ההסכם הרב-שנתי מוערך בהיקף של 100 מיליון שקל (30 מיליון דולר) והוא יכלול שירותי תחזוקה לתחנות הנשק הימי הנשלטת מרחוק, למערכות טילים ומעקב, ועוד צילום באדיבות רפאל רפאל מודיעה כי זכתה בחוזה חדש עם מדינה אסייתית למתן שירותי תמיכה ותחזוקה מקיפים למערכות התפעוליות בצי שלה. ההסכם הרב-שנתי מוערך בהיקף 100 מיליון שקל (30 מיליון דולר) והוא יכלול שירותי תחזוקה לתחנות הנשק הימי הנשלטת מרחוק TYPHOON ו-MINI-TYPHOON של חיל הים, מערכות טילי Naval SPIKE ER ו-NLOS, מערכות מעקב EO, וכן EW Integrated Decoy Systems. סגן נשיא וראש מנהל מערכות הלוחמה הימית של רפאל, רן תבור: ״אנו ננהל ונבצע את שירותי התחזוקה לחיל הים בצורה האפקטיבית ביותר ובאופן שיבטיח רמת יכולת מבצעית גבוהה. הסכם זה הינו חלק מהאסטרטגיה של רפאל להגביר את הפעילות בתחום התחזוקה ותמיכת הלקוחות ללקוחותיה בארץ ובעולם״.

מדובר בכלי שיט מלחמתי גדול וכבד, שאורכו 95 מטרים, רוחבו 20 מטרים ומשקלו 2,500 טונות, המיועד לפעול בזירות קרובות ורחוקות כאחד צילום: דוברות זרוע הים תוספת חשובה לזרוע הים: נחתת חדישה – כלי שיט מלחמתי המאפשר שינוע לוחמים וציוד ונחיתה בחופים קרובים ורחוקים. בטקס במספנות פסקגולה בארה"ב נמסרה הנחתת ״אח"י נחשון״ באופן רשמי לזרוע הים, הראשונה מבין שתי נחתות שיקלוט החיל.  ״אח"י נחשון״ מיועדת לפעולה בזירות קרובות ורחוקות כאחד. מדובר בכלי שיט גדול וכבד, שאורכו 95 מטרים, רוחבו 20 מטרים ומשקלו 2,500 טונות. הנחתת מופעלת על ידי צוות של כמה עשרות לוחמים, כרבע מהם לוחמות, בפיקוד קצין חובל בדרגת רס"ן. בטקס העברת הנחתת לזרוע הים בארה"ב נכח מפקד בסיס חיפה, תא"ל טל פוליטיס. מפקד זרוע הים, אלוף דוד סער, כתב לצוות שקיבל לידיו את הנחתת: "אתם מוליכים את זרוע הים אל אופקים חדשים. זרוע הים מחדשת תחום מקצועי ומסורת לוחמים". ראש משלחת הרכש של משרד הביטחון בניו יורק, תא"ל (מיל׳) מישל בן ברוך, אמר כי "מסירת הנחתת לזרוע הים היא אחת מעשרות תוכניות בנין כוח היוצאות לפועל בארה"ב לטובת צה"ל".

על פי דיווח של סוכנות ידיעות מקומית, הטיל עובר עתה סדרת ניסויים ובדיקות ויהווה ״פרק חדש בכוח ההגנה של איראן״ טילים סופר-סוניים תוצרת איראן, 2020. צילום: WANA (West Asia News Agency) via REUTERS איראן הודיעה שיש בידה טכנולוגיה לבניית טיל שיוט סופר-סוני חדש, וכי  הטיל מצוי עדיין בשלב של בדיקות וניסויים, כך הודיעה סוכנות הידיעות האיראנית TASNIM. בהודעה נאמר שטיל זה, שהוא בן דור חדש של טילי שיוט תוצרת איראן, עובר עתה סדרת ניסויים ובדיקות, והוא יהווה "פרק חדש בכוח ההגנה של איראן". סוכנות רויטרס מציינת כי ההודעה על הטיל הסופר-סוני החדש מתפרסמת כאשר שורר מתח בין טהרן לבין וושינגטון בנושא המצב במפרץ הפרסי, בעיקר אחרי שבשבוע שעבר חשפה איראן כלי שיט חדשים שלדבריה חמושים בטילים שטווחם 600 ק"מ.

