת ולא מצליחה לייצר איומים. כעת, אלופת אירופה נמצאת במרחק ניצחון אחד מדאבל שמעטים מאוד השיגו בעבר (כולל ספרד עצמה ב-2010) – זכייה גם ביורו וגם במונדיאל. אם היא תשלים את המשימה, יהיה קשה להתווכח עם העובדה שמדובר באחת הנבחרות השלמות, המאורגנות והיעילות ביותר שנראו בכדורגל העולמי, בדיוק כפי שגוגל בנתה לאורך השנים אקו-סיסטם של מוצרים שממשיך להוביל, גם מול התחרות הקשה ביותר. האם אנחנו אוהדים את ספרד? האהדה של הישראלים לנבחרות במונדיאל היא, במידה רבה, מראה של החברה הישראלית עצמה. מאחר שנבחרת ישראל לא משתתפת בטורניר, למעט אותה פעם היסטורית אי אז במקסיקו 1970, רוב האוהדים מאמצים נבחרת אחרת. אבל הבחירה אינה נעשית רק לפי איכות הכדורגל – היא מושפעת מזיכרונות ילדות, משורשים משפחתיים, מהכוכבים הגדולים ומהשאלה כיצד אותה מדינה נתפסת ביחסה לישראל. המשתנה האחרון גורם לכך שעל אף היותה של הנבחרת הספרדית מצוינת, כפי שראינו אתמול, חלק ניכר מהישראלים, אם לא הרוב, לא אוהבים אותה כיום. ספרד הייתה במשך יותר מעשור אחת הנבחרות האהובות ביותר בישראל. דור הזהב של צ'אבי, אינייסטה, קסיאס, פויול ובוסקטס שינה את פני הכדורגל העולמי, וישראלים רבים התאהבו בסגנון המשחק שלה. אלא שבשנים האחרונות, בעקבות מתיחויות מדיניות וביקורת של גורמים פוליטיים בספרד (בעיקר ראש הממשלה, פדרו סנצ'ס) כלפי ישראל, חלק גדול מהאוהדים הישראלים שלה התרחקו ממנה רגשית. עם זאת, רבים, גם אם לא הרוב, עדיין מפרידים בין הפוליטיקה לכדורגל וממשיכים להעריך את הנבחרת הספרדית. גם צרפת מעוררת רגשות מעורבים: מצד אחד, מדובר באימפריית כדורגל עם שחקנים כמו קיליאן אמבפה ואנטואן גריזמן, ובמדינה בעלת קהילה יהודית גדולה וקשרים היסטוריים עם ישראל. מהצד השני, הביקורת שנשמעה בשנים האחרונות מצד חלק מההנהגה הצרפתית, כולל הנשיא, עמנואל מקרון, כלפי המדיניות של הממשלה גרמה לחלק מהציבור הישראלי להרגיש פחות מחובר לנבחרת שלה. אחד מענקי הכדורגל. פלה. צילום: A.RICARDO / Shutterstock.com מה עם הנבחרות האחרות? במשך שנים, ארגנטינה וברזיל היו שתי הנבחרות האהובות ביותר בישראל. ברזיל, מפלה ועד רונלדיניו, סימלה את הכדורגל היצירתי והשמח, בעוד שארגנטינה זכתה לאהדה עצומה בזכות הכוכבים שלה – דייגו ארמנדו מראדונה ובהמשך ליאו מסי. גם אנגליה נהנית ממעמד מיוחד בארץ, בזכות הפופולריות העצומה של הפרמייר ליג, ופורטוגל זכתה בשנים האחרונות לגל אהדה גדול בזכות כריסטיאנו רונאלדו. גם בקרב הנבחרות הערביות קיימים הבדלים ברורים: מרוקו נהנית מאהדה יחסית גבוהה שלנו בזכות הסכמי אברהם והעובדה שמאות אלפי ישראלים הם יוצאי מדינת המגרב. לעומת זאת, מצרים, למרות הסכם השלום ושיתוף הפעולה הביטחוני, לא זוכה לאותה אהדה, משום שישראלים רבים חשים שהיחס כלפינו ברחוב המצרי עדיין שלילי. אוהדי נבחרת אנגליה. צילום: Stefan Constantin 22 / Shutterstock.com ולסיום, המקרה המורכב ביותר – גרמניה. במשך עשרות שנים, בעקבות זיכרון השואה, ישראלים רבים התקשו להזדהות עם הנבחרת הגרמנית. עבור דור ניצולי השואה ובני משפחותיהם, עצם העידוד של גרמניה היה כמעט בלתי נתפס. אולם עם השנים, ובעיקר בקרב האוהדים הצעירים, היחס השתנה: הנבחרת הגרמנית החלה לצבור אהדה כאן בעקבות הפיכתה לאחת מבעלות בריתה הקרובות של ישראל באירופה, עם שיתוף פעולה ביטחוני, מדיני וכלכלי עמוק, והצהרות חוזרות של מנהיגיה על מחויבות לביטחון ישראל. כמובן שהכדורגל הגרמני המקצועני, המבוסס על משמעת ועל היכולת של הגרמנים להמציא את עצמם מחדש, שיחק כאן תפקיד. אולי את התפקיד המרכזי. לכן, יש כיום בישראל לא מעט אוהדים של הנבחרת שלה, על אף המטען ההיסטורי. הסקירה הקצרה הזו מראה שבעולם גלובלי שבו ספורט, פוליטיקה ותדמית לאומית משתלבים זה בזה, גם הבחירה של הישראלים איזו נבחרת לעודד הפכה עבור רבים ליותר מהחלטה ספורטיבית – היא גם ביטוי של זהות, ערכים ותחושת קרבה או ריחוק בין המדינות והעמים.

