עברנו חתיכת חיים חצויה - חלקה יחד, חלקה כמתחרים. ותמיד בקשר, כזה או אחר. ג. יפית ז"ל. גם עבורי, עמית ומתחרה, הז"ל הזה לא קל. הקשר לאורך השנים היה מעורב ברגשות, כאלה ואחרים. רגשות שלא דוהים, רגשות שהפכו עם השנים ליותר ויותר מכבדים ומוקירים. כן, מתבגרים, נקודה. יפית (כך קראתי לך, אחרים ג.), אני חוזר איתך עשרות שנים לאחור, קצת לפני ימיה הראשונים של הטלוויזיה המסחרית (2). הכרנו בפרסום פלד, הגעתי לפגישה עם רזי פלד. עבדת שם כסופרוויזר. איכשהו העברת לי מסר שאת בשלה להתקדם לתחנה הבאה שלך, המסר נקלט. היה לך חיבור טוב ומיידי עם הפרויקטים שלי בידיעות אחרונות, ועם הרוח המיוחדת שהיתה מסביב. התאים לך כמו כפפה מדויקת ליד: מוספים מיוחדים ויצירתיים, בעיקר מדורי תוכן שיווקי (אז פרסומי), לימים תחת חתימת גד בירון. תוך ימים את עוברת לעבוד איתי במשרדים שלי בבית ידיעות אחרונות (בימיו הגדולים). עם יכולת נדירה שהיתה לך ליצור ולטוות קשרים, לבנות מאגר לקוחות מהשורה הראשונה לפרויקטים החדשים (ביניהם גם עם מיקי שטראוס ז"ל שהיה מגיע למשרד), ועם יכולת כתיבה משלימה - מודה, היית עבורי אוצר, נכס, איתו המשכנו גם במשרד העצמאי הבא שלי מחוץ לידיעות, ברחוב אנגל הבלתי נשכח במרכז העיר.

"נדהמנו לקבל מכם בתזמון מפתיע - יום ההשקה של ערוץ "עכשיו 14" סדרת מכתבים שריח חזק של ניסיון להשבית שמחות נודף ממנה על נושא שכבר נסגר במסגרת הרישיון הקבוע... הניסיון להסיט את תשומת לבנו בימים כאלה לסוגיות שסבלו וסובלות דיחוי - ועוד עם בתוך 5 ימי עבודה! שהם כולם ימי חג החנוכה - בלתי מתקבלת על הדעת. אנו מודיעים לכם כי אין ביכולתנו להיענות לבקשתכם בלוח הזמנים שהצבתם". כך משיבים בערוץ 14 (לשעבר 20) לדרישת הרשות השנייה לשלם חוב בסך 12 מיליון שקל עבור חובות רגולטוריות שטרם כוסו. בחלופת מכתבים זועמת בין הרשות לערוץ 14 שהגיעה לידי וואלה! ברנז'ה טוענים עוד בערוץ כי כי טרם קיבלו את רישיון השידור בפועל, גם אחרי שעמדו בכל הדרישות. "טרם קיבלנו מענה לשאלתנו ממכתבנו הקודם, בבקשה דחופה להבהרה, מדוע על אף החלטת מועצת הרשות השניה מתאריך ה-21.9.2 המאשרת את הענקת הרשיון הקבוע לערוץ 20 (עכשיו 14) לא קיבלנו לידנו את הרישיון עד לרגע זה. האם חברי מועצת הרשות השניה מודעים לעובדה שהחלטתם לא מיושמת בפועל וכי אתם נמנעים מלהעניק לנו את הרישיון גם אחרי שעמדנו בכל הדרישות".

כל כך הרבה רגעים מביכים היו החודש, שקשה לזכור או להאמין כי התקרית המביכה והמכוננת של דני רופ היתה חלק מהחודש הזה, והיא כמובן לא לבד. עשרה רגעים מהחודש האחרון שהיינו מעדיפים לשכוח (אבל לא נוכל לשכוח)

‏אחרי תקופה לא קצרה, רשת שוב מנצחת בפריים טיים. מי שמשלמת את המחיר: חדשות 12 שיורדת לשפל. חדשות 13 עם נתון טוב

ג. יפית הלכה לעולמה בגיל 70, לאחר מאבק במחלת הסרטן. יפית, שנולדה בשם יפה מימון ובהמשך יפית גרינברג, מיתגה את עצמה בשם המוכר, שהפך אותה לאחת מאושיות הפרסום בישראל בעשורים האחרונים. באמצעות עשרות קמפיינים מוצלחים בתקשורת היא יצרה את קבוצת "ג. יפית תקשורת". נוכחותה בלטה בטלוויזיה כבר משנות ה-80, והיא הפכה לדמות מוכרת במיוחד על המסך ונחשבת למותג חזק במיוחד בתחום הצרכנות ובמינוף מותגים.

איתי ולדמן, עורך אתר mako יסיים את תפקידו בינואר הקרוב, בסיום 8 שנים לכהונתו בתפקיד. ולדמן ביקש להמשיך הלאה ולצאת לדרך חדשה. לפני כן שימש ולדמן כעורך המקומון טיימאאוט תל אביב. מדובר בעזיבה השנייה של בכיר בקשת תוך חודש, עם עזיבתו של סמנכ"ל השיווק הוותיק צביקה ליבליך את הקבוצה אחרי 22 שנים. בשנות כהונתו, אתר mako התבסס כאחד מאתרי התוכן הגדולים בישראל, אחרי ynet ו-וואלה!, והטראפיק בו עלה באופן משמעותי מיום הקמתו. בחודשים האחרונים הקימו באתר מחלקת פודקאסט הנחשבת למצליחה. האתר החל לפעול באוקטובר 2008 ועורכו הראשון היה יובל נתן, עיתונאי ומייסד מגזין "רייטינג". החל מינואר 2014 ולדמן מחזיק בתפקיד. בינואר 2015, דיווח האתר כי לראשונה מאז הקמתו הגיע לאיזון תקציבי. נקודת ציון משמעותית נוספת באתר הייתה בתחילת 2018, כאשר האמן בועז ארד נמצא מת בביתו, יממה אחרי פרסום תחקיר באתר על קשר שניהל עם תלמידותיו. מאקו נתפס מיום הקמתו כאתר בעל אוריינטציה בידורית ולא חדשותית, עד שהדבר קיבל חותם רשמי ב-2020, עם פיצול ערוץ החדשות של מאקו שעד אז התבסס על תכני חדשות 12, לאתר נפרד - N12. בתחילת השנה פורסם באתר העצמאי "המקום הכי חם בגיהנום" תחקיר בו נטען על התעמרות בעובדים במאקו על ידי עורכת התרבות באתר צליל הופמן, ועל סביבת עבודה פוגענית. לאחר מכן היא עזבה את עבודתה.