האם ישראל באמת יכולה – או רוצה – ״להחזיר את לבנון לתקופת האבן״, כיצד שני סוגי המדיניות הישראלית ביו״ש סותרים זה את זה, האם הממשלה תנטרל את ה״ישראליזציה״ של ערביי המדינה, והאם המחיר של נורמליזציה עם סעודיה באמת שווה את זה גלנט ונתניהו בכנסת, מוקדם יותר החודש. צילום: REUTERS/Amir Cohen 1. דחייה של הדאחיה הדמות הפוליטית הקרובה ביותר לשר הביטחון יואב גלנט אינה מהליכוד. זהו ח"כ אריה דרעי, שנחלץ להציל אותו מהדחה בחודש מרס, ומשוחח עימו לעתים תכופות. דרעי המנוסה מגלה אמפתיה לגלנט. הוא מבין טוב ממרבית השרים את המצוקה שצה"ל נמצא בה: פנימית ומול האויבים, שנהנים לראות את ישראל מפרקת את עצמה. במערכת הביטחון, גלנט קרוב מאוד לרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי. ההתייעצויות שלהם אמיתיות, לעתים גם בשעות הקטנות של הלילה. ההערכה בין מפקדי הקומנדו הימי וסיירת מטכ"ל לשעבר גבוהה. ושניהם נמצאים באותו צרה: הם יודעים שהמשבר בצבא המילואים חמור יותר מכפי שהוא מצטייר בתקשורת, ומחלחל במהירות למערכי צבא הקבע. סופו שיגיע גם לצבא החובה – אם כי גיוס ילידי שנת ההתנתקות, 2005, התחיל השבוע באופן חלק למדי. וכן, גלנט והלוי מאמינים שצה"ל עדיין נמצא בכשירות מבצעית, בינתיים. הצרות הביטחוניות המיידיות של ישראל אינן מהקריסה של מודל צבא העם. לפני כל הזירות, אגף המודיעין מזהיר מפני מלחמה בצפון, בסבירות הגבוהה ביותר מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. אם מסתכלים על הדברים באופן פשטני, אפשר לראות את ההצהרה הלוחמנית של גלנט בגבול הצפון השבוע כניסיון למנוע מנסראללה להגיע למסקנה שיש לו הזדמנות גדולה לפתוח במתקפה משום שצה"ל חלש מאי פעם (בעיקר בשל הפסקת ההתנדבות של מאות מטייסי המילואים). "נחזיר את לבנון לתקופת האבן", איים גלנט ביום שני. האחרון שהשתמש בטרמינולוגיה  הזאת היה הרמטכ"ל דן חלוץ בימים הראשונים של מלחמת לבנון השנייה. הרמז של גלנט ברור: טעות של חיזבאללה תעלה לנסראללה בהשמדה מחודשת של רובע החיזבאללה בביירות, הדאחייה, בדיוק כמו אז. זוהי טראומה, שספק אם נסראללה לגמרי התאושש ממנה. אלא שהמציאות אינה נוטה להיות פשוטה. במשבר מול לבנון יש הרבה יותר מגורם אחד שמשפיע על הזירה, ויותר מתוצאה אפשרית אחת. כך, אילו הדברים היו תלויים רק בנסראללה ובפטרוניו בטהרן, סביר שאלה היו שואפים לפגיעה קשה בישראל מבלי לקחת אחריות ומבלי להתדרדר למלחמה רבתי, כמו בפיגוע בצומת מגידו ובירי הרקטות המסיבי לעבר ישראל בשיא המשבר החברתי באביב. יש לחיזבאללה ולאיראנים כמה סיבות טובות מבחינתם לסגור חשבון עם ישראל, ובראשן נקמה על החיסולים  של בכירים איראנים שמיוחסים בתקשורת העולמית לישראל, והתקפות חוזרות ונשנות המתרחשות בעיקר בסוריה, כולל השבוע. חיזבאללה גם מנסה לאותת לישראל שהוא אינו מסכים לעבודות המבוצעות על ידי משרד הביטחון  לאורך ״הקו הסגול" – הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון שנקבע בין המעצמות לאחר מלחמת העולם הראשונה, שחלקו שנוי במחלוקת. חיזבאללה גם בטח אינו מסכים לאיחוד בפועל שביצעה ישראל בכפר העלאווי רג'ר במורדות הר דב, שחלקו הצפוני נמצא בברור בשטח הריבוני הלבנוני. ישראל, מצידה, מעדיפה להעלים בינתיים עין מהאוהל שהקים חיזבאללה על שטחנו הריבוני, מעבר לגדר המערכת, ולהציב רק שתי אפשרויות לעתיד הנראה לעין – או שיהיה שקט מלא בגבול הצפון, או שהחיזבאללה יחטוף מכה קשה, עם כל המשמעויות הקשות שיהיו לכך גם בישראל. כמו שגלנט "הבטיח". וגם זה: לחיזבאללה אין אפילו טיפת לגיטימציה פנימית לפתוח במלחמה מול ישראל, כאשר הכלכלה הלבנונית מרוסקת לגמרי והרוב הלבנוני סבור שהוא זה שמשלם את המחיר בשם איראן. ואילו איראן לא תמהר "לבזבז" את