מדיניות אפקטיבית מחייבת מיפוי שיטתי ומדויק יותר: רמת ההשפעה הנוכחית, מי קשור למי, אילו מקורות מימון קיימים, ומהו אופיים של הקשרים בין ארגונים מערביים לבין תנועות האם במזרח התיכון, במידה שישנם. בנוסף, היא מחייבת גם להבחין בין פעילות פוליטית חוקית, גם כאשר היא מתנגדת לישראל, לבין סיוע ממשי לחמאס או לארגוני טרור אחרים

מחקרי מנהיגות מבחינים בין כריזמה "אישית", המכוונת את הנאמנות אל המנהיג, לבין כריזמה "חברתית", המכוונת אותה אל מטרות הקולקטיב. כריזמה אינה תעודת יושר או מדד לאיכות המנהיגות. היא כוח השפעה. והשאלה המעניינת היא לא עד כמה הכוח מדהים, אלא לאן מפנים אותו 

שתי קבוצות מיעוט מכתיבות את סדר היום של הבחירות הגורליות הללו: החרדים והערבים. אחרי עשרות שנים שבהן העדיפה המדינה לתת להם לנהל את עצמם, תוך ויתור על כל פיקוח ואכיפה, העסקה הזו מאיימת להתפוצץ על כולנו. השאלה החשובה היא לא מי יישב עם מי בקואליציה, אלא מי יקבע את הכללים בתוך השותפות הזו 

ערימות זבל, חולדות וכבלי חשמל ברחובות, צריכת חשמל תמוהה ועובדי עירייה שחצו את גיל 90. בני–ברק היא הפרומו ליום שבו הפוליטיקה החרדית תנהל את המדינה

מה אפשר ללמוד מפרשת אלאור אזריה, תפילה בהפרדה, מינויים בתקופת איילת שקד והעדות שנתתי השבוע בהליך של ח"כ דוד ביטן? שאי–אפשר להפריד את המשפט מהקונטקסט הפוליטי

פוליטיקה בעידן פופוליסטי היא גם קרב על זהות, שייכות ושותפות. כנגד הסיפור הלאומני-גזעני-קיצוני של הפופוליזם, המחנה הליברלי חייב לספר סיפור ישראלי אלטרנטיבי

הניסיון המערבי הקלאסי לפתור את המשבר במצר הורמוז בכלים של הרתעה צבאית ישירה והפגנת כוח ימי נדון לכישלון מבני

אפשר להסתכל על מקום 71 ולהגיד שישראל השתפרה. זו עובדה. אבל אפשר להסתכל על המרכיבים שמתחת למספר ולראות משהו עמוק יותר: ישראל הצליחה הרבה יותר בסגירת הפער בין נשים לגברים בהזדמנות לרכוש השכלה ומקצוע, מאשר בסגירת הפער בגישה לעוצמה כלכלית ופוליטית