"פרויקט העברת מטה הבנק והדאטה סנטר שלנו מתל אביב לראשון לציון החל ב-2016 והסתיים ב-2023. שימשתי כמנהל הטכנולוגי של הפרויקט. התכנון וההשקעה בטכנולוגיה נעשו מתוך חשיבה לטווח רחוק, של עשרות שנים רבות קדימה", כך אמר אריה דרעי, מנהל זרוע הטכנולוגיה בבנק דיסקונט. דרעי דיבר במפגש של פורום המנמ"רים C3 ופורום תשתיות C6 מבית אנשים ומחשבים. חברי הפורומים ערכו היום (ד') סיור בקמפוס דיסקונט בראשון לציון. את המפגש פתח פלי הנמר, יזם ונשיא הקבוצה והנחה אותו יהודה קונפורטס, העורך הראשי. "ב-2016", אמר דרעי, "החלה החשיבה על מעבר לקריה תפעולית. בחרנו במיקום זה מטעמי הקרבה למקום המגורים של רבים מהעובדים, לצד קרבה לתחבורה ציבורית, וכן יש לנו עובדים מאשקלון, שדרות ואשדוד". הוא הוסיף וסיפר ש-"ב-2017 הוצג חזון הפרויקט. כעבור שנה החלו החפירות, וב-2019, בניית השלד. בינואר 2023 קיבלנו טופס 4 והחל האכלוס. בשנים 2023-2024 החל התפעול השוטף וייצוב הקיים, וב-2025 – מימוש החזון".  "הקמפוס, אמר, "אינו פרויקט נדל"ן. על מנת לשנות תרבות טכנולוגית נדרש לערב את אנשי משאבי האנוש. רצינו סביבת עבודה מתקדמת, עם תכנון נגיש, לטובת חוויית עובדים משופרת".  לדבריו, "שטח הקמפוס עומד על כ-145 אלף מ"ר ויש בו ארבעה מתחמים, שכוללים, בין היתר, את מטה דיסקונט, מטה מרכנתיל ומרכז מבקרים".   תפישה טכנולוגית והגנה "התפישה התכנונית כיוונה לכך שהסביבה תהיה כמו של חברת היי-טק", אמר דרעי, "ובתוכה, תפישת 'אפס אמון' באבטחה. העבודה נעשית רק עם מחשבים ניידים מאובטחים, בלא רשת תקשורת מרכזית. עשינו זאת גם כדי לאפשר יכולת לעבוד בצורה עצמאית, בכל מצב, ללא תלות ב-ISP במקרים של תקלות או מצבי חירום". "בהיבטי התשתיות", ציין, "הקמנו מתקן מחשב מתקדם ומוגן יותר, רעננו תשתיות פסיביות ורשתות תקשורת, שיפרנו את הביצועים ברשתות הקוויות וברשת ה-Wi-Fi והידקנו את רמת הגנות הסייבר".  לדבריו, "כלל השירותים לעובדי הקמפוס מנוהלים באמצעות אפליקציה ייעודית 'קמפוס חכם'. זו פלטפורמה אחת, ידידותית למשתמש, שמשמשת להזמנת מזון במתחמי ההסעדה, לפתיחת קריאות שירות, לדיווח על מפגעי בטיחות, לניווט פנימי בין נקודות עניין בקמפוס, לרישום לחניה, להזמנת חדרי ישיבות, ועוד".  "הדאטה סנטר בקמפוס", ציין דרעי, "הוא מבנה שמוגן ברמה הגבוהה ביותר, עמיד מפני רעידות אדמה ומוגן אב"כ. הציוד, הריהוט והאבזור מאפשרים שהייה ממושכת במתקן במקרה חירום, אנו מסוגלים לתפקד בלא משאבים עד עשרה ימים. במלחמה עם איראן, נכנסנו לנוהל עבודה בחירום וארגנו אמצעים לשהות של עובדים בדאטה סנטר. המתקן, על כלל חלקיו, מאויש כל השנה, 24 שעות, כדי להגן על מערכות המידע והדאטה של הלקוחות. הדאטה סנטר נבנה ברמה של Tier-4 ומתוחזק ברמה של Tier-3, עם הסמכה בינלאומית. מגבים אותו שני אתרי משנה בשני מקומות שונים בארץ, בתצורת אקטיב-אקטיב. הדאטה סנטר כולל חדר אטום, עטוף מתכת, להגנה מפני פצצה אלקטרומגנטית, EMP, שם נמצאות מערכות האחסון שלנו". עדי קפלן, ראש חטיבת טכנולוגיות בבנק דיסקונט. צילום: פלי הנמר עדי קפלן, ראש חטיבת טכנולוגיות בבנק דיסקונט, אמר במפגש