הכוח הצבאי שבנתה בלבנון ואשר נועד בראש ובראשנה כדי להרתיע את ישראל וארה"ב מפני תקיפה אפשרית על אדמת איראן עצמה. לישראל, מצידה, יש הרבה סיבות שלא לרצות במלחמה: גם בגלל שכמות הטילים בלבנון גדולה היום לאין שיעור מאשר הייתה ב-2006, ולא פחות מ-10,000 מהם נושאים ראש ביות שיכול להוביל אותם בצורה מדויקת לעבר יעדים אסטרטגיים בישראל. זוהי מסה שתקשה על מערכות ההגנה, דוגמת "כיפת ברזל", לספק הגנה מוחלטת על כל הארץ, והאתרים האסטרטגיים יזכו לעדיפות על פני הערים. מעבר לכך, כמעט בטוח שכל עימות עתידי יהיה רב זירתי. כבר כעת אפשר לראות את השילוב בין הזירות, אפילו ביום-יום. למשל בהודעה של השב"כ השבוע, שלפיה תפס חוליית טרור שהופעלה מלבנון על ידי איש החזית העממית, עלאם כעבי – שבמקור גורש לעזה במסגרת עסקת גלעד שליט. אז מה ייצא מכל התבשיל הלוהט שהגיע השבוע לעוד שיא? במערכת הביטחון הישראלית עדיין מאמינים שמלחמת לבנון השלישית יכולה להימנע, אבל לא הכול תלוי בנו, ולכל הסלמה תהיה דינמיקה משל עצמה. חלילה. 2. סיר לחץ הרצי הלוי ויואב גלנט היו גם מי שלחצו על מבצע "בית וגן" בג'נין לפני כחודשיים. ההחלטה על המבצע התקבלה על ידי הקבינט סמוך לחצות הלילה, לא בלב שלם. החשש הגדול היה מפני נפגעים רבים מהצד הפלסטיני וגם מהצד שלנו. בסופו של דבר המבצע הלך הרבה יותר חלק מהציפיות, אבל הישגיו רחוקים מייבוש ביצת הטרור. כצפוי. כך, חיסלו כוחות של ימ"מ וצה"ל, ביחד עם השב"כ, חוליה מג'נין שהייתה בדרך לבצע פיגוע ביום שני – אבל פספסו את המבוקש מג'נין שהסתובב במוצ"ש בלב תל אביב, ורצח את רכז הביטחון חן אמיר, לפני שחוסל על ידי חברו. בשב"כ יודעים כי באזור ג'נין, ולא רק שם, יש עדיין הרבה מאוד נשק ולא מעט מבוקשים. הרשות הפלסטינית עושה שם צעדים מהוססים להפגין נוכחות, אבל יכולותיה ירודות. לכאורה, הרשות הפלסטינית ניתקה את התיאום הביטחוני עם ישראל כבר בתחילת השנה. למעשה, התיאום נמשך במידה כזאת או אחרת בשל האויב המשותף – החמאס. ניתן ללמוד עד כמה חשוב התיאום הביטחוני למניעת פיגועים מדברים שאמר קצין בכיר מאוד לאחרונה בדיון פנימי: "צריך לתת לאבו מאזן את פרס ביטחון ישראל, כי בלעדיו כבר היינו מזמן באינתיפאדה שלישית". אולי הוא מגזים, אבל ההיסטוריה מלמדת כי בשבועות שבהם התחיל התיאום הביטחוני, בשנת 2005, לאחר מות יאסר ערפאת, פחתו מספר אירועי הטרור ביו"ש בצורה דרמטית, והסתיימה האינתיפאדה השנייה. התפיסה שצריך לחזק את הרשות הפלסטינית  ולשמר את התיאום הביטחוני מקובלת מאוד לא רק על מפקד פיקוד המרכז אלוף יהודה פוקס, שגדל כחרדי והתקרב מאוד לגלנט כאשר שירת תחתיו בפיקוד הדרום, אלא גם על השב"כ וכן בקומה ה-14 בבניין משרד הביטחון בקריה, שם יושב גלנט. לפי הגישה הזאת, התקרית בליל שבת בכפר בורקה, שבה נהרג פלסטיני בן 19, ונפצעו שני יהודים, הוא יותר מירייה עצמית מבחינת האינטרסים של ישראל וההתיישבות בפרט. אלא שבקומה ה-15, קומה אחת מעל גלנט, יוזם השר בצלאל סמוטריץ צעדים שנועדו להחליש את הרשות, כך שלישראל יש ביהודה ושומרון שני סוגי מדיניות שסותרים את עצמם, בפעם הראשונה מאז 1967. 3. בין עבאס (מחמוד) לעבאס (מנסור) גם בשבתו כשר אוצר, ההחלטה של סמוטריץ להקפיא תקציבים לרשויות ערביות בישראל ואת התמיכה בלימודים של תושבי מזרח ירושלים, שנויה במחלוקת מבחינה ביטחונית. הפעם, זווית ראיה של השב"כ (שזכה השבוע לתמיכה פומבית רפה מצד ראש הממשלה נתניהו על רקע ביקורת שהושמעה כלפיו בשל אירועי בורקה והפיגוע בתל אביב): ערביי ישראל רחוקים מלהיות מקשה אחת. בשירות עוקבים מזה שנים לא רק אחר קיני טרור בקרב ערביי ישראל, אלא גם אחר הלכי רוח בחברה הערבית. לפי הגישה הזאת, ועל אף אירועי "שומר החומות" שחשפו את עומק האיבה