תיאום מחירים: מי היבואן שנחקר על ידי רשות התחרות? חוקרי רשות התחרות פשטו על משרדי יוניליוור, החרימו מסמכים ומחשבים ועיכבו לחקריה בכירים, במסגרת החשדות לתיאום מחירים. יוניליוור: "פועלים כחוק ומשתפים פעולה עם החקירה ככל הנדרש" חוקרי רשות התחרות פשטו על משרדי יוניליוור, במסגרת החקירה בחשש לתיאום מחירים במשק. החוקרים החרימו מסמכים ומחשבים, תשאלו מספר בכירים בחרבה ואף עיכבו כמה מהם לחקירה. על פי ההנחות בענף המזון, הפעולה החריגה שבוצעה היום על ידי חוקרי רשות התחרות היא השלמה לחקירה הגלויה שנפתחה לפני כשלושה חודשים במהלכה נחקרו חלק מיצרני המזון, יבואנים מובילים ובעלי רשתות קמעונאיות.

בחודשים האחרונים מתקיים שיח רחב ומתמשך לגבי השאלה האם הזינוק באינפלציה הוא זמני או קבוע. להערכתי, השינויים בסביבה הכלכלית הנם כאלו אשר מגדילים את הסיכוי כי בשנים הקרובות נימצא בסביבת אינפלציה גבוהה יותר מזו אליה הורגלנו בעשור או שניים האחרונים. אם זהו אכן המצב, כדאי לתת את הדעת על עניין שהעיסוק בו מועט: אינפלציה אינה מכה בכולם באופן שווה. ישנם אלו בהם היא פוגעת יותר. ישנם גם אלו עמם היא יכולה אף להיטיב. מבט על הנושא דרך הפריזמה הפיננסית של יחסי לווה-מלווה מספק זוית ייחודית על התופעה. באופן כללי, אינפלציה בלתי-צפויה מהווה העברת ערך מהאזרחים למדינה, ובמידה מסוימת גם לחברות עסקיות. כמו כן, ככל שמדובר באזרחים, היא פוגעת יותר במבוגרים מאשר בצעירים. שחיקה בערך הכסף פוגעת במלווים וטובה ללווים. אם לקחתי הלוואה (שאינה צמודת-אינפלציה) של 1,000 שקלים לחמש שנים, כאשר תגיע לפרעון בסוף התקופה, אדרש להחזיר 1,000 שקלים. אך, בסביבה אינפלציונית בה יש שחיקה של ערך הכסף, 1,000 שקלים שאחזיר בעוד חמש שנים יהיו שווים פחות, כך שאצא נשכר מהמהלך. מי הם הלווים הגדולים ביותר היכולים באופן זה להנות מהעליה באינפלציה? המדינות. מדינות מגייסות חוב בהיקפים גדולים -- היקפים אשר הלכו וגדלו בשנים האחרונות -- בעיקר דרך הנפקת אגרות-חוב (שהנן, למעשה, סוג של הלוואה סחירה). החלק הארי של אגרות-החוב הממשלתיות אינו צמוד לאינפלציה. בבואן להחזיר את החוב, נהנות המדינות מהשחיקה בערך הכסף. ראוי לציין כי מדינת ישראל היא במצב קצת שונה: מסיבות היסטוריות (היפר-אינפלציה בשנות ה-1980), כחצי מהחוב הממשלתי הנו צמוד-אינפלציה. חברות עסקיות הן לעיתים לוות ולעיתים מלוות, ועל כן עקרונית נמצאות משני צידי המתרס -- אך בשקלול כללי, הן נוטות יותר לצד הלווה, ועל כן, גם הן נהנות, לפחות במידה מסוימת, משחיקת ההלוואות שנטלו.

FedEx ישראל משיקה שירותי מסירה חדשים שיאפשרו ללקוחותיהם לבחור לקבל את חבילתם באמצעות שליח עד הבית או באמצעות נקודת איסוף, ותאפשר מסירת משלוחים מאוחרת עד שעות הלילה. השירותים החדשים ניתנים כאפשרויות מסירה ללקוחות ללא עלות נוספת. ענף המשלוחים צמח והתפתח בשנתיים האחרונות בצל משבר הקורונה העולמי ובכך נדרשו להיעשות התאמות וחידושים עבור הצרכנים שמשתמשים כיום בשירותי המשלוחים יותר מאי פעם.