כי "המעבר שעשינו מתל אביב לקמפוס החדש במתחם ה-1,000 בראשון לציון איפשר להוביל שינוי טכנולוגי משמעותי, לצד שינוי בתרבות הארגונית. מאז אנחנו ממשיכים בתנופת השינויים". "עם המעבר לקמפוס החדש הגברנו את השימוש בעולמות הענן, וכיום אנחנו נחשבים לאחד הארגונים הפיננסיים ה-'ענניים' ביותר", אמר, "במסגרת הענן, כחלק מהטרנספורמציה, אנחנו רואים כישורים שמשתנים: לדוגמה, התפקיד של אנשי התשתיות השתנה, וכיום הם מייצרים קוד בענן. בנוסף, אנחנו משתמשים ביישומי AI למגוון צורכי הבנק. התקדמנו מהר בתחום; אנחנו מוסיפים עוד ועוד תחומים לעדי, בנקאית ה-AI שלנו. אנחנו מצפים שהשימוש בבינה המלאכותית יביא ליעילות ואופטימיזציה של משאבים בארגון ולחוויית לקוח שעוד לא פגשנו". איתי דרורי, מומחה פתרונות בכיר בהיטאצ'י ונטרה. צילום: פלי הנמר "אם אין תשתית בעלת שרידות – אז אין רציפות עסקית" איתי דרורי, מומחה פתרונות בכיר בהיטאצ'י ונטרה (Hitachi Vantara), אמר כי "היינו שותפים לפרויקט בעולמות האחסון: אם אין תשתית בעלת שרידות – אז אין רציפות עסקית". "יש כמה אתגרים במעבר של דאטה סנטר", אמר דרורי, "רציפות עסקית בלא פשרות ונפילות; היערכות לתרחיש אסון, כמו נפילת אתרים, או אחסון, או כשל של אחד האתרים; בניית תכנית פעולה למקרה אסון. נדרשנו להמשך של עבודה רציפה, בלא שינוי בפעילות בעת אסון".  דרורי סיכם: "במהלך המעבר ערכנו כמה פעולות: החלפת תשתיות SAN באתרי הבנק; יצירת עותק שלישי, נוסף, של המידע בבנק למקרה כשל בעת העברת המערכות;  ביום המעבר – שינוע המערכת וחיבורה; החזרת הרפליקציה לאקטיב-אקטיב וחזרה לתצורה שרידה בכלל האתרים; העברת מערכת המכילה את העותק השלישי והשלמת תצורת העבודה בדאטה סנטר".

אפל החליטה לדלג על משפחת הדור השישי של מעבדי ה-M שלה, ותוציא רק את מעבד הבסיס, M6. עם זאת, בהשוואה למעבד הבסיסי של משפחת ה-M5 הנוכחית, הוא אמור להציע NPU עוצמתי יותר לטובת הרצת יישומי AI בקצה. כמו כן, ה-M6 עתיד להציע קצב העברת נתונים לזיכרון מהיר יותר עם 200 מגה-בייט לשנייה, יחד עם 12 ליבות גרפיות, במקום 10 בדור הקודם. לפי הדיווחים, הוא כבר נמצא בבדיקות, במכשיר MacBook Pro חדש, שעתיד לצאת לשוק. אבל, קפיצת הדור המשמעותית אמורה להגיע במחצית השנייה של 2027, כשאפל תתחיל להשיק את מעבדי ה-M7 שלה, שייוצרו בתהליך הייצור המעודכן של אינטל, Intel 18A-P. המעבד הבסיסי יציע קצב העברת נתונים לזיכרון עוד יותר מהיר, שיגיע עד ל-240 גיגה-בייט לשנייה, ואילו מעבדי ה-M7 Pro וה-M7 Max יצאו לקראת סוף 2027, עם עוד שיפורים במהירות העברת הנתונים ובביצועים. אלא שהתכנון המעניין מכולם הוא זה של ה-M7 Ultra, שכנראה יגיע לשוק בתחילת 2028: הוא אמור להכפיל את כמות הזיכרון המבונה של ה-M5 Ultra, שמגיע עם 786 גיגה-בייט. אפל מתכננת, למרות המצב בשוק הזיכרון, להציע את המעבד עם לא פחות מ-1.5 טרה-בייט זיכרון RAM מובנה, ועם יותר מ-36 ליבות מחשוב ויותר מ-80 ליבות גרפיות משופרות – כך שמחשב שיהיה מבוסס עליו, כנראה Mac Studio מעודכן, יהיה תחנת בינה מלאכותית עוצמתית במיוחד, בלי כל צורך בחיזוק של כרטיס מסך חיצוני.