כלפי יהודים בערים מעורבות, כלל ערביי ישראל עוברים תהליך ברור של "ישראליזציה". הם נוסעים לחו"ל הרבה יותר מאשר בעבר (תסכלו סביבכם בפעם הבאה כשאתם בנתב"ג), עושים יותר ג׳וגינג, מאמצים סממנים נוספים של תרבות ישראלית-מערבית – וגם מביאים לעולם פחות ילדים. רק 2.9 ילדים בממוצע לאישה, פחות מהיהודים. במשקפיים הוורודות, המעורבות הפעילה של ערביי ישראל בטרור היא אפסית. רק שברי אחוזים מכלל האוכלסייה. זה אחד ההישגים הגדולים של ישראל ושל התנועה הציונית, אם חושבים על השנים הראשונות של המדינה, שבהן התושבים הערבים היו תחת משטר צבאי. אבל מגמת ההשתלבות הכללית יכולה להשתנות. זה תלוי גם בצעדי הממשלה, אך לא רק. 4.הדרך לנורמליזציה פעם נהוג היה לומר כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. לכולם היה ברור כי כדי להגיע להישגים מול ארה"ב, שהייתה מעצמת העל העולמית היחידה, צריך להתקרב לישראל. לא זה המצב כעת, ושלא כמו בעת המגעים לקראת "הסכמי אברהם", הפעם ישראל היא שחקן משני מבחינת ערב הסעודית וארה"ב. ועל רקע הפרסומים השבוע על התקדמות לכאורה לקראת נורמליזציה, חשוב לדעת כי לארה"ב וליורש העצר מוחמד בן סלמאן, השליט בפועל של סעודיה כבר כעת (עוד לפני שיקבל את המלוכה רשמית בעוד כשנה), יש אינטרסים משלהם להגיע להסכם לכאורה היסטורי. ערב הסעודית מעוניינת בתכנית גרעין אזרחית על רקע תכנית הגרעין הצבאית של איראן, בברית הגנה עם ארה"ב, ואולי גם במטוסי קרב מתקדמים. הנשיא ביידן זקוק להישג מדיני לפני בחירות 2024, ומעוניין לבלום את ההשפעה הגוברת של סין ואיראן במפרץ הפרסי. גם לישראל יש עניין ברור בהסכם נורמליזציה, בטח על רקע המשבר הפוליטי הפנימי, אבל המחיר – תכנית גרעין ונשק מתקדם לערב הסעודית, ומחיר גם בזירה הפלסטינית – לא בהכרח משתלם לנו. לפי הגישה הזאת, את פירות הנורמליזציה העיקריים, הכוללים טיסות חופשיות וסחר נרחב עם ערב הסעודית – ממילא כבר יש לנו.

בפנטגון פירשו את המופע הימי כעדות נוספת ומופגנת של השת"פ הצבאי בין רוסיה לסין, אם כי כלי השיט לא חדרו לתחום המים הטריטוריאליים של ארה"ב באלסקה, וכבר התרחקו מהחוף מטוס סיור ימי ״פוסידון״ של הצי האמריקני. צילום: Darren Koch via Wikipedia Commons הצי וחה"א של ארה"ב מתכוננים לתרחישי עימות עם סין נוכח הרחבת שיתוף הפעולה בין סין לרוסיה. שייטת של 11 ספינות מלחמה של סין ורוסיה שייטו בימים האחרונים מול האיים האלאוטיים שבאלסקה. עקבו אחריהם ארבע משחתות של הצי האמריקני ומטוס סיור ימי P-8 פוסידון. בפנטגון פירשו את המופע הימי כעדות נוספת ומופגנת של השת"פ הצבאי בין רוסיה לסין, אם כי כלי השיט לא חדרו לתחום המים הטריטוריאליים של ארה"ב באלסקה, וכבר התרחקו מהחוף. כתוצאה מהידיעות על השייטת הרוסית-סינית מול חופי אלסקה נשמעו קולות בארה"ב ששוב העלו דרישות לבנות באלסקה בסיס קבע ימי גדול. השייטת הרוסית-סינית יצאה מנמל ולדיווסטוק ב-27 ביולי והפליגה משם לכיוון אלסקה. החשש מהעוצמה הצבאית של סין באה לידי ביטוי גם בתרגיל האווירי הגדול RED FLAG  של חה"א  האמריקני, שבפעם הראשונה משלב בימים אלו מבצעים משותפים עם הצי. למארגני תמרון "הדגל האדום" הוצגו תרחישים שדיברו על מבצעי אוויר-ים משותפים ומשולבים מול האויב הסיני באוקיאנוס השקט, כאשר ההתמודדות היא מול העוצמה הצבאית הסינית. אתר War Zone מדווח, כי מפקדות הצי וחה"א של ארה"ב מתכוננות לאפשרות של עימות צבאי עם סין, וזה באמצעות תמרונים משולבים ים-אוויר. הסנאטור מארק קלי, קפטן לשעבר בצי האמריקני, הודיע שבתרגיל "הדגל האדום" ישתתפו השנה מטוסי ביון אלקטרוני EA-18G ומטוסים נוספים שבסיסם בנושאות מטוסים של הצי האמריקני. כן ישתתפו מטוסי התדלוק החדישים KC-46 ומסוקי חילוץ והצלה.