חברת ההייטק קורנית דיגיטל, שנסחרת בנאסד"ק בשווי למעלה של כ-5 מיליארד דולר, זכתה באות הצטיינות מנשיא המדינה יצחק הרצוג, על היותה יצואן מצטיין. בטקס חגיגי במעמד נשיא מדינת ישראל הוענקו בחמישי האחרון לקורנית דיגיטל אותות הצטיינות ע"י שרת הכלכלה והתעשייה, אורנה ברביבאי, יחד עם שבע חברות ישראליות נוספות מובילות בייצוא הישראלי לשווקים הבינלאומיים. לאחרונה חנכה קורנית, המפתחת מערכות דפוס דיגיטלי להדפסה על טקסטיל, את המפעל החדש שלה בקריית גת לייצור דיו, בהשקעה של 80 מיליון שקל. המעבר למפעל החדש צפוי להגביר את התפוקות בעקבות הביקוש ההולך וגדל, תוך שיפור יעילות העובדים במפעל.

האם נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, מבקש להאריך את תקופת כהונתו של סגנו, מוטי אהרוני, שלא כדין? לוואלה נודע כי הנציב מתכוון להאריך את כהונתו של אהרוני עד לפברואר 2023, זאת חרף העובדה שאהרוני הגיע לגיל פרישה כבר בפברואר 2020 ולפי כללי נציבות שירות המדינה היה עליו לפרוש מתפקידו. אולם שירותו הוארך - בפעם הראשונה לפברואר 2021 ולאחר מכן עד לפברואר 2022. תקנון שירות המדינה (התקשי"ר) אמנם מאפשר להאריך את משך העסקתם של עובדים בשירות המדינה שהגיעו לגיל פרישה, אך זאת רק בתנאי שפורסם מכרז לאיוש המשרה. במקרה של אהרוני לא פורסם מכרז לאיוש המשרה שלו עד למועד כתיבת שורות אלה. מדוע הסיפור של אהרוני צורם במיוחד? מעבר לכך שהנציב עצמו אינו עומד, לכאורה, בכללי נציבות שירות המדינה עליהם הוא אמון ושאותם הוא אוכף על שאר זרועות הממשלה, המקרה של אהרוני דורש התייחסות מיוחדת: לפני כשנה ניסה הנציב למנות את אהרוני, שנחשב למקורבו, לכאורה בניגוד לכללי הנציבות, לתפקיד מבקר הפנים. זהו תפקיד רגיש שדורש עצמאות רחבה ולפחות על פניו לא מתאים לאיוש בידי אדם שעלול להימצא בניגוד עניינים לכאורה, בשל קרבתו לנציב. לבסוף, המינוי לא יצא לפועל. לדעת רבים, בעקבות חשיפת כוונותיו של הנציב בתקשורת. בנוסף לכל אלה שורה של תפקידים בכירים בנציבות מאוישים בניגוד לתקשי"ר. כך למשל, ראש הסגל הבכיר בנציבות, אילן רם,משמש כממלא מקום של מנהל אגף מערכת הבריאות. קודם לכן שימש בנוסף לתפקידו כממלא מקום מנהלת אגף מכרזים למשך כשנה וקודם לכן מילא את מקומו של מנהל המדרשה, שוב למשך כשנה - הכל ברצף ובנוסף לתפקידו. גם ראש האגף לתכנון אסטרטגי ומדיניות בנציבות, תפקיד בכיר למדי, רונן דסה, הוא מינוי זמני. בנוסף למינוי הזמני של דסה לתפקיד ראש האגף לתכנון אסטרטגי הוא משמש כממלא מקום גם בתפקיד ראש האגף לשוויון מגדרי. תפקיד נוסף שמונה לכאורה שלא לפי כללי התקשי"ר, הוא של סגן מזכיר הממשלה, בו מכהן עמי כהן, יועצו הקרוב של הנציב, שממלא את התפקיד כבר כשנה וחצי, מאז נסגרו הדברים מול מזכיר הממשלה דאז צחי ברוורמן. הסיפורים האלה מספקים הצצה למה שקורה בנציבות שירות המדינה. גורמים שונים איתם שוחחנו, הגדירו את המצב בנציבות "מתחת לכל ביקורת". אחד הגורמים אף הוסיף: "הנציבות לא מרשה לאף משרד ממשלתי 'לתפור' משרות במילוי מקום - וטוב שכך כמובן, אך בפועל הנציבות עצמה מלאה במשרות של מנהלים בכירים, לא זוטרים, שמכהנים בתפקיד דה פקטו כממלאי מקום. מעבר לכך שאנו עוברים על 'נאה דורש נאה מקיים', יש גם בעיה אמיתית בדרך העסקה הזאת בגלל שהמנהל שנמצא במילוי מקום הוא לא עצמאי ולא פועל בשיקול דעת מקצועי, מחשש שמא לא יתמנה לתפקידו באופן קבוע, לאחר שיתפרסם מכרז לאיוש התפקיד התפקיד. ככה ניתן לנווט אותו לכל כיוון שהנציב או מי מטעמו חפץ, את הציבור זה לא משרת".

