המערכת הפוליטית בישראל עוברת שינוי טקטוני, כי מה שהגדיר פעם מהם "ימין" ו"שמאל" כבר לא רלוונטי. לכן הנבואות על שליטה נצחית מקדימות את זמנן

חרף מאות ביקורים בוועדות הכנסת, השבוע בוועדת החוקה הייתי מתוח. לא בגלל העלבונות שספגתי, אלא כי ידעתי מה על הפרק: המשך קיום הבית המשותף | לאחר שמתווה הנשיא נתקל בהתנגדויות, פרופ' יובל אלבשן, שניסח יחד עם פרופ' דניאל פרידמן פשרה שעדיין על השולחן, מציב תמרור אזהרה

המחאה היא לא על מערכת המשפט אלא על מחלוקת פנים-יהודית עמוקה שהחברה הערבית מביטה עליה מהצד. וממילא, בג"ץ מעולם לא באמת הגן על המיעוט האתני. חבל, הימים האלה הם הזדמנות להצמחת מנהיגות ערבית צעירה

כל עוד מלמדים אותם בישראל כפי שמלמדים אותם, ומוציאים מפס הייצור בני נוער בורים ועילגים, הם גורמים יותר נזק מתועלת | על הרפורמה של יואב קיש

על המנהיגים הפוליטיים לשבת לשולחן המו"מ כשהם אוחזים במתווה ומשתמשים בו כבסיס לאיזון בין מימוש מדיניות ובין המשפטיזציה הפושה בחיינו