בתחנה הפוליטיקה כבר עמוק בפנים. עריכת שינויים פרסונליים בהנהלה עלולים להפוך אותה לערוץ תקשורת דמוי ערוץ 14 בטלוויזיה צילום: עירד עצמון, Wikimedia Commons גלי צה"ל שוב על הגריל. יצור מוזר וחריג תחנת שידור של צה"ל, חיילים במדים מראיינים פוליטיקאים. תחנת שידור שיש לה מפקד ולא מנהל. אנומליה שעבדה יפה קרוב ל-70 שנה וקצרה הצלחת והישגים עיתונאיים והייתה בית ספר של טובי עיתונאי ושדרי ישראל. רק השבוע: מפקד גל"צ חושש שיסגרו את התחנה כיוון שעיתונאי מתח ביקורת על מקורב לראש הממשלה, עורכי דין מעורבים. ככה לא בונים חומה בגוף תקשורת. ראשי מממשלה, שרי ביטחון, רמטכ"לים ופונקציונרים בכירים אחרים איימו במשך השנים לסגור את התחנה הצבאית ביפו. מחו בשיחות טלפון זועמות על מה שנאמר בשידור, איימו לפטר את המגיש הזה/זאת או את העורך/ת ההוא, ולהחליף "מיד" את מפקד גלי צה"ל. איימו, ולא סגרו את התחנה הצבאית. בימים אלו נראה שהסכנה לתחנה גדולה מאשר בעבר. שר הביטחון הקים ועדת מייעצת לבדיקת ההפעלה של התחנה. יש המלצות הנשמרות בסוד, לא ברור למה, אך ההמלצה העיקרית איננה לסגור את התחנה אלא לשנות, לפקח יותר מקרוב, פיקוח יותר הדוק. סכנה גדולה יותר נשקפת לתחנה מהחמרת תהליך הפוליטיזציה של גל"צ מכיוון הממשלה. "רפורמה גל"צית", על משקל רפורמה משפטית. הרפורמה המשפטית עירבה את צה"ל בפוליטיקה, בגל"צ הפוליטיקה היא כבר עמוק בפנים. מזימה לערוך שינויים פרסונליים כאלו בניהול התחנה שעלולים להפוך אותה לערוץ תקשורת דמוי ערוץ 14 בטלוויזיה. גל"צ רדיו 14.   כבר עתה, עוד לפני שהוחל ב"רפורמה הגל"צית", נשמעות התבטאויות קשות מפי ותיקי התחנה, כמו גל"צ היא כבר כיום סחורה פוליטית שהכל בוחשים בה. בקרב עיתונאי התחנה יש חשש כבד מפעילים-עסקנים פוליטיים שעלולים לתפוס פיקוד בגל"צ. והיו דברים מעולם. אינספור אופציות הוזכרו לעתיד התחנה: להעביר אותה לניהול אזרחי. להעבירה לתאגיד ממשלתי. לאחד עם גוף תקשורת אחר. לסגור. עד כה נמנעו ממשלות ישראל ושרי הביטחון והרמטכ"לים מסגירת התחנה. הבינו שבמדינה דמוקרטית בעלת תקשורת חופשית אין סוגרים ערוץ תקשורת כמו תחנת רדיו שמשדרת עשרות שנים בהצלחה, ויש לה קהל מאזינים גדול, בעיקר צעירים. סגירת תחנת שידור היא פגיעה אמיתית בשידור הציבורי, ואמנם הסגירה נמנעה. אין טענות נגד שידורי הבידור והמוסיקה שגל"צ/גלגל"צ משדרים. היא אהובה על דורות של ישראלים. הבעיה היא התוכן הפוליטי של תכניות האקטואליה. בנושא זה עברה התחנה שינויים מפליגים במשך השנים, אפילו תהפוכות. מפקדי גל"צ מוכשרים דאגו להעביר אותה מתדמית של תחנה צפונבונית- אשכנזית-שמאלנית של צפון תל אביב, לתחנה שרבים בה חובשי הכיפות  ותכני ימין. אך טבעי במציאות הישראלית שהפיכות כאלו לא מצאו חן בעיני הצד "השני" שראה עצמו מקופח. בשנים האחרונות לא היה מפקד קבוע לתחנה אלא מפקדים זמניים, דבר שאינו תורם ליציבות ולאווירה חיובית לעובדים. הבחישה הפוליטית בתכנים הלכה וגברה, עד ימים אלו, בהם נשקפת סכנה לעתיד המקצועי של  התחנה. תזכורת היסטורית קטנה: במאה הקודמת פעלה באולפני BBC בלונדון "השעה העברית של הבי.בי.סי", בה פעלו עיתונאים-שדרים מישראל, שלימים היו מטובי בעלי המקצוע בתקשורת הישראלית, רדיו, טלוויזיה ועיתונות כתובה. שירות השידור הבריטי היה בית ספר מעולה לעיתונאות קלאסית, רצינית, אמינה וללא משוא פנים. לימדו אותנו בבי.