ברוח הימים האלה אולי מוטב להתחיל את הכתיבה בצירוף האותיות: דל"פ, לאמור: דעה לא פופולרית - ואכן מדובר בדעה לא פופולרית שכן ההנחה שהעסקים ספגו פגיעה משמעותית כתוצאה מהאומיקרון - ובעיקר ממדיניות הבידודים שנלוותה אליו, כבר התקבעה כאקסיומה. המציאות היא כמובן מורכבת יותר, גם אם לא ממש הפוכה, אבל בואו נתחיל עם מה שאין לגביו עוררין: במהלך חודש ינואר נרשמה ירידה מורגשת בפעילות העסקית בישראל. חברת שב"א (שרותי בנק אוטומטיים) פרסמה כי חלה ירידה של קרוב ל-12% בהוצאות בכרטיסי אשראי בחודש ינואר - בהוצאות של ישראלים בבתי העסק. לעומת זאת, חלה עלייה בהוצאות בעסקאות אונליין, מה שמביא את הירידה החודשית בהשוואה לחודש דצמבר ל-3.3% בלבד. ירידה נרשמה גם במשיכת מזומנים מהכספומטים, בשיעור של כ-12%. מה שמעניין יותר הוא העובדה שזה החודש השלישי ברציפות בו נרשמת ירידה שכזאת, שמלמדת אולי על שינוי בהרגלי הצריכה שאינו קשור בהכרח לקורונה (גם בחודש נובמבר נרשמה ירידה במשיכות מזומן, למרות שיא בסכומי העסקאות בכרטיסי אשראי). במילים אחרות: פגיעה - כן, מכה אנושה - ממש לא. אז מהיכן הבלבול? אולי מפני שכבר שכחנו פגיעה אנושה מהי. כאשר משווים את הנתונים לחודש ינואר 2021, המקביל בשנה שעברה, בה התנהל מבצע החיסון שהוביל לפתיחת המשק שהיה נתון אז בסגר חלקי, מגלים שיפור של 10%במשיכות המזומן, 11.7% בעסקאות אונליין ו-42.7% של גידול בהוצאות פיזיות בכרטיס אשראי לעומת ינואר 2021. הנתונים מספקים תמונה די ברורה לגבי החודש שבו הייתה פגיעת האומיקרון הגדולה ביותר, שיכולה להצטמצם לשלוש מילים: כואב, אבל פחות. אז מהיכן נוצר הרושם על פגיעה עסקית אנושה בעקבות הוויראנט המדבק במיוחד? התשובה, לא תאמינו, מוליכה אל האשמים כמעט בכל צרותיו של המשק הישראלי, מרמת העבודה המאורגנת, דרך מערכת החינוך, עבור בחקלאות - ועתה גם בעסקים הקטנים: העסקנים.

לא רק פוליטיקאים ופקידי ממשלה בכירים אלא גם לא מעט אנשי עסקים שואלים את עצמם האם נפרצו גם הטלפונים הסלולריים שלהם. בנסיבות רגילות היה מומלץ לאותם גורמים שלא לחכות להחלטה על ועדת חקירה - ממשלתית או ממלכתית -ולנסות לתבוע מהחברה לא רק את עלבונם אלא אולי גם הפסדים כספיים שנגרמו להם כתוצאה מהרוגלה שהופעלה נגדם. הבעיה היא שמי שירצה לעשות כן, יגלה שלא מדובר במאבק פשוט: לא רק שלרשות NSO עומד תקציב משפטי בלתי נדלה, שיסייע להם להתיש כל תובע אפשרי, הרי שהגוף "החצי-בטחוני" זוכה גם להגנה מפתיעה מצד המערכת המשפטית, שממהרת לאשר צווי איסור פרסום על התיקים המתנהלים כנגד החברה.