ההמתנה לקולות צלולים שיגנו את ניסיון הלינץ' בגבעת רונן הייתה כמעט לשווא: רק אתמול בערב, ורק אחרי שהנשיא ערך שיחה חשובה עם הנשים שהותקפו, טרחו ראש מועצת יש"ע ויו"ר מועצת שומרון לפרסם גינוי

לא כל מצעד גאווה בירושלים זה טרלול פרוגרסיבי ולא כל תפילה בהפרדה בתל-אביב היא קץ הקיום החילוני. לא כל מצווה דתית היא ייהרג ובל יעבור ולא כל בקשה להתחשבות היא הדתה. ערב תשעה באב, אורי בנקי בחשבון נפש

במקום שמישהו ייקח אחריות על פארסת גיוס בני הישיבות – נשים שהחליטו עקרונית לחיות לצד אברך ולהיות הן המפרנסות, יצטרכו לפגוע בעבודתן ובחינוך של ילדיהן

חורבן מתחיל בתוך בית, ההיסטוריה מוכיחה. בכל פעם שגלינו מארצנו היה אויב שהצית את האש ושרף את הבית. אבל האשמים המרכזיים היינו אנחנו

העם המצרי אינו מקיים יחסי שלום עם ישראל, כל אירוע המתרחש במזרח התיכון בין מדינת ישראל לבין מדינה ערבית זוכה לתגובות חריפות ולהפגנות מטעם הציבור המצרי

מגיעים לנו ראש ממשלה ושר ביטחון ששמים את כל הפוליטיקה בצד ומשתפים פעולה על מלא, הוכחנו שאנחנו ענקים, מגיעה לנו הנהגה בגודל שלנו. כמה חבל שכרגע אין לנו