בי.סי. שידיעה צריך לבדוק היטב פרסומה ולאמת את החומר משני מקורות צלובים לפחות. לימדו לשאול מרואיין את השאלות הקשות ביותר בנימוס, לימדו שאין צועקים וצורחים באולפנים ואין נכנסים אחד לדברי השני. עוד לימדו להיזהר, לבדוק ולדייק בציטטות מדברי אחרים, לצטט במדויק. לימדו אתיקה עיתונאית מהי. היום אתיקה היא מלה גסה. רוב העיתונאים משוכנעים ש״אתיקה״ הוא שם מקום ביוון. האם כללי יסוד אלו נשמרים כיום  בתקשורת האלקטרונית והכתובה במדינת ישראל? שאלה.   הד לעיתונאות הקלאסית הזאת, שלא נס ליחה, ניתן לקרוא ב"מסמך נקדי", שחיבר איש הרדיו נקדימון רוגל בראשית שנות ה-70, מסמך ששימש ״תורה שבכתב״ בכללי האתיקה למקצוע העיתונאות במדינה. את עיקרי התורה הזאת מתאמצים לקיים שדרי ועיתונאי מהדורות החדשות ותכניות האקטואליה של כאן רשת ב' בתאגיד. כללים אלו אינם מיושנים ולא עבר זמנם. צרכן תקשורת אינטליגנטי ירצה גם היום, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות והפייסבוק, אינסטגרם וטיק טוק, לקבל מידע אובייקטיבי, אמין, אמיתי ומדויק בניגוד גמור לפייק ניוז, לרשתות החברתיות  ולתפוקות הדיפ סטייט למיניהן. מי שירצה להתוות מחדש את דרכה המקצועית של תחנת גלי צה"ל יוכל להידרש לכללי היסוד שלימדו באולפני הבי.בי.סי. בלונדון ו'במסמך נקדי' של ראשית ימי הרדיו בישראל: דיווח עיתונאי  אובייקטיבי במידת האפשר, שיקוף מגוון דעות. שוויון ואיזון בהבעת דעות לנציגי שלטון ואופוזיציה. בדיקת מקורות לחומר שעומדים לפרסם. להביא לידיעת הציבור ולפרסם ברבים ידיעות אמת, בדוקות, מאומת, ולא רכילויות. התקשורת הישראלית, הכתובה והאלקטרונית, היא כיום ברובה מוטה, רחוקה מאובייקטיביות. הקורא, הצופה והמאזין יודעים בדיוק את נטייתו הפוליטית של כל עיתון וערוץ, ומי העיתונאים שהם "בעד ביבי" או "נגד ביבי", ימין או שמאל או אמצע, בעד הרפורמה המשפטית או נגדה. עיתונאים אף אינם מנסים להסתיר דעה ועמדה ברורה בעד מי ונגד מי הם בכתיבה ובשידור, בראיון ובכתיבה פובליציסטית. אין סודות. כולם יודעים מי מחוברים למי ולמה.   אולי, אולי, יתעקש מישהו להתוות תדמית חדשה לגלי צה"ל, כזו שזו תהיה תחנה ליברלית, ישראלית ויהודית וצבאית, עם  מגוון דעות ודיווח הוגן. אין חובה שחיילים במדים יראיינו פוליטיקאים. מפקד גל"צ חייב להיות בראש ובראשונה עיתונאי בעל מוניטין שמכיר היטב את המקצוע ואת המדיום. או אז תוכל תחנה להתחרות עם כאן רשת ב' בתאגיד ולהציע לציבור רדיו לא רק חזק אלא אמין, עצמאי ובלתי תלוי.  אלא שבעת הזאת הדברים נראים כחלום יעוף. לא זו המציאות בתקשורת היום. למרבה הצער לא נראה שזה יהיה הקו שיכתיב השלטון הנוכחי בבואו לאייש את תחנת גלי צה"ל ולהכתיב את תכניה. יש חששות גוברים לניסיונות לצרף את גלי צה"ל למאגר התקשורת של צד אחד של המפה הפוליטית, הצד שבשלטון. הדבר נעשה בכמה אמצעי תקשורת, זה מתבצע למרבה הצער בכל יום של דיווח כתוב, מוקלד או משודר. וזה לא קשה לביצוע - רק למנות את האיש ה"נכון", "משלנו", הנאמן, היודע בדיוק מה נדרש ממנו. הוא כבר יידע לכוון אל דפי המסרים את העורכים, הכתבים והמגישים בתחנת הרדיו כשישתלט עליה. והלוואי ואנו טועים, ושום דבר מכל זה לא יקרה לגלי צה"ל.   

