השינוי שמחולל עינב אזגורי ב"יוליה" עוד בתחילתו, אבל כבר עכשיו אפשר לראות שם את הניצוצות של השף המוערך

שידוך מדויק שסוגר כל פינה ושיתוף פעולה קטלני במיוחד: טועמי "חדש על המדף" זוגיים

קצת ברוקולי, גבינה שיש במקרר וחבילת בצק פילו, זה כל מה שצריך בשביל העונג הזה

אם נלך עם הסטיגמה עד הסוף, אז בחתך רחב ישראלים אוהבים מרלו. אם אני חוזרת אחורה שבע או שמונה שנים, אני יכולה לומר בוודאות שבקטגוריית היינות האדומים, בתפריטי רוב המסעדות והברים הייתם מוצאים רק קברנה ומרלו, פה ושם אולי מלבק אבל זה גם צריך היה להיות מקום שיש בו מישהו שמבין עניין. תרבות השתייה והיין בישראל הלכה והתרחבה, מאז ואני זנחתי את המרלו כדי לצאת לרעות בשדות אדומים זרים. עבורי, זה היה התפר הזה בין שתייה חובבנית לבין הרצון שלי ללמוד לעומק את עולם היין, ומרלו - אחד הזנים הנפוצים בעולם, שמשמשים כבסיס רחב לבלנדים נפלאים, היה, איך לומר שגרתי מידי. אחרי התעמקות קלה, גיליתי שזן הענבים קרוי על שמה של ציפור קטנה, וגם את העובדה שעם כל ההיסטוריה שלו המרלו הוא זן חדש יחסית שהופיע לראשונה בבורדו רק במאה השמונה-עשרה.

הפירות המתקרמלים בתבנית יחד עם הפריכות החמאתית של הבצק מעל, מהלכים עלינו קסם, בעיקר כשהטמפרטורות מתחילות לרדת

מתן שופן מכין לילדים ארוחה בסיר אחד שיש בה הכל - עוף, אורז ואפילו ירקות שהוא מגניב פנימה בלי שהם ישימו לב

חוגגים ניצחון? מתאוששים מתבוסה? כוסית משקה, אתם יודעים, מתאימה לשני המצבים. ואנחנו כאן, כמו בכל סופשבוע, כדי להמליץ לכם על יין אחד, וורמוט אחד ומקום אחד שיעשו לכם את הסופ"ש