פרגיות צלויות בתנור עם ירקות צבעוניים ברוטב טעים של מיסו, מייפל ולימון

עם כריכים שעשויים מיותר מ-20 מרכיבים, ל"רחל בשדרה" בירושלים יצא שם של וואו. דוד רוזנטל ביקר בבוטקה המפורסם בשכונת רחביה ויצא משם המום, לא בהכרח בקטע טוב

נמאס לכם מבננות שהבשילו והרקיבו מהר מדי? מומחית היגיינת מזון פרסה את השיטות השונות לאחסון בננות שיאפשרו לכם לשמור על הבננות לכמעט שלושה שבועות - ומה אסור לכם לעשות בשום פנים ואופן

נסו את משחק השתייה הבא: הדליקו את הטלוויזיה והעבירו ערוצים עד שתיפלו על תכנית בישול. בכל פעם שהמנחה מתייחס/ת לאוכל ישראלי במונחים של "טעמים חזקים", "צבעוני", או למרבה הקרינג' "שמח" - שותים. כנראה שתהיו שיכורים עוד לפני הקינוח, שיזכה בתורו לסופרלטיבים מעולמות ההון-שילטון כמו "עשיר" או "מושחת". רוצים עוד משחק? שאלו שתיינים מקומיים איזה וויסקי הם אוהבים. בכל פעם שאתה שומעים את התשובות "מתקתק", "עדין" או הלהיט הנצחי "כזה שיורד חלק" - שותים. עכשיו בואו נדבר על וויסקי אמריקאי. למרות החיבור המדיני והתרבותי ארוך-השנים בין ישראל לארצות הברית של אמריקה, לא תמצאו כאן הרבה חובבים של הז'אנר. הקיטוב הזה בהעדפות הקולינריות שלנו - שהאוכל ישרוף לנו את בלוטות הטעם אבל שהמשקה יירד חלק - זולג גם ליחסים עם המטבח האמריקאי, כשמאכלים כמו המבורגר, עוף מטוגן ואפילו קראק פאי כבר עשו מזמן עלייה ונקלטו בהצלחה מרובה, אבל הברבן והטנסי וויסקי קצת נתקעו בביקורת דרכונים. ובכל זאת האמת, כמו כוס של ברבן איכותי, היא מורכבת; הרי אין סיבה ממשית שלא נשתה כאן וויסקי אמריקאי על סוגיו. אימצנו את הסטייל, המוזיקה, הפוליטיקה והקציצה - למה לא את הוויסקי? יש פה חלק לא מבוטל לתרגול של החך (הרי גם וויסקי סקוטי לא שתו כאן פעם) כמו גם פתיחות לטעם חדש ואולי אף נרכש. אחת לכל כמה שנים שוטף גל חדש של וויסקי אמריקאי את מדפי הארץ ומזריק קצת חיים לקטגוריה, בתקווה שהפעם זו תחילתו של רנסנס. אפשרי שהפעם האחת-לכל-כמה-שנים מתרחשת בימים אלה, עם חזרתם לשוק של שני מותגים מעולים שנעדרו ממדפי ישראל זמן ארוך מדי - 'אוון וויליאמס' ו-'אלייז'ה קרייג'. רק חזרו וכבר נמזגו. המערב הפרוע זה כאן.