יורש העצר הסעודי, מוחמד בן סלמאן, בחודש שעבר. צילום: Saudi Press Agency / Handout via REUTERS ארה"ב  וסעודיה החליטו על "קווי מתאר כלליים" של עסקה, שתכלול הכרה סעודית בישראל בתמורה לוויתורים משמעותיים לפלשתיניים, ערבויות ביטחון אמריקניות לסעודיה וסיוע לסעודיה בגרעין אזרחי, כך מסרו פקידי ממשל בוושינגטון לעיתון ״וול סטריט ג'ורנל״. מקורות בוושינגטון סבורים שאת התהליך הזה ניתן יהיה להשלים תוך תשעה עד 12 חודשים. הדיווח בעיתון הוא מפי גורמים אמריקניים, שהביעו אופטימיות זהירה, ואמרו שאם יהיה הסכם, זה יהיה ההסכם הדרמטי ביותר מאז הסכמי אברהם. בדיווח נאמר כי לפני שבועיים נפגש היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן עם יורש העצר הסעודי בן סלמן בג'דה והם דנו בעסקה זו, שעתה עובדים מתווכים על פרטיה. בן סלמן התייחס בחיוב למגעים, אך התבטא באוזני אנשיו שלא יהיה מוכן לקשרים דיפלומטיים עם ממשלה ישראלית קיצונית המתנגדת להקמת מדינה פלשתינית. ה״וול סטריט ג'ורנל״ מונה כמה מהקשיים לקידום ההסכם: ממשלת ימין ניצית בישראל, הסעודים ידרשו במו"מ פשרות משמעותיות לפלשתינים שיקדמו הקמת מדינה פלשתינית. לדברי העיתון הנשיא ביידן עדיין לא החליט איזה  מחיר יהיה מוכן לשלם עבור העסקה המשולשת הזאת, כאשר מטרת הממשל היא שארה"ב תמשיך למלא תפקיד מרכזי במזה"ת כדי לבודד את רוסיה ולבלום מאמצים סיניים לחדור לאזור. על פי הדיווח ארה"ב תלחץ על סעודיה "לצנן" את קשריה עם סין. הבית הלבן הכחיש את קיומו של הסכם, אך מסר כי נעשים מאמצים להגיע להסכמות.

בכירים לשעבר ב-8200 הקימו את החברה אשר פיתחה פתרון אבטחה ייחודי המונע פריצות לחוזים חכמים העומדים בבסיס אפליקציות בלוקצ'יין צוות החברה קרדיט: עומר הכהן חברת הסטארטאפ SphereX, הפועלת בעולמות ה-Blockchain בתחום ההגנה על חוזים חכמים (Smart Contracts), נחשפת עם גיוס Seed של 8.2 מיליון דולר בהובלת קרן ההון סיכון Aleph, ובהשתתפות הקרנות Pillar.vc האמריקאית, Fabric הבריטית, Mensch Capital Partners מישראל, ומשקיעים פרטיים נוספים בתחום הבלוקצ'יין. על אף שצבר תאוצה רבה בשנים האחרונות ואף אומץ ואושר בחלקו ע״י רגולטורים במדינות שונות, עולם הבלוקצ'יין כיום הוא עדיין נחלתם של מעטים המאמינים בחזון המבוזר. טכנולוגיית הבלוקצ'יין רחוקה מאימוץ המוני כתשתית פיננסית לגיטימית, בדומה לעולם הבנקאות, בין היתר בשל פריצות רבות המסתיימות לרוב בגניבה של כספי משתמשים מחברות הפעולות בתחום, בהיקפים גדולים, שמגיעים לעיתים למאות מיליוני דולרים. חוזים חכמים הם אפליקציות שרצות על גבי רשתות בלוקצ׳יין ואשר מאפשרים לנצל את יתרונותיה של רשת הבלוקצ׳יין. בין היתר, ניתן להריץ יישומים פיננסיים כגון הלוואות, המרות מטבע, מינופים ועוד. המשתמשים ברשתות הבלוקצ'יין, מפקידים נכסים דיגיטליים (כגון מטבעות קריפטוגרפים) בחוזים אלו באמצעות הארנק הדיגיטלי שלהם, וגם מנחים אותו מה לעשות עם אותם נכסים דיגיטליים, לעיתים בפקודה אחת בודדת. כל חוזה כזה מאפשר