הפעולה המוגבלת של ישראל מול חיזבאללה, רגע לפני שירה לגוש דן, רק מדגישה את הפקרת תושבי צפון הארץ, שכבר כמעט 11 חודשים סופגים מדי יום אש טילים וכטב"מים

אם אנחנו כאזרחי המדינה רוצים לנסות ולמנוע את הרצח הבא של חטופים בעזה, אנחנו חייבים לקחת חלק בהפגנות ולדעת שעשינו הכל, לצד המשפחות, כדי שתהיה עסקה - כפי שגורמי הביטחון ממליצים בנחישות

חטאנו לפניכן משפחות יקרות, סליחה שלא עזרנו - 10 מיליון איש לא עשו את מה שהם צריכים לעשות. אין מנהיג לאנשים, יש מפלג שיוצא לתקשורת רק אחרי הצלחות, ואת הכישלונות משאיר לאחרים

היום אתה הופך לתלמיד. תלמד שמילים יוצרות עולם, שכתיבה היא פלא, שקריאה היא כמו לעוף. שלפעמים הדברים הכי חשובים נלמדים דווקא כשמסיטים את המבט מהלוח

בצערנו כי רב אנחנו מתאמצים לנרמל את חיינו. על אף שאין לי שום תעודה פדגוגית, רק ניסיון אישי, אני מבקשת מכל מורה בישראל לעשות דליט על נאומי-פתיחת-שנה מסורתיים

האם עמדת ראש הממשלה ורוב הקבינט היא ספין פוליטי נמוך, או דרישה מהותית ואסטרטגית? גם לפי האפשרות השנייה, מנהיגות שלא תהיה מסוגלת לחדש את הלחימה אחרי השבת החטופים - לא ראויה להמשיך

בצד הכאב הנורא צריך להגיד את האמת: האקדח שירה היה של רוצחי חמאס, אבל מי שאפשר את הרצח היה ראש ממשלה ישראל, שהעדיף מטרות אחרות על פני חייהם

האם יש לסינוואר סיבה, לאחר צפייה במהדורות החדשות ובהצהרות הפוליטיקאים מהאופוזיציה ובכיר ההסתדרות ארנון בר דוד, לשנות ממנהגו? האם זה מה שיסדוק בליבו האכזר משהו שיאיץ בו להתקפל ולהשיב את החטופים - ולאן הלחץ הזה עלול לדחוק את נתניהו