הרשות להגנת הפרטיות פרסמה לראשונה גילוי דעת מקיף המבהיר את אופן יישום תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, המחייב גופים ציבוריים ושורה ארוכה של ארגונים פרטיים למנות ממונה על הגנת הפרטיות. החוק עבר בכנסת באוגוסט 2024 ונכנס לתוקף באוגוסט 2025. גילוי הדעת מפרט את מהות החוק, חשיבותו, אילו סוגי ארגונים מחויבים למנות ממונה על הגנת המידע, סמכויותיו וכישוריו. גילוי הדעת מציין כי: "מדובר באחד השינויים המשמעותיים ביותר בדיני הפרטיות בישראל, שנועד לחזק את עקרון האחריותיות ולהבטיח פיקוח מקצועי על עיבוד מידע אישי בארגונים". על פי הנחיות התיקון לחוק, החובה למנות ממונה על הגנת הפרטיות חלה על גופים ציבוריים, ארגונים העוסקים בסחר במידע אישי, חברות המבצעות ניטור שוטף ושיטתי של אנשים, וכן ארגונים שעיקר פעילותם כולל עיבוד מידע אישי רגיש בהיקף נרחב. בין הארגונים נכללים: בנקים, חברות ביטוח, בתי חולים, קופות חולים, חברות תקשורת, מפעילי שירותים דיגיטליים וארגונים המעבדים מידע רפואי או פיננסי בהיקפים גדולים. הרשות מדגישה כי הממונה על הגנת הפרטיות יהיה גורם מקצועי עצמאי שתפקידו להוביל את תחום הפרטיות בארגון, לייעץ להנהלה ולעובדים, לפקח על עמידה בדרישות החוק, לקדם תוכניות הדרכה, לטפל בפניות של נושאי המידע ולשמש איש הקשר מול הרשות להגנת הפרטיות. מי יכול להיות ממונה על הגנת הפרטיות? גילוי הדעת קובע כי על הממונה להיות בעל ידע מעמיק בדיני הפרטיות, הבנה טכנולוגית מספקת של מערכות מידע ואבטחת מידע, וכן בעל היכרות עם פעילות הארגון. בנוסף, עליו לפעול ללא ניגוד עניינים, כאשר הארגון מחויב להעמיד לרשותו את המשאבים, הסמכויות והגישה למידע הנדרשים למילוי תפקידו. הרשות מבהירה גם כי תפקיד הממונה על הגנת הפרטיות שונה מתפקיד ממונה אבטחת המידע וההמלצה היא הפרדה בין שני התפקידים. אולם, אם בכל זאת משלבים – הדבר מחייב בחינה זהירה כדי להבטיח את עצמאותו של הממונה. לצד החובה החוקית, ממליצה הרשות גם לארגונים שאינם מחויבים במינוי ממונה לשקול לעשות זאת באופן וולונטרי. לדבריה, מינוי כזה מסייע בהפחתת סיכונים רגולטוריים ומשפטיים, מחזק את אמון הלקוחות והשותפים העסקיים, ואף עשוי להוות שיקול מקל בהטלת עיצומים כספיים במקרה של הפרת החוק. מהם העיצומים הכספיים? על פי התיקון לחוק, ארגונים שלא מינו ממונה על הגנת המידע לפי החוק, הרשות להגנת הפרטיות רשאית להשית עליהם קנסות בהיקפים שונים, לפי גודל הארגון והרגישות של המידע שיש לו. ארגון שמחזיק במאגר מידע "רגיל" עלול להיקנס בסכומים של 20 עד 40 אלף שקל, אם יש לו מידע רגיש. כמו כן יש אפשרות להשית קנסות לפי מניין האנשים שהמידע שבידי הארגון מתייחס אליהם. למשל ארגון שמחזיק מידע הקשור ל-50 אלף איש, הקנס יהיה בגובה 2 עד 4 שקלים לכל רשומה ובסך הכל מדובר בקנסות בגובה של 100 עד 200 אלף שקל.