להריץ פקודות שונות, עם נכסים דיגיטליים שונים. מרבית הפריצות מתרחשות כאשר האקרים מנצלים חולשות שהם מוצאים בקוד של החוזה החכם. האקרים מייצרים פקודות חריגות תוך ניצול חולשות אלו ובכך מצליחים לגנוב מהחוזה את כספי המשתמשים שהופקדו בו ולהעבירם לארנקים דיגיטליים אנונימיים שברשותם. חברות רבות ניסו לאורך השנים האחרונות לפתור את בעיית הפריצות לחוזים החכמים, אך כמות והיקף הפריצות שאירעו בשנים האחרונות הוכיחו שאף אחד מהפתרונות הקיימים אינו יעיל מספיק כדי למנוע את המתקפות החוזרות ונשנות. הפתרון של ספייריקס הוא חוזה חכם בעצמו, המשתלב בחוזים של הלקוח, ומגדיר באמצעות מערכות למידת מכונה מתקדמות, כיצד ניתן להבחין בין פקודות לגיטימיות  של משתמשים נורמטיביים לבין פקודות חריגות המאפיינות תוקפים. ייחודו העיקרי של הפתרון שפיתחה חברת SphereX הינו ביכולת  לעצור רק את אותן פקודות חריגות ולאפשר המשך פעולה של חוזי הלקוח אל מול המשתמשים הנורמטיביים.  “הפתרון שלנו מהווה קפיצת מדרגה משמעותית ביחס לפתרונות הקיימים היום בתחום" אומר אייל מרון, מייסד-שותף ומנכ"ל, "בנינו צוות מומחים, שמביא עמו עשרות שנות ניסיון מהיחידות הטכנולוגיות של חיל המודיעין ומחברות אזרחיות, ופיתחנו יכולת הממנפת את המאפיינים הייחודיים של הבלוקצ'יין לבניית שכבת הגנה חסינה ביותר מפני האקרים. מדובר בשילוב של ניסיון יוצא דופן בעולמות הסייבר, יחד עם מקצועיות וידע מעמיקים בעולמות הבלוקצ'יין והבינה המלאכותית, שאפשר את בניית הפלטפורמה של SphereX הפותרת את אחת הבעיות הכואבות של עולם הבלוקצ'יין ומאפשרת את הגברת אמון המשתמשים בו". החברה הוקמה ביולי 2022 על ידי אייל מרון (מנכ"ל) ואורן פיין (סמנכ"ל טכנולוגיות), שניהם בעלי ניסיון מצטבר של עשרות שנים במערכת הבטחון, אשר הכירו במהלך שירותם המשותף ב 8200. מרון, אשר שירת מעל 20 שנה ב 8200 היה בתפקידו האחרון סגן מפקד היחידה לדיגיטל, ולאחר פרישתו כיהן כראש אגף הסייבר של בנק לאומי. פיין, בוגר מסלול תלפיות, שירת במגוון תפקידי ליבה בסייבר במערכת הביטחון וקהילת המודיעין, הוביל פרויקט פורץ דרך אשר זכה בפרס ביטחון ישראל, ובתפקידו האחרון יזם והקים דיסציפלינת סייבר ייחודית וחדשנית ביחידה 8200. "היכולת נבחנה והוכחה כאפקטיבית אל מול עשרות מקרי התקיפה המפורסמים והגדולים מהשנים האחרונות" מוסיף אורן פיין, מייסד-שותף וסמנכ"ל הטכנולוגיות של החברה. "הוכחנו כי ניתן למנוע נזקים של מיליארדי דולרים, תוך שמירה מלאה על רציפות הפעולה של החוזים החכמים, ובאופן שהוא גם מבוזר וגם ניתן לווידוא על ידי המשתמשים - שני עקרונות קריטיים לאימוץ הפתרון על ידי לקוחותינו במרחב ה Web3".   "SphereX מגדירה את התפיסה החדשה לאבטחת אפליקציות ב-Web3", אומר תומר דיארי, שותף ב-Aleph. "החברה משלבת בין תפיסות שהתפתחו בעולם אבטחת הסייבר המסורתי לבין תפיסות ותובנות חדשות של עולם הבלוקצ'יין, ומעצבת אותן מחדש לטובת הגנה על חוזים חכמים, מה שמסייע להגן על החלק הפגיע ביותר בשרשרת הערך ב-Web3״.